החלטתי לכתוב סיפור חדש.
תיקראו ותגיבו .
אני מקווה שתואהבו =]
פרק 1 :
" תנו לי שמחה,
הדבר שממלא את ימיי
וזורם בעורקיי.
שמחה לא אתן שתעלמי
מפניי כי מה הם חיי בלי שמחה
רק שמחה תנו שמחה "
פיזמון השיר של הגיים בויז בדיוק הושמע כשפתחתי את הרדיו.
פתאום חשבתי על החיים שלי,
על כמה שהם ריקים.
אין לי מישהו שבאמת אוהב אותי, אלא אם כן האהבה מתבטאת בלילה אחד וזהו.
אין לי באמת הורים שאכפת להם ממני, אלא אם הם מראים את האהבה שלהם בכך שהם לא מתקשרים, לא מדברים ולא כלום.
חשבתי על מה שיש לי בחיים, והגעתי למסקנה שאין לי כלום.
אז החלטתי לעשות סוף לחיים האלה.
יצאתי מהבית בלי פתק, בלי כלום.
הלכתי לתחנת הרכבת, עמדתי שם על פסי הרכבת בידיעה שעוד 10 דקות החיים שלי יגמרו.
פתאום עלו לי תמונות בראש : אבא, אמא, זה של אתמול בלילה, האח הגדול בצבא לרגע התחיל לי כאב ראש נוראי
לא ידעתי מה לעשות.
פתאום לא הכול היה לי ברור, לא היה לי ברור שאני רוצה לעשות את זה וחשבתי " אולי החיים שלי לא כל כך ריקים ? " .
הסתכלתי בשעון : 23:55 . עוד 5 דקות בדיוק.
הרגשות התערבבו.
מצד אחד שמחתי - שמחתי שיהיה סוף לסיוט הזה.
מצד שני זלגו לי דמעות - נזכרתי באבא אומר : " ה' נתן לכול אחד מאיתנו את החיים במתנה ורק לה' יש זכות לקחת לנו את המתנה הזאת ".
מי האמין שדווקא ברגע הזה אני יזכר בהם, בכול הרגעים הקשים שעברתי ובכול השטויות שעשיתי אף פעם לא זכרתי את כל מה שהם אמרו לי, את כול מה שהם לימדו אותי, את השאיפות שהיו לי לחיים אז למה עכשיו פתאום כן? .
זהו , הגיע הזמן.
ברגע האחרון התחרטתי, ירדתי מהר מהפסים.
ובדיוק בשניה שהרגל שלי ירדה מהפסים הרכבת חלפה.
לא ידעתי אם זה אני אצטער שעשיתי את זה, או לא אך החלטתי לנסות את מזלי שוב בחיים.
התחלתי להסתובב, חזרתי הבייתה מאוחר.
נכנסתי למקלחת,
הזרם שטף את גופי מכול הזוהמה, הרגשתי שהמים שוטפים את מחשבותיי ואת כול הגוף - מטהרים אותי.
החלטתי שמחר אני אלך לבית הספר אחרי הרבה זמן שלא הייתי שם, לפחות מכיתה ח'.
אמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות איזה שינוי בחיים, ידעתי שמה שקרה היום זה משהו שאסור שיקרה שוב ושאני צריכה לעשות משהו עם החיים שלי.
בבוקר קמתי מוקדם, התלבשתי כמו תמיד עם ג'ינס וחולצה , אך הפעם הבנתי שלבית הספר צריך קצת יותר מחולצה עם מחשוף ולבשתי חולצה סגורה.
התאפרתי מעט ושמתי על עצמי תיק בתא הגדול מחברת ועט בפנים ובתא הקטן חבילת סיגריות.
הכנתי ארוחת בוקר , עישנתי את הסיגרה של הבוקר והלכתי לבית הספר.
ידעתי שאני לא יכולה ככה להיכנס ישר לכיתה, אז הלכתי למנהל.
המנהל היה בשוק, עייניו נפתחו לרווחה הוא לא הבין מה קרה.
ועד שהוא שהוא הוציא משהו מהפה זה היה רק : "....
המשך יבוא.
מקווה שתואהבו,
זמן ההמשך תלוי בכם.
מואה
בלו'ש & ניבו'ש
😊
ואו !
גם ניב וגם בל !
זה הולך להיות סיפור מדהים !
ניבו'ש דברי איתי אהובתי !
שימו המשך!
תודה גלו'ש,
המשך בקרוב.
=]
יואוווו
ניב ובל!?
בטוחח זה יהיה סיפור מדהים!
התחלה ממש יפה,
תמשיכו..
מוואה ענקיתת
ההתחלה ייפה [:
ההמשך...😊😊😊
בננות אני עפה לישון,
מחר אני אמשיך.
אוהבת אותכן מלאאאא (:
שמרו על עצמכן.
נ.ב
ההמשך יהיה בערב כי מחר אני הולכת בבוקר לבדיקות בכפר סבא & לתל אביב לקנותבגדים בעזרת השם.
אוהבת.
תהני בת"א בובה=]
מחכה להמשך..
יפות שלי אני חזרתי היה הכי כיף בארץ =]
אני המשיך עוד מעט.
מואה
בלו'ש
הכישרון פשוט נשפך מכן..
אחח מדהימות..
הממממממממשך
