"אאאמאאאא" צעקה יעל מלמטה
"אאאאמאאאא" הצעקה החרישה רק יותר ויותר
"שמעעתת?" שאלה שדמעות בעייניה
"חטפוו חייל" המשיכה מדברת
אך אמה?היא, עמדה שם שותקת, עייניה אדומות
והדמעות הם רק יורדות ויורדות
"לאאאאאאאאאאאא זה לא הוא.. נכון אמא?" שאלה יעל
"אמאא?" המשיכה מדברת, כאילו לעצמה
"למה ה'? למה דווקא אותו? למהה?" צעקהה צעקה מחרישת אוזניים
"אני שונאת אותם! את כל הערבים האלהה!! שונאתת!!" המשיכה מיילת
"למה דווקאא אותווווו? למה ת'בןן שליי?" החלה פתאום האמא לצעוק
והאבא? הוא היה בחדר סגור, מאז ששמע הוא לא הוציא מילה
רק בכה, כן בכה..
זה מדהים איך שהחיים יכולים להשתנות בשנייה,
משפחה שהייתה כל כך מאושרת
משפחה שהייתה כל כך אוהבת
ולפתע החיוכים נמחקים
הדמעות הופכות למשהו רגיל מהחיים
האושר נעלם, החיים הופכים קשים לא מובנים..
"די יעלי.. די" ניסתה להרגיע אותה שבעצם היא עצמה לא הצליחה להירגע
"הכל יהיה טוב" המשיכה ממלמלת
"הכל יהיה טוב?! מה יהיה טוב הא אמאא?
לקחווווו לי אותו.. לקחוו את המלאךך הכיי יפה שיש באדמה
לקחו לי את האושר, את החיוך
ללללללללקחוו לי אותווווו
ואם יש ה' בשמיים למה כל זה קורררררה?" החלה צועקת משתגעת
"לאאאאאאא"
"שונאתתת אותםםםםםםם שונאתת" לא הפסיקה לבכות
=כאן שידור מיוחד על החחייל שנחטף=
וקול איום נשמע
כשיעל זרקה לכיוון הטלוויזיה את הקופסא הענקית שהייתה לה על השידה
היא החלה מדממת מכל מקום, הרסיסים פגעו לי היישר בגוף
אמה עמדה שם המומה למתרחש החלה צועקת
"מה קררהההה?" יצא האבא בבהלה מהחדר
וצפה במחזה הנורא ביותר שראה מחייו
היא שכבה על המיטה מדממת בזרועתייה של אמה
"אני אזמין אמבולנס" החל ממלמל בלחץ
"זה בסדר.. בליבי אני כבר ממזמן מדממת" יעל רטנה
"אני אוהבת אותכם" לחשה
"אם הוא יחזור תגידו לו שאהבתי אותו,
שאני התפללתי מלמעלה.. ואם לא אני כבר אמסור לו הכל" אמרה עוצמת את עייניה
"לללללא! למה ה'''?" נשמעו צעקות מחרישות אוזניים
מאז, כבר כלום לא שב להיות כמו שהיה
הכל נדם, הפך למר
הכל נגמר...





