אני מרגישה שנולדתי מחדש

אני בקושי מצליחה להקליד נורמלי, כולי מתה מכאבים. זה קרה היום בבוקר, היוא ישן אצלי ובווקר רבתי עם אבא שלי על קטעים של כסף "הבטחת לי ככה ואני צריכה איפור חדש זה עוד 450, והג'ינס עולה 400, אז מתי אני אקנה?!" ואני והוא היינו אמורים ללכת לקניון והוא לא רצה הייתה לי הרגשה רעה אבל סתמתי את הפה שלי, כי זכיתי [לא יודעת איך לקרוא לזה] במתנה [מתנה?] שכל מה שאני חולנמת מתגשם, אם יש לי הרגשה רעה אז קורה משהו. הוא התחיל לריב איתי שאני אחזיר לאבא שלי את הכסף, ובכלל בסוף לא לקחתי מאבא שלי יותר מ50 אמרתי שאני יחכה לשבוע הבא, כי אני מבינה שהמצב לא בשמיים, והוא..הוא התחיל לריב איתי התחלתי להגיד לו שלא יתערב, התחלנו לריב, בסוף יצאנו נכנסנו לאוטו, ופעם ראשונה שאני נוסעת בלי חגורה [מה זה פעם ראשונה? כל החיים נסעתי בלי חגורה, שנה שעברה איבדתי את הידיד הכי טוב שלי בתאונת דרכים, מאז אני תמיד חוגרת, שומרת על הכללים בכביש בתור הולכתרגל ומשגיחה תמיד על מי שנוהג], הוא אף פעם לא חוגר אתעצמו, תמיד אנחנו רבים בגלל זה. התחננתי שיעצור בקיוסק שנמצא 2 דקות נסיעה מהבית שלי לקנות סיגריות, הוא התחיל להגיד שנקנה לייד הבית שלו, אמרתי לו "מאמי, יש לי הרגשה רעה בוא נעצור אני יקנה סיגריות נשב 5 דקות ואז ניסע אני לא מרגישה טוב", הוא לא הסכים, כל הנסיעה רבנו, נגעתי לו בהגה כדי לעצבן אותו והוא אמר שאני יכולה לגעת כמה שאני רוצה ושזה לא מזיז לו והתחיל לשחק עם ההגה כמו מטומטם, המשכנו לנסוע עד שהוא התחיל לצעוק עליי, והתחלנו ממש ממש ממש אבל ממשלריב, היינו באיילון, מלא מכוניות ויש רק את החומה הקטנה שמפרידה בין 2 נתיבים ענקיים..עכשוי לפני שבכלל התחלנו לנסוע שמנו לב לבעיה באוטו שרק החלון הקדמי אצלי נפתח, החלון הקדמי שלו ו2 החולונות האחוריים לא נפתחים, אז הוא פשוט ניתק את הריבוע הזה שלה חשמל, ז"א שאפילו אם ננסה עכשיו בכח אין סיכוי שבעולם ששום חלון ייפתח או ייסגר אחריי שמנתקים את זה מהמערכת החשמל של האוטו, זה כמו שלמשל תנתקו את הכבלים והחוטים של המחשב, תורידו את הצ'ופצ'יק בארון חשמל, אין מצב בעולם שתצליחו להדליק את המחשב, נכון? דקה לפני שהאסון קרה שמתי לב שהחלון האחורי בצד שלו התחיל להפתח, ולא הבנו איך זה יכול להיות הגיוני, הרי אין חשמל באותו! הוא לא יכול להעביר חשמל לעצמו ולהיפתח לבד! לא התייחסנו לזה ואז פתאום אני לא יודעת מה קרה רבנו נגעתי בו, מה שאני זוכרת שאוטו נכנס בנו מיקדימה ובאותה שנייה עברה לי בראש מחשבה [אני כותבת את זה עכשיו וכולי דמעות..] "יו, בטח הוא התעצבן עכשיו נדפק כל הטמבון" עוד לפני שהספקתי לסיים לחשוב בראש שלי הוא התחיל להילחם עם ההגה, הוא איבד שליטה נתקענו בחומה הזאתי הקטנה האפורה..שמפרידה בין 2 הנתיבים... ואז פשוט עפנו האוטו התחיל להתגלגל ולהתהפך אני לא זוכרת מה קרה אני רק הייתי בשוק ופלטתי צרחות בקושי.. אחרי שהאוטו התגלגל מספר פעמים, וחטפנו מכות בכל הגוף, הרגשתי את הראש שלי עף מצד לצד באוטו, ראיתי שחור, לבן, אדום, צרחות עשן... הגענו למצב שהאוטו שוכב על הצד עכשיו, החלון שלי היה פתוח זה אומר שכל הגוף שלי השתפשף בכביש, החלון שלו היה סגור אבלב גלל שהואוט נפל על הצד שלי יענו זה היה התנוחה הסופית שלו, הוא נפל עליי... אבל האוטו לא עצר! נכון שזו הייתה התנוחה הסופית [אני פשוט לא מפסיקה לבכות] שלו אז הוא על הצד כן? ופשוט נגרר איזה 20 מטר רק מהעוצמה..וככה 20 מטר נגררנו על הכביש עד שפתאום האוטו עצר, המפתח היה עדיין בפנים, המנוע דלק... לא ראיתי כלום... כל הגרירה תפסנו אחד בשני חזק, ידעתי שאני הולכת למות, "איזה מטומטמת את!" שמעתי אותו צועק שאנחנהו עדיין לכודים בתוך האוטו, לא התייחסתי נכנסתי לפאניקה, פתחתי את העיניים לאט וראיתי דרך השמשה השבורה שמסביב לאוטו יש עיגול ענקייייי של דלק, דם, שמן, מים, המכוניות המשיכו לנסוע, אף אחד לא עצר, ואנחנו באמצע נתיב באיילון, תקועים.. ואף אחד לא מתייחס... התחלתי לשמוע רעשים באוטו של "צ' צ' צ' צ'" כמו שמדליקים גז.. לפני שזה הולך להתפוצץ..כמו שיש בסרטים ובתוכניות ריאלטי.. "אנחנו עומדים להתפוצץ" התחלתי לצעוק והוא אמר לי "דיי", ראיתי שעל הדלק בחוץ יש מן להבות קטנות, דיעתי שזה הסוף שלי, שתוך 60 שניות האוטו הולך להתפוצץ, לעלות באש, אנחנו הולכים למות, וכל מי שנמצא לייד, ואני יצאתי אותו בוקר מהבית בכעס, אחרי ריב ענקי עם ההורים, פתאום שמעתי חריקות כאלה של מכוניות ומישהו התחיל לצעוק לנו לצאת. ותנחשו מה ראיתי? אותו חלון, שנפתח באמצע הנסיעה מעצמו..שהיה בצד שלו..האחורי..היה כלפיי מעלה..עכשיו אני מבינה שזה מאלוהים, כי אין מצב בעולם שבלי חשמל, כשהחשמל מנותק החלון ייפתח מעצמו, עד הסוף, דווקא מאחורה, שהשאר כבר כמה ימים לא עובדים.. "מהר מהר ילדה בואי את בסדר בואי המר הואוט הולך להתפוצץ מהררררררררררר" אספתי את עצמי בכוחות האחרונים שלי קמתי, שמתי לב לדם שנוזל מימני, הוא משך אותי מלמעלה הרי הוא עמד .. הוא משך אותי מלמעלה החוצה.. הוציא אותי, אחריי הוא יצא..פתאום התחלתי לראות שחור...הגב התחיל לכאוב לי כאבים כאלה שבחיים לא הרגשתי, בחיים שלי לא כאב לי ככה.. נשענתי על החומה באמצע והתחלתי לבוכת, כל המכוניות בצדדים הסתכלו, הייתי בהלם, ראיתי על הרצפה אתהטיפות שנופלות מימני, "תוציאאאא אתתתתתתה מפתחחח מהאוטוווווווווווווווווווווווווווווווו" הלהבות התחילו להתפשט, אחד הגבירם מיתוך החמישה שבאו לעזור לנו קפץ על הואוט משך את הפתח עם תנועת סיבוב והאוטו נכבה, השני שפך בקבוק מים על הלהבות ..וזה נעצר בזמן...הם הפכו את האוטו..והוא? כל הפנים שלו בדם.. הוא הסתכל עליי במבט מאשים ורע.. ואני רק בכיתי.... הפלאפון לא היה עליי, הכל נפל.. הסתכלתי סביב וראיתי את כל הדיסקים מפוזרים, את התיק שלי זרוק.. "התיק.." בקושי הוצאתי את 2 המילים הללו מהפה.. שמעתי את קולות האמבולנס .. "אני לא צריכה.. אני לא.. אני...בסדר.." אמרתי.. הוא היה בסדר.. יצאו 3 גברים מהאמבולנס, אחד בן 50 בערך, דתי, השני בערך בן 30-35, והשלישי צעיר בן 17 בערך, כניראה מתנדב.. "אני לא צריכה, אני לא נוסעת..".. "התשגעת?!" צרח עליי האיש בן 35.. "את במצב קשה מאוד".. ואז הוא התערב ואמר "לא לא היא בסדר אני אזמין לה מונית הביתה" ... ואחד האנשים שעצרו לעזור צעק עליו "לא אכפת לך.. תראה את כולה..דם.. ואתה רוצה שהיא תלך הביתה?? היא בקושי זזזזהה" תוך שניות השכיבו אותי על אלונקה והכניסו אותי לתוך האמבולנס, אחריו בא עוד אחד וראיתי ניידות מתקרבות.. הוא נכנס איתי לאמבולנס..פתאום לא זכרתי כלום, לא הבנתי איפה אני נמצאת, מה אני עושה... לידי ישבו האיש בן ה35 והנער בן ה17... ההוא בן ה50 בערך נהג.. הדתי.. והוא ישב איתנו גם.. לא הבנתי מי הם... מה קורה...ראיתי חור שחור.. התחלנו לנסוע ואני התחלתי לבכות.. "מה את בוכה מהההההההההההההההההההההה" הוא צרח עליי... ואני עוד יותר התחלתי לבכות.. תוך 5 דקות הכל חזר אליי...ההוא בן ה35 התחיל לשאול אותי מהר פרטים וכתב על דף.. "אולי נחכה שנגיע לבית חולים" .. שאלתי "את אולי לא תיהי במצב של לראות עוד כמה דקות מהר תעני ליייייי!!!" צרח ההוא בן ה35..עניתי על כל השאלות והרגשתי כאבים חדים..חזקים..מטורפייםםם בעצם הזנב, ברגליים, בבטן בגב..בראש..בצוואר..רק לחשתי שמע ישראל והדתי באמצע הנסיעה התפלל.. הגענו הםה ורידו אותי וישר שמו אותי על עגלה כזאת התחילו לרוץ איתי בבית החולים רק ראיתי את התקרה ואת האור המעצבן שסינור את עיניי..הייתי אחרי לילה שלם ללא שינה, היו לי סחרחורות התחלתי לראות שחור... עצמתי את עיניי "לאאא לאא ברוך שלא תסגור את העינייייםם" התחיל פותח לי אותם בכח.. "תחזיקי מעמד אל תירדמי אסור לך לעצום עיניים!!" צעק ההוא בן ה35..פתאום הכניסו אותי לתוך חדר... הרגשתי תחושה מוזרה בגוף.. "אנייי..אני אהיה נכההה??" צרחתי.. "אני לא יודע אני לא יודע תשאירי עיניים פקוחות" ההוא בן ה35 השיב... תוך שניות העבירו אותי למיטה תקעו בי מחטים, משהו בפנים אני לא זוכרת..
וזהו. כולם באו, בדיקות, "את תיהי בסדר, יצאת מכלל סכנה, את תחיי, את לא תיהי נכה, את בהריון אולי? מהר לעשות בדיקה, רגע תחזיקו אותה, אל תזוזי" זה מה שאני זוכרת, מלא אנשים סביבי, רופאים, אנשים, צעקות, צרחות, דם.. אחריי זה היו צילומים, הצלחתי ללכת, עם כאבים חזקים.. כל הגוף שלי שפשופים, דם... אני מרגישה את העצמות שלי שסבורות..כואבות.. כל מיני טיפולים, זריקות "תקחי את זה, תשתי את זה".. פתאום אחד ניגש אליי "תחתמי פה! מהר!" , "אני לא תורמת שום דבר!" כבר חשבתי רוצים לקחת מימנו את האיברים.. =/ בסוף זה סתם איזהשהו מסמך..ושיחררו אותי בערב..הגעתי הבייתה, הוא היה אצל דוד שלו, אפילו לא שאל מה איתי, איך אני מרגישה..ידיד שלי היחיד ששמע על זה התקשר מחו"ל לבית, דיבר איתי, והוא? "את סתם עושה את עצמך".. כל היום יש בי זיכרון שלא נעלם, רץ לי כמו סרט..פלאשבקים כאלה בראש..הקטע שהיד שלי על ההגה. המכה, שהוא ניסה לשלוט בהגה, שנתקלנו בקיר, שאנחנו אוחזים זה בזה..הדם..הלהבות..המבטים שלו..זה לא יוצא לי מהראש.. אני כל 5 דקות פורצת בבכי, אני גמורה מבפנים.. אני לא מסוגלת לאכול כלום.. רק בא לי להקיא.. אני מפחדת..אני רועדת..אף אחד לא מבין מה עובר עליי.....רק שהגעתי הבייתה והשכיבו אותי במיטה עצמתי עיניים והבנתי..שזה מאלוהים... החלון, שנפתח מעצמו, אם הוא לא היה פותח היינו נשארים לכודים באוטו..אותו חלום שנפתח..שדרכו חילצו אותנו.. הוא כועס עליי ועושה לי רגשות אשמה.. ולי רע.. הכל כואב לי.. והנה אני שוב בוכה..יש בעיות בצילומים, יש בעיות בבדיקות, צריכים לחזור לשם.. רע לי😢 הייתי חייבת לפרוק..תודה..תודה אלוהים.