"אמא האוצר שלך כבר לא כאן
היא יושבת ובוכה
הוא רוצה שתבואי להוריד אותו מהשמיים
אמא האוצר שלך יושב לו בין עננים
עוד מלאך קטן, מלאך של אלוהים..."
זאת הייתה משפחה כמו כל המשפחות..
אמא נורית, שפתחה לא מזמן מספרה..
אבא דורון שעובד בתור עורך דין..
3 ילדים מקסימים היו להם.
הבכור עומר, בן 19.. משרת בצבא בקרבי.. משרת בצפון, קרוב ללבנון..
ילדת הסנוויצ', רון.. בכיתה י', תלמידה מצטיינת ויפהפייה אמיתית
והאחרונה חביבה הקטנטונת של הבית.. נופר, הנסיכה הקטנה, בת 6..
יום בהיר אחד [[נשמע כמו התחלה של אגדה או סיפור מלבב!? אז זהו.. שלא..]]..
עומר חזר מהצבא, כול המשפחה כרגיל חיכתה בבית לבואו..
פעם או פעמיים בחודש רק היו רואים אותו.. כשהיה חוזר לשבתות..
אך הפעם כשחזר הפתיע את כולם ואמר שהוא נשאר לשבוע שלם.. הוא יצא לרגילה..
אמא נורית, התרגשה ופרצה בבכי.. שבוע שלם עם בנה האהוב!? לא יכלה לצפות למשהו טוב מזה..
אבא דורון, כבר מזמן חיכה לרגע שיחזור בנו מהצבא, ויספר לו איך שם...
איך המפקד ואם החיילים נחמדים..
רון, אוו.. רון כל כך שמחה באותו הרגע.. היא התגעגעה לשיחות הנפש שהיו לה עם
עומר כשסיים את 12 שנות הלימוד בבית הספר, והיא הייתה חוזרת הביתה מותשת מיום לימודים ארוך..
היו יושבים שניהם בגינה של הבית.. טובלים את רגליהם בבריכה ואוכלים אבטיח מתוק..
ופשוט, פשוט מדברים על החיים.. עומר כל כך חיכה לרגע הגיוס..
תמיד רצה להיות בקרבי, הפרופיל שלו היה גבוה, אז כמובן שהתקבל..
לרון היה חבר, תומר שמו.. תמיד הייתה משבחת אותו.. ומספרת לעומר כמה מדהים ומתוק הוא..
עומר כמובן שמח בשביל אחותו הקטנה.. שכבר לא כל כך קטנה..
נופר הקטנה,שמחה שאחיה הגדול חזר מהצבא, וציפתה לרגע שישחק איתה בגן שעשועים..
יקח אותה לטייל או לים, ויקנה לה גלידה בטעם תות ובננה.. הטעם האהוב עליה..
כל המשפחה ישבה בסלון, העלתה חוויות מהימים האחרונים וזיכרונות עוד מלפני שנופר נולדה..
אמא ורון הכינו ארוחת ערב טעימה.. עם מלא גבינות, טוסטים, חביתות ומיצים טבעיים...
המשפחה ישבה סביב השולחן והתחילה לאכול..
כשסיימו כולם לאכול, ההורים התקלח התלבשו ויצאו למסיבת הפתעה של חברים שלהם..
רון ועומר החליפו לבגדי ים.. ונופרי ראתה אותם, והחליפה גם היא...
שלושת האחים ישבו בבריכה שבביתם..
רון סיפרה על החבר, החברות והחופש הגדול שסוף סוף הגיע..
נופר סיפרה על הגן, הגננות והחבר שלה..
עומר אמר כהרגלו שהיא קטנה מידי לחבר..
נופר!? הייתה כל כך מאושרת שאחיה דואג לה.. ורק חייכה חיוך גדול..
עומר סיפר לבנות, על המפקד הקשוח ועל החיילים שאיתו ביחידה...
אבל בעיקר, סיפר על המצב הביטחוני.. הוא סיפר שלדעתו,
עוד ממש קצת זמן, תתחיל מלחמה..
ביום למחרת ישבו בסלון כל המשפחה, וגם הסבים והסבתות.. שהתגעגעו לעומר ובאו לבקר...
עומר סיפר לכולם שהוא רוצה לנסוע לאילת, עם 3 חברים..
כמובן שההורים הסכימו ואמרו שישלמו הכול..
עומר וחבריו התחילו בטלפונים לבתי המלון שבאילת.. בדקו מחירים, מקומות...
הם סגרו על 3 ימים באילת, ממחר מתחילה החופשה שלהם..
רון עזרה לעומר לארגן תיק, עם כל הבגדים הנעליים, פשוט הכול..
כשסיימו עומר הכין לשניהם טוסטים ומזג קולה ל2 כוסות ענקיות.. הם שתו ואכלו..
עומר וחבריו החליטו לצאת בלילה ולהגיע לפנות בוקר לאילת..
בשעה 2 בלילה יצא עומר מהבית עם התיק הגדול עליו, חבריו חיכו לו למטה במכונית,
הוא נכנס והם התחילו לנסוע לאילת...
הנסיעה עברה רגועה, חלק ישנו וחלק סתם שמעו מוזיקה.. כשהגיעו לאילת החליפו לבגדי ים ונכנסו לים..
הם שמחו ונהנו כל כך באותו הרגע..
אך טלפון אחד הוא שהרס את הכול..
הטלפון מהמפקד של עומר, שאמר לו לחזור לבסיס...
צו 8, מגייסים את כל אלה שבחופשה, וגם את אלה שבמילואים.. את כולם..
עומר לקח את דבריו נפרד מחבריו ועלה על האוטובוס, בחזרה הביתה..
כל הדרך חשב, לא על מה שהפסיד, לא על כמה שחבריו ייהנו באילת והוא לא..
אלא על מה שיקרה מעכשיו, על היציאה למלחמה... הוא פחד, כל כך פחד...
כשהגיע הביתה כולם היו מופתעים, הוא סיפר להם בעצב שהוא חוזר לצבא, ההורים בכו.. רון גם בכתה.. נופר לא הבינה כלום, לא הבינה את המשמעות, שאחיה הגדול יוצא למלחמה...
לא הבינה את המשמעות שאולי זאת הפעם האחרונה שהם יפגשו..
עומר פירק את כל הבגדים שלקח לאילת..
והתחיל לארוז תיק לצבא, הוא לקח את התיק הירוק הגדול שלו ושם שם הרבה בגדים...
ספר תנ"ך לקרוא בלילה, תמיד היה מהמאמינים.. דתי לא, אבל מאמין כן..
כשסיים לארוז הכול הניח את התיק ליד דלת חדרו החליף בגדים ונכנס למיטה קצת, לנוח...
מחר הוא צריך לקום מוקדם בבוקר..
רון ואמא ישבו בסלון ושתו קפה, חושבות על עומר.. ועל מחר..
רון הציעה, אולי שלא יעירו אותו בבוקר וככה הוא לא ילך..
כמובן ששתיהן ידעו מראש, שלא משנה מתי עומר יקום, הוא ילך לצבא ויבצע את תפקידו..
יום שני, מוקדם בבוקר לקח עומר את התיק שם על כתפו ונכנס לחדר של אחותו הקטנה,נופר.. חייך חיוך ענק רק מלראות אותה ישנה.. 'מלאכית קטנה..' חשב.. נתן לה נשיקה ארוכה במצח..
דמעה קטנה זלגה על פניו היפות והוא יצא מחדרה..
ונכנס לחדר של רון.. 'המסטולה ישנה חזק..' חשב, רצה להעיר אותה.. אבל בשנייה האחרונה התחרט.. הוא כתב לה בפתק קטן 'אוהב אותך כל כך, ותמיד אני איתך.. עומר' שם את הפתק ליד התמונה של שניהם.. נתן לרון נשיקה חייך חיוך קטן ועצוב ויצא מהחדר..
הוא נכנס לחדר של הוריו.. והיה גאה בכך שהם ההורים שלו, 'הורים מושלמים..' חשב לעצמו ויצא מהחדר.. הוא יצא ונעל את הדלת של הבית..
יום שני, השעה 6 בערב.. שומעים דפיקה בדלת.. נופר קמה לפתוח, כרגיל שואלת 'מי זה?', כפי שהוריה לימדו אותה.. היא לא שומעת את התשובה, אך בכל זאת פותחת..
לפניה עומדים 2 גברים גבוהים במדים.. עם כובעם בידם.. וראשם מושפל.. שניהם נכנסים לבית..
אמא ואבא יושבים בסלון וקוראים לרון לבוא..
רון שהייתה עם תומר בחדרה, יצאה לסלון והוא אחריה..
היא ידעה מה קרה, שעה לפני שאותם 2 גברים הגיעו, היא אמרה לתומר, "משהו קרה לעומר,
אני מרגישה את זה.." תומר עודד אותה ואמר שבטח כלום לא קרה, ושלא תדאג..
אך היא המשיכה בשלה.. ונשארה מודאגת..
כל המשפחה הייתה בסלון.. הגברים לא ידעו איך לומר זאת להם.. הם גמגמו מעט..
ולבסוף אמרו בקול חנוק.. "הבסיס בו היה בנכם, התפוצץ.. אנחנו מצטערים.." כולם פרצו בבכי..
עומר מת.. עומר מת.. עומר מת.....
רון נכנסה לחדרה עם תומר ונשכבה על המיטה..
תומר שעדיין ניסה לעכל את מה ששמה כרגע נשכב לידה וחיבק אותה חזק אליו..
לא ידע מה להגיד, אז פשוט לא אמר כלום.. פשוט היה איתה...
היא קמה מהמיטה והפעילה את השיר הכול כך אהוב עליה..
השיר שתמיד כששמעה אותו הייתה מתרגשת מאוד..
אך הפעם, הפעם היא הזדהתה עם מילותיו.....
"אמא האוצר שלך כבר לא כאן
היא יושבת ובוכה
הוא רוצה שתבואי להחזיר אותו מהשמיים
אמא האוצר שלך יושב לו בין עננים
עוד מלאך קטן מלאך של ה'...."
לצערי הסיפור הזה כל כך מדבר על התקופה הזאת..
אני מקווה שהיא תעבור מהר..
תגיבו..
חנושש=))
חנו'שש יש לך כישרון ענקי!
זה כ"כ אמיתי וכ"כ עצובב..
אני בוכה פהה=[
עצווב שזה מה שקורה בארץ שלנו..
ואוו
בצלחת לרגש אותי .
אני בוכה 😢
זה כל כך משקף את מה שאנחנו עוברים ...
כתיבה מדהימה
ליטלושששש
מרגש בטירוף
מדהים
כל כך עצוב כמה שזה אמיתי במדינה הזאת שלנו
😢
אמאא חנוששששששששש
אני קוראתתת ולא מאמינההה
את פשוט מרגשתת בכל מילה בכל משפט
כבר מפזמון של השיר שצירפת כבר ביצבצו להם דמעות קטנות
אני מזדהה נוראאאא
גם עם המצב וגם עם אובדן
לצערי אי אפשר להחזיר את 'ההולכים'
את פשוטטטטט כישרוניתתתתתתתתתתתת
שזה אי אפשר לתאררר
פה בתקווה שהכול יגמר ושהשיגרה המשעממת תחזור מהרר
אוהבתךךךךךךךךךךךךך
ואל תפסיקי לכתוב !!
מואההה!!
מור'צי 😊
וואי איזה צמרמורתת כל כך יפהה.. כתביה מדהימהה אין מושלםם באמת
עצובב אוף.. יאלה שהמצב הזה יעבור כבר.. 😢
הצמרמורת פשוט אל עוברת לי !!!!!!!!!!
מדהים וצעוב 😢
ואת יודעת שבט שלי שבצופים גם בן אדם בשם עומר אלקבץ נהרג בצבא !
ואפילו קוראים לנו על שמו כיאלו לשכבה שלי ... עצוב מאוד עצוב ...
יאוווו כולי צמרמורת 😢
ימאס לך שאני אומר לך כמה את מוכשרת?
יפיופות שליי
תודה רבה על התגובות..!!
שמחה שאהבתן..
וכןן, יאללה שהמצב הזה יעבור כבר,
כמה שיותר מהר.. נ מ א ס. . .
מיכליי את רצינית!? עכשיו כאילו הוא נהרג..?
יהיה זיכרו ברוך
😢
אוהבת אתכןן
חנושש
מכירה את השיר..
מצמרר..
כ"כ מצמרר..
אני כ"כ מפחדת על אח שלי😢
הוא בכוננות קיבל צו 8 אבל עדיין לא קראו לו..
😢
כל כך יפה..
כל כל עצוב.
עוברת בי צמרמורת.
כישרון ענק בובה תמשיכי לכתוב.
ממש תודה מדהימות שלי,
קריני אני ממש מקווה שגם לא יקראו לו..!!
אוהבת אתכןן
חנושש
פשוט אין לי מילים...
כולי רעדתי בזמן שקראתי
ה' רק שיהיה טוב
חני בחיים שלי לא התרגשתי ככה מקטע
ובמיוחד כשהוא נוגע לנו..😢 😢
אוהבת,
יפיתי
אתר האהבה הישראלי