"אאאאאאאאתתתתתתת לא מבינההההה" צעקתי אל אור שישבה מולי
"גמני אוהבת אותו... כן גמניי" התייאשתי לגמרי
"אבל איך?" הביטה בי המומה
"אייך?! מהרגע שראיתי אותו,מהרגע שהוא דיבר איתי
מהרגע שהוא הביט בי
אבל הכל נדפק כשאמרת לי שאת אוהבת אותו
בחיים אני לא אפגע בך" החלתי בוכה
"לא תפגעי ביי?!? הוא אוהב אותך
כבר פגעת בי" החלה צורחת
"ווואאאאלה? וזה שאמרתי לו שאני לא יהיה איתו
גם פגע בך?" עניתי בתוקפנות
"את לא חברה את" החלה גם היא בוכה
"מההה?" הבטתי בה המומה
נזכרת בכל מה שעישיתי למענה כן אני לא יגיד שהיא לא עשתה למעני
אבל וויתרתי עליו רק בשבילה, רק בשביל שהיא לא תיפגע
נשברתי למולו אמרתי לו שאני לא מסוגלת למרות שאני אוהבת
הוא בכה, בכיתי
והכל הכל בגלל שהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותו
הכל בגלל שהחברות שלנו מבחינתי הייתה לפני הכל
"אני לא מאמינה" מילמלתי לעצמי
"לא מאמינה שאחרי שוויתרתי עליו ככה זה מה שאת אומרת לי" השתדלתי שלא לצעוק
"מצטערת" אמרה לאחר כמה דקות של חשיבה
"לכי אליו" אמרה מחבקת אותי, משתדלת לחייך
"נראלך שאני יעשה לך את זה?" הבטתי בתוך עינייה
"אם את אוהבת אותי.." מילמלה כמעט בוכה
"בגלל שאני אוהבת אותך אני לא יעשה את זה"
"אני יהיה יותר עצובה תאמיני לי..
יכאב לי יותר לדעת שהילדה הכי חשובה לי בעולם לא מאושרת בגללי
יכאב לי יותר אם אני אדע שהילד שאני אוהבת לא מאושר רק בגלל זה..
יכאב לי יותר מכל.. נשבעת לך" אמרה ושמה ידה על ליבה
"אני לא מסוגלת" אמרתי מחבקת אותה
"אני לא יהיה מאושרת כשאני יידע שזה מכאיב לך"
"נשבעת לך שאני ימשיך הלאה..
אני אשכח אותו.. אני יהיה מאושרת בשבילך" אמרה צוחקת
"אין מצב!" התעקשתי
"אני אוהב אותך מה את לא מבינה?" נכנס רן בהתפרצות לחדר
"תגידי לה" הביט על אור ולא הבין שהוא שובר אותה
"רןן!! זה בנינו" אמרתי משתדלת שלא להסביר יותר מידי
"אל תכניס את אור לזה" אמרתי בוכה
"את אוהבת אותי אבל.. אמרת לי את זה..
אז מה הבעיה שלך? הביט בי ובשנייה הסיט מבטו אל אור
"אני" אמרה בביטחון שלא אופייני לה
"מה את?" שאל לא מבין
"אני זאת הבעיה שלה..
מצטערת"
"אור אל תדברי שטויות אין קשר אלייך!" התערבתי בשיחה לפני שהיא נשברת
"אל תשקרי שנינו יודעות שאת לא איתו
כי גמני אוהבת אותו" השתדלה לחייך
"ואם לא תהיו יחד אני רק יתאכזב
ממני.. ובמיוחד ממך" אמרה כשהיא משתדלת להביט בעייני
"את?" שאל ברוגע.. מנסה להבין את כל העניין
"מצטער לא רציתי לפגוע" אמר והתיישב לידנו
"מצטער שלא הבנתי אותך" אמר והביט בעיניי
"מצטער שגרמתי לך להתאהב בי" אמר והביט באור שרק בכתה..
"תהיו יחד טוב?" אמרה חסרת אונים
"לא אור.. כבר אמרתי לך שלא"
"אני יהיה מאאאושרת נשבעת"
"תרשי לי להכיר לך חבר שלי..?" שאל בחיוך
"כה" השיבה משתדלת לחייך
"מה זה פה משרד שידוכים!?
זה לא יעזור.. אני לא יעשה את זה" אמרתי מנגבת את דמעותיי
========================================
"אני כל מאושרת" התחילה אור לספר לי בטלפון
"דניאל הזה כל כך מושלם.. אנחנו חודש יחד" אמרה בחיוך
"ואני אוהבת אותו נשבעת לך" המשיכה ורק גרמה לי לגחח
"מה איתך ועם רן?" שאלה פתאום
"כלום" השבתי בפשטות
"מאמי אני נשבעת שאני עם דניאל כי אני אוהבת אותו..
תני לאור כבר להיות מאושר.. תהיי את מאושרת" העיצה בי
"היום קבענו לדבר" אמרתי וחייכתי
"האההאא נו למה לא אמרת מההתחלה..?
בהצלחה כפרעע" ולפי נימת הקול שלה הבנתי שהיא באמת מאושרתת..
ירדה לי אבן מהלב.. וידעתי שהפעם תורי להרגיש נאהבת...
כן..אני ורן יחד מאושרים
כל כך מאושרים
וידעתי שכל הקרבה שעשיתי למען אור הייתה שווה
ידעתי שהחברות שלנו תמיד נשארה מעל הכל
ושעכשיו? היא מאושרת
כמו שאני.. ושהיא אוהבת כמו שאני
וכן שהיא מרגישה נאהבת
כמו שרן גורם לי להרגיש..
ידעתי שעכשיו התחילה מבחינתי דרך חדשה..
הרבה יותר קלה..
הרבה יותר מאושרתת





