אז.. ישבתי בבית ושיעמם לי ממות.. החלטתי לכתוב משהו שמתקשר למב שאנו חיים בו כרגע..
מקווה שתאהבו..
ותגיבו..
אוהבת את כולכם..
ושיהיה לכולנו המשך יום וסופ"ש רגוע ובטוח..
אמן!
"אני עוד אחזור" אמר לי..
"מבטיח" המשיך..
אני זוכרת את אותו ערב כאילו היה אתמול למרות שמאז עברו בדיוק שנתיים, חודשיים, שבוע וחצי, ו3 שעות..
אני אפילו סופרת את השניות..
בכל הזמן הזה אני לא חיה..
נזכרת בו לא רק באזכרה, כל הזמן הוא איתי.. כל הזמן הוא אצלי בראש..
באותו לילה הייתה לי תחושה לא טובה.. הרגשתי הרגשה לא שגרתית..
אמרתי לו את זה.. אבל הוא לא התייחס לזה.. ניסה להרגיע אותי בכל זאת..
רון היה שמו..
הוא היה חייל..
יצא למלחמה ולא חזר..
הוא חסר לי כל כך..
וגם לבנינו.. נולד לי ממנו בן בדיוק אחרי חודשיים שהוא מת במלחמה הארורה ההיא..
יצא ולא חזר..
לבנינו החלטתי לקורא לירון מפני שלי קוראים לי ובגלל רון..
רציתי שלירון יהיה זה שינציח את אהבתנו הגדולה..
בצאתו באותו ערב למלחמה רון רק הבטיח.. שהוא עוד יחזור אך לא באשמתו.. הוא לא קיים..
"אני עוד אחזור" אני זוכרת את המילים כאילו הוא אמר אותן רק אתמול..
אך הוא לא שב.. לא חזר..
ואני נשארתי פה עם כל הזיכרונות..
יואו זה כל כך עצוב ומרגש..
אהבתיי מאודדד
אמןןן שהמלחמה הזאת תיגמר כבר!!
תמשיכי לכתוב בובה שלי
מוואה ענקיתתת
וואיי עצוב 😢
אבל אהבתייי
תמשיכי ליכתוב מותק
מ ו כ ש ר ת [;
רותמי כשירונית שליייייייייי
אמן המלחמה הזאת תגמר מהררררר
כישרונית כמו תמיד
קטע עצובב ומרגששש
אהבתי נוראאאאאאאאאאאאא
תמשיכיי לרשום תמיד תמיד תמידדדד
אוהבתךךךךךךךךךךךךך
מוצווווווווווווווווווו
מושלם פשוטטטטטטטטטטטט!!
מור'צי 😊
