נדמה שזה היה אתמול, רק אתמול שנפל בקרבות בלבנון.
עומדים כולנו מסביב לקברו, החולצה השחורה שעל גופי מתנוססת ברוח החזקה.
מרגישה איך גופי מתפרק מבעד לעצמות.
הרוח מעיפה את שערי על כל פני, ומדביקה אותם לפני שהיו רטובות ממטר הדמעות.
כולם מיללים, כולם שם.
שר הביטחון בא לנחם.
זה לא עוזר, זה לא מספיק.
הרחמים, הניחומים- הוא הלך ולא ישוב.
הוא היה, ולא יהיה.
למה פרחים אסור לקטוף- וחיילים מותר?, ולא תחזור עוד.
ילדי שלי, שמור נא עלינו מלמעלה, מגן העדן.
שוב אנחנו בוכים,
שנה אחר שנה.
ושוב, עוד הפעם מלחמה. ושוב, הדמעות לא מפסיקות לרדת,
אוהבים אותך לנצח ילדנו הקטן.
יהי זכרו ברוך.
איכ.. סתם יצא לי מכוער!
כי כל-כך כואב עכשיו.
אוהבבבבבבבבבבבת! אתם לא צריכים להגיב!!
ממש לא מכוער!!
יש לך כישרון ענקי...!!
נשמע כ"כ אמיתי....
עצובבב=[
זה כל כך עצוב ,
כל יום , כל שעה
שומעים על משהו נורא שקורה
זה כבר נמאס ,
זה כואב מדי ,
עצוב מדי.
גלושששש
זה פשוט מקסיםםם
עצובבב אבל מושלםםם!!
בימים האלה צריכים להיות חזקים ובכלל
בימים האלה יותר מתמיד
לא לאבד את התקווה ולא לישבררר
וכתיבה מדהימהה
וזה שאת כישרונית לא סוד!
אוהבתךךךךךךךךך
מור'צי 😊
