זה היה עוד יום גשום,
אמא מטלפנת, ואבא דואג..
הוא אמר שיצא לסיור קצר ויחזור בקרוב,
אך את ליבי.. תחושה רעה תקפה.
אמא ישבה בסלון והטלפון צילצל...
"הלו" ענתה ברעד..
"היי אמא.. זה אני.." אמר אחי..
"היי מתוק שלי.. מה שלומך?" היא שאלה..
"מצויין.." הוא אמר.. "אני יוצא לסיור בשטח.." הוא אמר.. הוא אף פעם לא היה מטלפן לפני הסיורים, אלא רק אחרי.
היא רק שאלה..
"אכלת כבר ארוחת צהריים?" ופיה התכווץ מהמחשבה, היא תפסה את ידיה והחלה רועדת..
"כן אמא.. אכלתי.. אל תדאגי.. אני אתקשר שאחזור" הוא אמר..
"טוב בני,תשמור על עצמך ילד.."
"אוהב אותך אמא" הוא אמר וניתק את קו הטלפון. "אוהב אותך אמא" היו המילים האחרונות ששמעה..
אני זוכרת שמאותו הרגע שיחת הטלפון הייתה הדבר היחידי שרכזה את בני הבית..
אמא הסתובבה הלוך וחזור בדאגה, מחכה לטלפון.
הצלצול הגואל הגיע, אבל.. לא ממנו..
פתחתי את הטלווזיה מתחילה לזפזפ בערוצים..
עני נעצרו..
"פיגוע ירי במחסום עזה, 2 הרוגים ו-3 פצועים"
התחלתי לחפש את השלט כדי לסגור את הטלווזיה..
דמעות ירדו מעני..
"אמאאאאאאא..אבאאאאאאא" צרחתי כמו משוגעת.. הם ירדו למטה.. לא הבינו..
"הוא התקשר? הוא התקשר?" אמא החלה מנערת אותי.
"לא.. לא.." אמרתי ובכיתי.. "הוא.. הוא.. " אמרתי ואמא הביטה בטלווזיה שקועה ולא שמעה לדברי..
אבא נפל על הריצפה.. ואני רצתי בכל כוחי החוצה..
לגינה..
ישבתי על הנדנדה והזכרונות כבר החלו להציף אותי.. הדמעות החלו לרדת בכמויות..
ולפתע, משהו השתנה.. אולי ההרגשה בלב..
הרגשתי מרחפת..
"ואולי הוא לא בין המתים.." לחשתי לעצמי ורצתי לכיוון הבית.. ברגע שנכנסתי.. דפיקה בדלת נשמעה..
אמא הביטה באבא ופניהם חוורו.. ניגשתי לפתוח את הדלת בתמימות רבה..
ברגע שראיתי מדים, ירוק, כמו מן מפלצות גדולות.. התעלפתי..
התעוררתי במיטתי, ושקט שרר בבית..
בליבי התנגנה מנגינה שקטה..
עני שרפו מהדמעות.. והאמת שרפה בגופי..
"הוא הלך לי? הוא הלך.." בכיתי... רקעתי במיטטתי והדמעות הציפו את כולי..
אבל למה? למה?
הכאב החל מחלחל..
חור ענק נוצר בליבי, אח שלי הלך..
את החיים שאחרי אני כמעט ולא זוכרת,
החיים נהרסו.
בשביל הצבא היה זה עוד גיבור שנפל, אבל בשבילי.. זה היה החיים שנהרסו, המשפחה שלי נלקחה ממני..
ברגע שהוא מת.. מתו כולם.. ולא היו עוד..
החלונות שהיו פתוחים עד כה והשמש שביצבצה מהם נסגרו, והאפלה נותרה בביתי..
אחי היה בן 19 במותו. ישאר לנצח צעיר.
"איך נפלו גיבורים, ויאבדו כלי מלחמה"
אלוהים, למה פרחים אסור, וחיילים מותר?!.
אני זוכרת שפירסמתי את זה פעם..
זה כל-כך מתקשר 😢
גלו'ש.
גלושששש כל כך..
עצובב וכואבבב
האמת אין לי מה להגידדד כי הקטע הז
ה נגע בי ואני מזדהה איתו מאודדד
ריגשת אותי מאודדדדדד
אני עם דמעות בעיניים
את פשוט כישרון מהלךךךךךך
ועצוב..עצוב שיש מקרים כאלההה
מתי זה יגמר ?מתי?...
תמשיכי לרשום תמידדדדד
מור'צי 😕
יואו מאמי
ריגשת אותיי המוווןןן
הדמעות זולגות לי לבדדד ובכמויות
😢
יהיה טוב מאמוש
דניאלו'ש
ריגשת אותי עד דמעותתתתתתתת😢😢😢 זה כלכך יפה...
אוהבת המונים בר כהן 😊
יואוו זה כזה עצובב
ומרגש..
אהבתי מאודד..
תמשיכי לכתוב מוכשרת שלי
מוואה ענקיתת
אין לי כל כך מה להגידד
חוץ מזה שאת כותבת מדהיםםםםםם
וריגשת אותיי מאד מאדדדד
ושאני מישתתפת בצערך
ושלא תדעי עוד צער
זה מדהיםםםםםםם 😢
יוווו גלוש זה כל כך עצוב אלוהים אני רק בצמרמורתתתתת ! ובדמעותתתתתתת
=[[[[[[[[[
