פרק 42:
ואז היא נזכרה:
*****לא היה אפחד בבית אז הוא הרגיש בבית והכין לי לאכול
וסתם אכלנו והכחרתי לראות אותו איתי את "סיפור אהבה בלתי נשכח" ..
"האהבה שלנו היא כמו הרוח..
אי אפשר לראות אותה אבל אפשר להרגיש אותה" הוא חזר על המשפט מהסרט,
הבטתי בו כזה יפה ,
כזה מתוק ..אני כ"כ אוהבת אותו,
מה אני יעשה בלעדיו??? שאלתי את עצמי****
ועכשיו היא חיפשה את התשובה...מה היא תעשה בלעדיו?
מלי עדיין בכתה ומילמלה בקולה הצרוד:
"אהובי ,אהבה שלנו היא היא כמו הרוח..
אי אפשר לראות אותה אבל אפשר להרגיש אותה "
ולאט לאט בשקט ,
כשקולה עדיין נחנק מרוב דמעות ,
היא החלה לשיר את אותו השיר,
השיר שלהם.
"כל זה בלעדייך לא היה קורה, לא היה נשאר לי ממה למלא,
איכן את כל דקה ,הולך,
נלחם בזה ואם הברח איתי הקח אותך ,
אל השיר הזה אותו ניצחת,
תודה מלאך אני לא השכח" היא ניגבה את עינייה
"תודה מלאך אני לא השכח.." היא חזרה אל השורה הזאת, שוב ושוב.
לאחר יומיים:
הזמן עובר ותום לא חוזר.
אני לא מצליחה לקבל את זה,לעכל את זה,מחכה שהוא יחזור ויגיד לי שכל זה לא קרה,שחלמתי.
אך הזמן עובר וזה לא קורה,.
הלב כואב, מביטה לשמיים מחכה לתשובה ,
הנשמה מאמינה במה שאין, אין כבר אותך.
איך אני יסביר את כל הכאב שבנשמתי?
איך אוכל להחזיר את הזמן אחורה ןלשכנע אותו שאפשר להחלים?
"מליוש" טל שנכנס לחדר קטע אותי ממחשבותיי
"אה?" שאלתי וקמתי מהמיטה
הוא בלי להגיד שום דבר התקרב אליי וחיבק , היתי זקוקה לחיבוק הזה באמת שהיתי זקוקה לו.
הוא ליטף את שערי ,
ושוב הדמעות החלו לזלוג,
לא רציתי לבכות, באמת שלא.
"מלי...יהיה בסדר באמת שכן...הזמן יעשה את שלו, את תראי " הוא לחש לי באוזן.
"מאמי יש לך טלפון" ליטל נכנסה לחדר והושיטה לי את הטלפון.
"מי זה ?" שאלתי
"שרון" ענתה
"הלו?"
"מלי?" שמעתי את קולו
"כן?"
"מליוש תבואי מחר לבצפר?" שאל
"כן, צריך ללכת כבר" עניתי –לא היתי בבצפר מאז למרות שהיה את סוכות ופלוס חודש, לא היתי מסוגלת לצאת מהבית, באמת שלא יכולתי, פחדתי ,עדיין אני פוחדת כ"כ פוחדת .
"כן..אני ידבר איתך כבר שם..ביי לילה טוב"
"לילה טוב"
==
בבוקר אמא העירה אותי ,נכנסתי למקלחת , המים החמים משומה נתנו לי הרגשה קרה,
מין קרירות כזאת ,צמרמורת .
יצאתי מהמקלחת שמתי חזיה ותחתונים הבטתי במראה , העיינים שלי היו מנופחות פנים לבנות .
שמתי ג'ינס נעל שחורה וחולצת בצפר שחורה, עשיתי קוקו גבוה וירדתי למטה.
"בוקר טוב " טל ליטל תומר ואמא אמרו ביחד.
"בוקר" עניתי.
"בואי תישבי שתי שוקו עם פנקקקים" אמרה אמא ושמה רוטב שוקולד על השולחן.
"לא תודה אני לא רעבה "אמרתי ושמתי לעצמי מים בכוס.
"מלי תוכלי,תראי מה ניהיה ממך את רזונת ,חיוורת, תפסיקי להזיק לעצמך" אמרה אמא בחצי קול והיתישבה.
"נו אמא אני לא רעבה " אמרתי ויצאתי מהבית.
הלכתי לבצפר ברגל,
כל צעד וצעד צמרמורת עברה בגופי ,
הרגשתי סחרחורת קלה , היתיישבתי על ספסל מול גן שעשועים,
בין הילדים ששיחקו הבחנתי בזוג מתנשק ,
הבטתי בהם וחייכתי חיוך קטנטן ..ביחד עם החיוך הזה ניצצה מעייני דמעה .
קמתי והמכתי ללכת ,נושמת את האויר הצח ,
הרגשה אפלה סביבי , חיבקתי את ידי והמכתי ללכת.
הגעתי לפתח של הבצפר, הסתכלתי סביבי כאילו שבחנתי את המקום ,כאילו שלא היתי אף פעם ,שוב הרגשה מוזרה ,ידעתי ששום דבר כבר לא יהיה כמו פעם .
ראיתי גב של ילד שנכנס לבצפר , כובע לבן של בילבונג ודגמח חום.
*
"חחחח מה קרה אני לא מזהה מי מכן מלי " תום צחקק
"אה כן??"
"חח סתם יפה שלי" הוא התקרב והביא לי נשיקה
הוא היה לבוש בדגמח חום וחולצה לבנה עם נעל ספורט לבנה .
שיער פרוע עם כובע לבן של בילבונג.
*
נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי לבצפר , כולם התחילו לשאול איך אני ומה איתי ובלה בלה בלה ,
איך הם לא מבינים מה אני עוברת? איך הם מעיזים בכלל לשאול משו ? זה כ,כ עיצבן אותי,
לא התייחסתי לאפחד , נכנסתי לכיתה והיא היתה ריקה , עוד רבע שעה עד הצלצול.
התיישבתי על השולחן,
הוצאתי את הפלא' שמתי אוזניות ..
זכרונות מתרוצצות בראשי ,לא יכולה להבין את זה שחלק ממני כבר לא איתי,
רואה את דמותך בכל נשימה בכל צעד בכל מחשבה בכל דבר ,
אבל אתה כבר לא שם.
תומי בבקשה תחזור ,אל תשאיר אותי לבד בבקשה אני לא יכולה יותר ,כל דקה בלעדייך זה נצח כאב .
השיר ששמעתי באותו רגע , העביר דברים שבאמת הרגשתי ..
Don't leave me in all this pain
Don't leave me out in the rain
Come back and bring back my smile
Come and take these tears away
I need your arms to hold me now
The night are so unkind
Bring back those nights when I held you beside me
Un-break my heart
Say you'll love me again
Undo this hurt you caused
When you walked out the door
And walked out of my life
Un-cry these tears
I cried so many nights
Un-break my heart
My heart
רוצה לשמוע את קולך, לחבק אותך ...לראות אותך.
תומי , אתה לא מתאר את הכאב שהשארת לנו,
אתה לא יודע כמה אתה חסר ...אני אוהבת אותך .
הרגשתי שמישו מחבק אותי..
"אני שמח לראות אותך" ...
תהנו ותגיבו 😉
סורי שיצא קצר (גם הפרק לא משו) אני פשוט מבואסת מהבגרות ,הפצה בהמשך....
ואוא איזו צמרמורות, כ"כ מרגש ועצוב.
מדהים (=
יאו אימלה איזה מסכנה
זה הכי כואב בעולם הזה/:
יאאא
מסכנההה
מחכה=]
מואאאאההה
יייאו המשךךךךךךךךךךךךךך..
זה כ"כ מדהיםםם!!
מ-ד-ה-י-ם כרגיילל
ווסורי שרק עכשיו אני מגייבה פשוט לא היה לי מחשבב עד היום:/
אבלל הנה עכשיו 'ני פפהה:]]
חחח
מחכה להמממממממששךך
מוואהה
אאהה נכון יש לך עוד סיפוור
באהבת אמת רגש לעולם לא מת.
ממשו כזהה ??
אם כן שלחיי לי ת'ליננק אני רוצה לקרוא ת'סיפוורר:]]
אתר האהבה הישראלי