הם היו הזוג הכי יפה שקיים, לה קראו אור ולו קראו לידור
אור הייתה בכיתה יב' ולידור היה כבר בצבא.
הם כל כך אהבו אחד את השני, אהבה כזאת לא נראתה בחיים.
תמיד זה היה אור ולידור, בחיים הם לא ניפרדו, ולו לרגע..
לידור קיבל יומיים חופשה מהצבא
הוא חזר הביתה והדבר הראשון שהוא עשה זה ללכת לבקר את אור ולעשות לה הפתעה
כשהוא הגיע לביתה, היא פתחה את הדלת ויצאו דמעות מעינייה, המון זמן לא ראתה אותו
היא התגעגעה =|
לידור ואור ניצלו את כל הזמן שלידור יכל להשאר לצידה, בכדי לחזור מאושר לצבא ומלא כוחות.
בלילה לפני שחזר, הלכו לידור ואור למקום מרוחק
מעין יער כזה, פרסו סדין על הדשא, שכבו עליו מחובקים, והביטו בכוכבים.
'אני אוהב אותך' לחש לידור לאור באוזן
לידור הביטה בו בעינייה הנוצצות ככוכבים שבשמיים
'גם אני אוהבת אותך כוכב שלי' אמרה בחזרה, והוא כתגובה נתן לה נשיקה רכה על השפתיים.
'אור, אני רוצה שנישבע' הוא לפתע אמר לה, היא הביטה בו במבט המלאך שהיה לה
'אני רוצה שנישבע שלנצח יהיה לנו אחד את השני, לנצח לעד לעולם' הוא אמר, היא חייכה
'לידור, אני נשבעת, שאני בחיים לא אעזוב אותך לבד, אני נשבעת, שתמיד אני אהיה שלך, אני נשבעת, שלנצח לעד לעולם יהיה לנו אחד את השני ולא נשאר לבד' היא נשבעה ושמה את ידה על הלב.
הוא שתק, והביט בה, רק הביט
'כוכב שלי? למה אתה שותק, קדימה.. עכשיו תורך' אמרה
'אור, אני נשבע לך, שאני בחיים לא אעזוב אותך לבד, שאני שלך לעד,לנצח,לעולם, אני תמיד איתך, ואני נשבע לך, שתמיד יהיה לנו אחד את השניה, אני אוהב אותך' אמר ונשק לה במצח.
יום למחרת לידור חזר לצבא ואור נשארה עצובה, אך גם שמחה באותו הזמן כי בילתה עם אהובה ובכל דקה שחשבה עליו עלה חיוך ענק על פניה.
עברו ימים אחדים, ואור לא שמעה על אהובה, הוא היה מתקשר כל יום, אך היום? השיחה שהיא כ"כ חיכתה לה, אפילו לא הגיעה..
אור התחילה לדאוג, כמרגישה שמשהו מתרחש.
התחילה להתקדם לעבר ביתו של לידור, נכנסה דיברה עם אימו וסיפרה לה.
לפתע..
צלצול בדלת
שני חיילים
שני מפקדים
וארון קבורה אחד..
אור החלה להשתעל, דמעות יצאו מעינייה, ואימו... אימו השתגעה.
הוא נהרג
שני יריות
שני כדורים
הרוג אחד..
אור החלה לרוץ, לא יודעת לאן, רק לרוץ ולרוץ בתקווה להגיע לאהובה
עמדה באותו הלילה שהיו שם ביחד
השתגעה, החלה לבכות, לא זה לא יכול לקרות
'הוא לא נהרג, בבקשה אלוקים בבקשה.. אל תיקח את המלאך שלי.. אל תיקח את הכוכב שלי'
צרחה לאלוקים, בתקווה שיענה
שעות ישבה שם באותו מקום, מביטה בשמיים,נזכרת בשבועה שנשבעו אחד לשנייה
יושבת ומביטה בכוכבים,מחפשת את הכוכב הנוצץ ביותר, מחפשת את אהובה, את הכוכב שלה,
וכשמצאה, צעקה 'כוכב שלי..אני אקיים את השבועה, אני בחיים לא אשכח אותך' . . .
ווואווווו!!!!!!
מורי זה מושלם!!!
איזה צמרמורת אמאאא
אני כ"כ אוהבת את הכתיבה שלך, הכתיבה שלך מאוד מרגשת!!
אל תפסיקי לכתוב מאמי
אוהבת (:
יואוווו מורייי
בררר העברת בי צמרמורותתת!!
זה כל כךךך י=פ=ה ומרגשששש
אין ספקקק שאתתתת אחת המוכשרותת פהההה
אני מ-ת-ה על הכתיבההה שלך פשוט א י ן עליה!
אוהבת אותךך המווןן בובי
שלךך,
יפיתי😊
אם מור ויפית
כל מילה אחרת מיותרתת
את פשוטט מוכשרתתת
וכותבת כל כך מיוחד =]
מוואה לאביוווו
אויייי מורייי אני עם דמעות בעיינים
זה כל כך כואבבבבב
ואני מזדהה מאודדדדדד
מזכיר לי משפט שפעם אמרתי"המלאך שלי הוא עכשיו גם של כולם"
משהוא כזההה וזה די התאים
את ריגשת אותיי מאודדדדדדדד!!
ואין לך מושג את כמהההה
את כל כך מוכרשתתתתתתתתתתת
תמשיכי לרשום תמיד תמיד תמיד תמידדד
אוהבתךךךךךךךךךךך
מור'צי
וואי הכתיבה שלך מדהימה!!
יש לי צמרמורת בכל הגוףףף!!!
אהבתיי!!
אל תפסיקי לכתוב לעוווווווולם!
תודה נסיכות!
אני שמחה שאהבתן ושזה ריגש אתכן... (:
אמאאאאאאאא=[
יואוו יש לי דמעות בעינייים..
לא מספיק אני בוכה ממשהו גם מזה?!
=[
עצובי בטררררוף..
את הכי מוכשרתת שייש, באממת!
