זה לא עניין של מוזה או לא..
מוזה כמעט תמיד יש לי...
זה פשוט הרעיוןן...:\
אינלליי!!!=\\
ללאא נוררא ..
זה בססדר..
כולנו נחכה בסבלנות לההמשך מאממי :]
יום מקססססים,
אוההבבבת =]
נו
המשך!!!!!!!!
תשלח הודעה באיי סי קיו אני יעזור לך!
😠 😠 😠 😨 😨 😨
שמןןןןן.....
חשבתי אני יחזור יהיה המשךךךך...מה נהיההה???....
מחכה להמשך...
אוהבת הכי הכי בעולםםם
לולי שלך=]
מאירועי הפרק הקודם:
בזמן שזוג התאומים התקלחו אני ונדב עלינו לחדרי, והתיישבנו על המיטה שהצענו לא ממזמן.
התחלנו לדבר,שיתפתי אותו בסיפורים עסיסיים מהילדים מהשכבה שלנו,עד כמה שההיא כוסית
ועד כמה שזו מכוערת נותנת.. ולפתע,באמצע ויכוח "סוער", הפלאפון של נדב צילצל.
"הלו?................"
המשך:
"נדב..?" נשמע קולה של אמא של נדב מעבר לקו.
"כן אמא,מה קרה?!" הוא שאל והביט בי במבט מודאג כלא מבין.
"אני...אני צריכה שתחזור הביתה.." היא אמרה ונשמע על קולה שבכתה.
"אמא? סבתא בסדר?!!?!?!!!?" הוא שאל ודמעות החלו מבצבצות מעיניו.
רצתי מהר ללמטה,מזגתי לו מים קרים. עליתי אל חדרי בחזרה והפלאפון
כבר לא היה על אוזנו,הבטתי עליו והוא,בלחישות,אמר לי :"היא.. היא מתה!"
ואז נפל שדוד על המיטה ובכה ובכה ובכה...
"יתגדל ויתקדש שמיא רביא
בעלמא די ברא כרעותיה וימיליך מלכותיה. ויצמח פקרניה. ויקרב משיחה.
בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל..."
נשמע הקדיש ברחבי בית העלמין,כאשר עינייהם של כולם אדומות
מדמעות. עדמתי ליד נדב,חיבקתי אותו מתאפק שלא לבכות גם לידו,
שלא יישבר עוד יותר.
לאט לאט,בזרמים חלשים,האנשים יצאו בכאב מבית העלמין,
השאירו את גברת פרידה,סבתו של נדב,בקברה,למנוחת עולמים.
נכנסתי עם נדב לביתו,איפה שאמא שלו ואחייה ישבו שבעה.
ניסיתי לעזור במה שיכולתי,עודדתי אותו טיפה,דיברתי איתו
אבל אני מבין את כאבו,הרי לא ממזמן איבדתי גם אני סבתא..אומנם סבתא רבא אבל,הכאב זהה.
לאחר שפיניתי את השולחן,הגשתי לאנשים המתאבלים ולאלו המבקרים כוסות
תה וברכות חזרתי לביתי. הייתי תשוש מהיום הזה,אז נכנסתי ישר למיטה.
בלי להתקלח ובלי כלום... הירהרתי על החיים,איך זה שיום אחד אתה חי ובשני,אתה יכול למות,
לא להשאיר שום זכר. התרוממתי מהמיטה למצב ישיבה,והחלטתי- מחר אני נותן לדניאל את
המכתב שהכנתי לה כבר לפני שבועות,עוד כשהתחלתי לאהוב אותה והתוודיתי בו על האהבה שלי.
*צריכים להינות בחיים ולקחת סיכונים כי אחרת,מה שווה?!* חשבתי לעצמי וקמתי במהירות מהמיטה
לעבר השידה,מחפש במגירותייה את המכתב.
הבוקר הגיע,קמתי בזריזות מהמיטה,מחכה כבר לרגע שאני אוכל
לראות את הבעת פנייה של דניאל כשהיא תקרא את המכתב...
התלבשתי בזריזות,ציחצחתי שיניים,התבשמתי,לקחתי את המכתב
והופס,יצאתי מהבית מאושר כולי לעבר בית הספר...
חחחחחחח הדבור מאי
יצא לך מושלם!!!!!!!!!!! =]]]]]]
מחכה להמשךך
אוהבת..
אושריייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי 😢 ......עצוביי וכואב ליי....
אבל בכל זאת יפההההההההההההההההההההה....אלה החיים וצריך להשלים עם זה...
תמשיך חיי=]
אוהבתתת
לוליק
יאאאא..
פרק עצובייי..
אבל שימחת עם דניאל ואומץ שצץ לו פתאום =]
יאלללללה מחזיקה לו אצבעות 😉
מוואה,
-ניבו'ש- 😊
קרצייהה קטנה... גרר! תודה לך!
התעופפתתיי לבזזזזז לי במקום אחר!=]
לולווקק.. מצטער,נשמאמי שלי! לא התכוונתי להעציב אותךך..
יהיה טוב,ואני שמח שאת מבינה שכה זה בחיים..:\
ניביקקקקקקקקקקקקק..
תודה רבהה!=]
יייייייפיוף.. תמשיייייך.. [=
יאאאאאאאיי
עצובבב 😢 😢
אבל הסוף משמחחח!
פרק מדביים
תמשיךך
ליטלוש
חחחח...
תודה גל!=]
ליטלליי..כככה זה בחיים,בואי לא נשכח שכול זה רק סיפור! ;]
אושררר??... מה עם המשך מאמיי?!?!?...
מחכה=]
לולי שלך=]
יא נוטש
איפה ההמשך שלנוו?
אוהבת..
אתר האהבה הישראלי