ישבתי בסלון וראיתי טלוויזיה, היה די משעמם בשעות האלה אין ממש מה לראות...
ואז פתאום עלה לי רעיון לסיפור חדש, סיפור 4 שלי באתר... נראלי חלק כבר מיציתי, אז אני אסיים!
מקווה שתאהבו תגיבו מתוקים 😊
סימנים של זריחה / פרק 1
"תפסיקי מאמי את רק פוגעת בעצמך" אמרה לי הדר בזמן שעמדתי מול המראה בבית שלי
"אני לא מבינה, למה?! יש בי משהו רע?!" שאלתי אותה והבטתי על עצמי שוב ושוב
"שיר את מדהימה באמת!" אמרה לי הדר
"הדר אני רוצה להיות לבד" אמרתי לה
"אבל שיר אני אחותך, אם אני לא אהיה פה אז מי?!" שאלה אותי
"הדר בבקשה" אמרתי והבטתי בה מלאה בדמעות
"טוב אם את צריכה משהו אני בסלון" אמרה לי ויצאה מהמקלחת
פתחתי את המים, חיכיתי למים החמים, הורדתי בגדים ונכנסתי למקלחת..
" . . אם תלך, הדלת שוב לא תפתח.
אם תבוא, עוד יש סיכוי שאסלח.
כשאתה איתי, אתה אוסף אותי אליך
ואני חושבת איזה גבר אמיתי
ובתוך החשיכה קוראת בשתי עינייך,
שאתה כאן וליבך רחוק ולא איתי . . "
זמזתי לי בשקט את מילות השיר ודמעותיי התערבבו עם זרם המים
יצאתי מהמקלחת אחרי 20 דק' התנגבתי ונכנסתי לחדר שלי
התלבשתי לקחתי דף&עט ונכנסתי למיטה
למאיר!
זאת פעם ראשונה שאני כותבת לגבר מכתב אתה יודע,
אם אתה הראשון כנראה אתה מאוד חשוב לי..
אני לא יודעת בכלל למה אני כותבת לך אחרי שהשפלת אותי בצורה כזאת
אהבתי אותך, אהבתי באמת.. מכל הלב מכל הנשמה!
היו הרבה דברים במערכת יחסים הזאת שפשוט לא הבנתי,
אבל היום אני מבינה שאני ואתה לא באמת משלימים אחד את השני
אחרי שנתיים ביחד, של חום ואהבה..
הרסת הכל, על הכל אני יכולה לסלוח!
בנינו ?! גם על ההשפלה..
אבל לבגוד בי עם חופית היה מעל ומעבר!!!
היא החברה הכי טובה שלי איך עשית את זה..?
אבל עליה אני יותר כועסת..
כי גברים באים והולכים, החברות אמורות להישאר
כנראה שהמציאו את המשפט הזה לא הכלילו את חופית....
אני לא כועסת, אני רק מבינה מה אתם שווים!
מקווה שתהיו מאושרים ביחד - שלפחות אני אדע שמישהו מאושר על חשבון הסבל שלי..
אז מקווה שלא "תתגעגעו" יותר מידי בזמן שאני לא אהיה פה, פשוט הגיע תורי לבנות חיים חדשים!
כתבתי כל מה שהרגשתי, קיפלתי את הדף והכנסתי אותו למעטפה..
לקחתי את כל הכסף שהיה לי בשידה, הכנסתי לי את כל מה שאני צריכה לשני תיקים..
יצאתי בשקט מנצלת את הלילה ששורר בחוץ..
'הגיע הזמן להתחיל חיים חדשים' חשבתי לעצמי בזמן שעצרתי את המונית שחלפה ליד ביתי
כמוובבןן כמוובבןן מדהים
התחלה יפה ,
בהחלט נראה מרתק ומעננייין
מחכה להמשך :]
נופרי תודה נשמה שלי 😊
פעם ראשונה שאת קוראת סיפור שלי לא?
מקווה שתאהבי ת'המשך [=
יאללה גיבו מתוקים (:
מדהייייםםםם כמו כל הסיפורים שלךךך 😛
אוהבת...
התחלה מדהימה..
תמשיכיי מאמי
מוווואהה
וואווו
נשמע ממש ממש מעניין..
אהבתי..
רוצה המשךךךךך ומהר מאמייי.. חח
אוהבת אותך המוןןן
רותמי שלך =]]
בנווות 😊
ת-ו-ד-ה [=
המשך אני חושבת שיהיה לקראת הערב..
אווווהבת 😊
תודה בובי 😊
יותר מאוחר [=
סימנים של זריחה / פרק 2 :]~$!
מארועי הפרק הקודם:
כתבתי כל מה שהרגשתי, קיפלתי את הדף והכנסתי אותו למעטפה..
לקחתי את כל הכסף שהיה לי בשידה, הכנסתי לי את כל מה שאני צריכה לשני תיקים..
יצאתי בשקט מנצלת את הלילה ששורר בחוץ..
'הגיע הזמן להתחיל חיים חדשים' חשבתי לעצמי בזמן שעצרתי את המונית שחלפה ליד ביתי
הפרק הנוכחי:
"לאן את צריכה להגיע?" שאל אותי הנהג אחרי שנכנסתי למונית
חשבתי לעצמי ולא ידעתי לאן אני באמת רוצה לנסוע, איפה עכשיו אני אתחיל חיים חדשים?!
"תמשיך אני כבר אעצור אותך" אמרתי, הנהג הביט בי דרך המראה והמשיך לנסוע
הדמעות זלגו מתוך עיניי היה קשה לי לעכל שכל האגדה שלי ושל מאיר מגיעה לסיומה, לא באשמתי!
תמיד חשבתי שאם ניפרד זה יהיה באשמתי, תמיד הייתי מוציאה אותו מדעתו..
אבל לא חשבתי לרגע שבנאדם שכ"כ אוהב מסוגל לבגוד ועוד עם החברה הכי טובה
'גלגל הגורל' חשבתי לעצמי ולפתע צעקתי לנהג בפתיאומיות "תעצווור" הוא עצר את המונית והביט בי לא מבין
"מצטערת שניה אני חוזרת נזכרתי שאני צריכה לשים פה משהו" אמרתי והוצאתי את המכתב שכתבתי למאיר מהתיק..
התקדמתי בשקט לכיוון הדואר וזרקתי את המכתב לתיבה 'יותר לא תשמע ממני' חשבתי לעצמי וחזרתי למונית במהירות
"תמשיך, אני אגיד לך איפה לעצור" אמרתי בזמן שחשבתי לאן אני יכולה לנסוע..
"מתוקה אנחנו כבר חצי שעה נוסעים אלוהים יודע לאן.. את בטוחה שאת יודעת מה את עושה?!" שאל אותי הנהג ועצר את המונית בצד הכביש
"כן.. זה עוד 10 דק' מפה אני כבר יודעת לאן אני נוסעת.. תמשיך" אמרתי וניגבתי את דמעותיי
עצרתי את המונית בתחנת הרכבת, שילמתי לו וירדתי עם כל התיקים 'מזל ששמרתי את המשכורת האחרונה' חשבתי לעצמי בזמן שספרתי את הכסף שנשאר לי 'זה מספיק' חשבתי לעצמי בזמן שספרתי את כל 800 השקלים שנשארו לי מהמשכורת..
עליתי על הרכבת לת"א, דודה שלי עינת גרה שם לא נעים לי ליפול עליה ועל המשפחה שלה בהפתעה, אבל בינתיים עד שאני אמצא עבודה וארוויח כסף ואז אני אשכור לי דירה איפשהו, העיקר רחוק מהבית..
*****
הסתובבתי ברחובות כי הרכבת הגיעה לביתם רק ב-7 בבוקר ולא היה לי נעים להעיר אותם, הלכתי לקניון וקניתי לבן דוד שלי בן ה9 חודשים בגד חמוד וקניתי קופסת שוקלדים ענקית - אם אני הולכת לדודים שלי לפחות שזה לא יהיה בידיים ריקות..
הסתכלתי על השעון בפלאפון שלי וראיתי שהשעה 10 בבוקר 'עכשיו את יכולה ללכת' חשבתי לעצמי וצעדתי מהקניון עד לבית שלהם, כמה זמן לא באתי אליהם מאז שאור נולד..
צילצלתי מלאת חשש בפעמון ולידור בן דודי בן ה-19 פתח לי את הדלת
"שיר?! בואי כנסי" אמר לי לידור והביא לי חיבוק
"היי לידור מה נשמע?" שאלתי אותו וחייכתי
"אצלי הכל טוב לא כמו אצלך אני חושב, מה קרה?" שאל אותי
"סיפור ארוך.. אני צריכה קודם לדבר עם אמא שלך.." אמרתי לו בלחש
"בואי היא בחדר עם אור" אמר לי והניח את התיקים שלי בחדר שלו
"דודה" אמרתי לדודה שלי עינת בזמן שנכנסתי לחדר של אור המאמי שלי
"שירו'ש" אמרה לי עינת והביאה לי חיבוק גדול, הבאתי לה חיבוק גדול וגם לאור
"איזו הפתעה נעימה מתוקה שלי" אמרה לי עינת [אחות של אמא שלי 😊]
"כן.." אמרתי לה בשקט
"שיר קרה משהו?" שאלה אותי בזמן שהתיישבנו אני היא ולידור בסלון
"האמת שכן.." אמרתי והורדתי את ראשי
"מה קרה מתוקה?" אמרה בזמן שליטפה את שערי
"אני לא יכולתי יותר להישאר בנתניה לא יכולתי" אמרתי והתחלתי לבכות
"לידור תביא לה מים" אמרה עינת לבן דודי שקם במהרה למזוג לי כוס מים
"תודה" אמרתי לו שהביא לי את המים
"זהו תרגעי קצת ותספרי לנו מה קרה" אמרתי והמשיכה ללטף את שערי
"היה לי חבר שנתיים.. זוכרים את מאיר?" שאלתי אותם, הם הכירו אותו הם ראו אותו הרבה אצלי בבית
"כן ילד יפה כזה" אמרה לי עינת
"וזוכרים את חופית חברה הכי טובה שלי?" שאלתי אותם, גם אותה הם הכירו
"כן הרבה פעמים ראינו אותה אצלך" אמר לידור
"אז שניהם.. הם בגדו בי..." אמרתי והורדתי את הראש
הם הביטו בי ולא ידעו מה להגיד
"די יקירתי תרגעי זה בסדר" אמרה לי עינת שחיבקה אותי אליה
"אז.. אתמול הכל התגלה לי, לא יכולתי יותר כתבתי לו מכתב לקחתי את כל הדברים שלי ותפסתי מונית ליד הבית" סיפרתי להם..
"אוקיי.." אמרה עינת מקשיבה לי
"ואז הנהג שאל אותי לאן אני רוצה להגיע, ולא ידעתי לאן.. עצרתי אותו ליד תחנת הרכבת ופשוט עליתי על הרכבת שמובילה אותי לפה, עינת אני יכולה להישאר אצלכם כמה ימים עד שאני אמצא משהו מסודר? אני פשוט לא יכולתי להישאר בנתניה לא יכולתי" אמרתי ובכיתי
"בטח שאת יכולה להישאר פה" אמרה לי עינת וניגבה את דמועתיי
"יש לנו חדר ריק בבית, שדי מפריע לנו הבדידות שלו, בדיוק ליד החדר של לידור.. את יכולה לגור אצלנו כמה שתרצי, אבל מחובתי להתקשר לאמא ולהגיד לה שאת פה טוב שירי?" אמרה לי עינת
"טוב.. ותגידי לה שלא תכעס" אמרתי וניגבתי את דמועתיי האחרונות
"אל תדאגי חומד, לידור תעזור לה עם התיקים ותכיר לה את החדר החדש שלה" אמרה עינת לבנה בזמן שניגשה אל הטלפון
"ברוכה הבאה נשמה שלי" אמר לי לידור וחיבק אותי אליו
"תודה מאמי" אמרתי לו וחיבקתי אותו
"בואי אני אעזור לך" אמר לי לידור ולקח את תיקי לחדר הסמוך לחדרו
"וואי איזה חדר יפה ממש מעוצב לבנות" אמרתי וצחקתי
"כן, תמיד הם רצו בת אבל יצאו להם 3 חנטרישים" אמר לי לידור וצחק
"וואי נכון איפה דניאל?" שאלתי על בן דודי בן גילי - בן 17
"אוי הוא עוד ישן חזר ב-5 בבוקר" אמר לי לידור
"ואיך זה שאתה ער?" שאלתי את לידור, ידעתי שהוא מבלה עד שעות מאוחרות
"יש לי עבודה עוד שעה אז ישנתי טוב כל הלילה 😊" אמר לי וחייך
"עבודה? פשש.. במה אתה עובד?" שאלתי אותו
"בפיצה, של חבר הכי טוב שלי" אמר לי לידור בזמן שפינה את השטויות שהיו בארון
"יואו לידור, יש מצב אתה מארגן לי שם בפיצה לעבוד כמלצרית?" שאלתי אותו
"את רוצה לעבוד?! למה?!" שאל אותי והמשיך לנקות את הארון
"אני לא רוצה לחיות רק על המשכורת של הדודים, אני חייבת לעבוד להכניס כסף הביתה ואם ירצה השם לשכור לי דירה איפשהו פה בתל אביב" אמרתי והתחלתי לפרק את התיק
"אויי אל תדברי שטויות ההורים לא יסכימו לקחת ממך אגורה, הם אוהבים אותך!! שאבא שלי ישמע שאת פה כולו יקפוץ עלייך.. איך הוא אוהב אותך את הדר ואת שרון" אמר לי לידור והזכיר את אחיותיי
"וואי הדר ושרון" אמרתי ונזכרתי שיצאתי בלי להגיד להם כלום
"מה קרה?" שאל אותי לידור
"לא הודעתי להן הן יהרגו אותי" אמרתי לו
"הן עכשיו בדוק יודעות.. אמא כבר עם אמא שלך 20 דק' על הקו" אמר לי לידור בזמן שהכנסתי את הבגדים לארון
"כן אה.. אולי אני אלך לדבר עם אמא לדקה?" שאלתי אותו
"כן לכי" אמר לי לידור וחייך אליי
"דקה פה" אמרתי ויצאתי מהחדר
"אוו הנה הילדה היפה שלך.. קחי אותה איריס" אמרה דודתי עינת לאמא שלי
"הלו אמא..?" אמרתי בלחש..
"שיר מאמי זה לא בסדר מה שאת עושה!" אמרה לי אמא
"אמא אני יודעת סליחה.. פשוט לא יכולתי להישאר שם מצטערת!" אמרתי לה בשקט
"מאמי את רק בת 17 וזה לא בסדר ככה לבוא בהפתעה לדודים שלך.. יש לך מזל שעינת ואסי אוהבים אותך" אמרה לי אמא וחייכתי לעינת
"כן באמת יש לי מזל.." אמרתי "אמא תגידי להדר ושרון שאני עוד יקבע איתן להיפגש וסליחה שהלכתי ככה" המשכתי את דברי
"אני אגיד להן מתוקה, עוד שבוע ניסע לשם תיכננו את זה עוד לפני חודש עושים ארוחה כל המשפחה, אני גם אביא לך כסף" אמרה לי אמא
"לא יש לי עוד כסף מהמשכורת שמרנו את הרוב וגם לידור מסדר לי עבודה בפיצה של חבר שלו" אמרתי וחייכתי
"שום לעבוד" אמרה לי עינת אחרי שניתקתי את השיחה עם אמא
"למה דודה?" אמרתי לא מבינה
"את נשארת פה ולא שוכרת דירה ולא חייבת לנו כלום.. כמה שטויות אמרת לאמא" אמרה לי עינת בזמן שמזגה לי שוקו קר והכינה לי טוסט
"תודה.. 😊" אמרתי ולקחתי את הצלחת והכוס "אבל דודה לא נעים לי ככה!" המשכתי את דבריי
"את כמו בת בשבילי מה את בסדר? ואסי גם מאוד ישמח" אמרה לי עינת
"כןן.. מתי הוא חוזר?" שאלתי אותה
"אחה"צ ב-5 בערך הוא יוצא מהמשרד" אמרה לי עינת
"יופי 😊" אמרתי וחייכתי
"אוו אווו מי פה???" אמר לי דניאל והביא לי נשיקה ענקית
"מאאמי" אמרתי לו וחיבקתי אותו חזק, תמיד אהבתי אותו, שהוא היה קטן הייתי תמיד מצילה אותו משטויות
"יאא יש לי אחות סופסוף 😊 ועוד בגיל שלי 😊 ניצא ביחד" אמר לי דניאל והתיישב לידי לאכול את הטוסט שלו
"חחח כן אה" אמרתי ושמחתי שכולם קיבלו אותי בברכה בבית
נייס 😊
תגיבו מתוקים... 😊
ווווווווווווווווווווואאאאאאאי
אני חייבת להגיד לך שאני פשוטט מכוררררררררה לכתיבה שלךך
מכורררררררהה זאת לא מילה
את כותבת כל כך מיוחדדדד
זה פשוט נדיר
אהבתי
המשךך =]
שנינו'ש - כפרה על האוצר שלי מאוהבת בך 😊
גל- תודה בובה [=
