"לא, די בבקשה, אני מתחננת, אל תעזוב אותי.." התחננתי בפניו כמו טיפשה.. אך חבל שרק עכשיו אני מבינה את זה..
"אני מצטער.. אני פשוט לא מסוגל.. לא אוהב אותך יותר" אמר לי..
"בבקשה.. אני עדיין אוהבת אותך למרות הכל" המשכתי כמו מטומטמת.. מביטה בעיניו,
יודעת אך מסרבת להפנים.. לא יכולה פשוט להשלים עם כך שהוא כבר לא אוהב
שהוא בגד..
"בבקשה איתי אני מוכנה לסלוח לך.. לשכוח מזה.." לא הפסקתי..
המשכתי והמשכתי.. השפלתי ולא היה אכפת לי, התחננתי ולא הזיז לי.. מה לא עשיתי כדיי שיחזור בו מהחלטתו??
"לא יכול.. אני לא אוהב אותך כבר.. זהו.. התשוקה נגמרה.. האהבה נפוגה.. זה לא יהיה בסדר מצידי אם אמשיך להיות איתך כך.. טל תביני.. זה לא בגללך.. זה בגללי.." אמר לי..
"טוב אין בעיה.. לך, לך אליה.. תהנו.. תהיו יחד.. רק אל תשכח את מה שאני אומרת לך..
החיים הם כמו גלגל, פעם אתה למעלה ופעם למטה.." אמרתי לו את המשפט המוחץ..
והלכתי.. הלכתי כשראשי מושפל מטה.. כלפי האדמה.. הדבר היחיד שרציתי היה להיעלם
למות שלא ישימו לב אליי
כך התיישבתי לי על הספסל ליד הגינה בה אני ואיתי היינו תמיד יחד.. כאן הכרנו וזה היה המקום המועדף עלינו,
כשלפתע הבחנתי בילד שישב לידיץץ ילד יפה.. עיניים מסנוורות, מבט חודר ביותר,
"אתה כאן כבר הרבה זמן?" שאלתי לאחר שהבטתי בו יותר מדיי..
"אפשר לומר.. 5 דקות בערך"
"מה עשית פה כל כך הרבה זמן?" שאלתי מביטה לתוך לעיניו.. משהו בהם היה לי מוזר, מסתורי..
משהו מסקרן..
"הבטתי בך" אמר..
"מה יש להביט בי כל כך הרבה זמן?" שאלתי..
"המון.." אמר
"תודה.." אמרתי והשפלתי פניי
הוא החזיק לי בסנטר והרים לי את הראש..
"את יפה.. יודעת?"
"תודה.." אמרתי..
"טוב אני חייבת לזוז.. אז ביי" אמרתי ועפתי משם..
הייתי נורא מבולבלת מתוסכלת..
מכל הקטע עם איתי.. איך הוא היה מסוגלת לעשות לי את זה אני עד עכשיו לא מבינה..
עבר לו חודש.. ככה סתם..
עם המון מחשבות.. הבנתי שאיתי לא שווה אותי.. לא ראיתי אותו שוב.. והאמת? גם לא ממש רציתי..
זוכרים את הילד ההוא שפגשתי בגן?
אז זהו.. קוראים לו עומר, הוא מצא אותי.. נפגשנו כמה פעמים ויצא בסוף מכל זה.. שאנחנו חברים..
הוא פשוט בנאדם מושלם..
ואני לא יכולה להגיד שאני מאוהבת בו.. אבל אני בדרך..
ככה קרה שסתם.. אני והוא היינו בגן..
וראיתי את איתי עובר שם.. לא התייחסתי.. אך עומר לא ראה את איתי מעולם אך אני סיפרתי לו עליו ושאל אותי למה אני לחוצה.. אמרתי לו למה..
ואז איתי עבר לידינו.. ואמר "כל כך מהרה חלפת אותי? ועוד בדבר הזה?" שאל..
"איך יש לך את החוצפה להגיד לי את זה? אם שכחת אז אני פה כדיי להזכיר לך.. אתה זה שבגדת בי.."
"לא משנה.. את תמיד צריכה להיות שלי.." אמר נחוש..
"מה? טוב יודע מה איתי.. יש לי 2 דברים להגיד לך..
הראשון הוא שלמרות שעבר רק חודש.. אני השתניתי.. ומי שגרם לזה.. זה אתה.. ועל זה המון תודה לך באמת.."
"אין על מה" לחש..
"אבל מה הדבר השני?" המשיך..
"אתה זוכר שאמרתי לך שהחיים הם כמו גלגל.. פעם אתה למעלה ופעם למטה?"
"זוכר"
"יופי.. תסיק לבד" אמרתי לו עם חיוך.. משכתי את עומר איתי.. הלכנו יד ביד.. ופסענו יחד..
לעבר הלא נודע.. אך רחוק מאיתי..





