"בא לך לשתות משהו?" איה שאלה אותי
"כן, אני גמורה" אמרתי והיא משכה אותי לכיוון הבר.
"שבי" היא אמרה והתיישבנו על הכיסאות המרופדים הגבוהים.
"תרצו לשתות משהו?" שמעתי קול מוכר, הבטתי בפניו..
פרק 4:
פניו היו מוכרות לי.
איה הביטה בי בפחד, ולא הבנתי מה היא רוצה.
הברמן הביט בי, וחיכה לתגובה.
"מה?" שאלתי אותה..
"את.." היא התחילה לומר..
"גל? מה את עושה פה?" שמעתי את הברמן אומר וקצב דפיקות ליבי הואץ בפעם השלישית היום.
"א א ה א " המילים התבלבלו לי..
"מזל-טוב!" הוא אמר וחייך.
"אור!" אמרתי כמעט ללא קול,
הבטתי בפניו המשורטטות בצורה כל-כך יפה, והעניים שלו.
הרגשתי שאני טובעת בהן. איה הסתובבה סביב,אור הביט בי בתמיהה כלשהי, ורק אני בהיתי בדמותו.
"קודם כל, קחי.. על חשבון הבית" הוא אמר ומזג משקה לא מוכר לתוך כוס והושיט לי. חייכתי.
הרגשתי כמו בן אדם זר, הקירבה שהייתה ביננו נעלמה?
הרגשתי איך הדמעות מחכות לפרוץ החוצה.
"נוכל להחליף כמה מילים?" שאלתי
"בטח" הוא אמר.
הוא החליף כמה מילים עם עוד אדם שהיה שמה ויצא מחוץ לבר.
עמדתי לידו, והרגשתי איך הצמרמורת משתלטת עלי, לא האמנתי שאני אראה אותו.
יצאנו החוצה, לכיוון הרוח הקרירה, נעמדנו מול הנוף .
ארובות של חברת החשמל בלטו, הנמל.. וכמה מפעלי תעשייה.. הרחק הרחק נגלו כמה הרים.
הוא נעמד למולי, ודמותו הגבוהה התכופפה כדי להביט בעניי.
חיבקתי אותו, חזק כל-כך. הרגשתי מוקסמת, להרגיש שוב את הבושם שלו. כמו חלום שמתגשם.
וגופו החסון מחץ את גופי הקטנטן.
התנתקנו מהחיבוק הקורע לבבות.
" מה שלומך ?" הוא שאל
" רע" עניתי והשפלתי מבט, הוא הוביל אותי לכיוון המדרגות, התיישבנו עליהם.
"אני מבין" הוא ענה.
"הבטת שנחגוג" אמרתי
"יום-הולדת שמונה-עשרה" הוא השלים אותי
"בדיוק" עניתי עם דמעות בפני..
"אני מצטער" הוא השיב, "את מבינה" הוא אמר
"אני לא" עניתי בשקט..
"את לא?" הוא שאל..
"לא" אמרתי, "אני מחכה כבר כמה חודשים בכיליון עניים שתבוא, אך לשווא"
"לא ידעתי" הוא אמר "שפגעתי בך כל-כך"
"היינו שנה וחודשיים ביחד" אמרתי "ואהבתי אותך.. המון" .
"אני מצטער, הייתי מבולבל.."
"למה אתה מתכוון?" שאלתי
"נעלמתי ככה מחייך בלי שום הסבר, את צודקת!."
השפלתי את ראשי.
"אני מבטיח לצ'פר אותך."
לא עניתי.
"תחזרי לחגיגה שלך, אני אתקשר אליך מחר. מבטיח" הוא אמר וחיבק אותי.
הרגשתי איך מגעו עושה את שלו, יכולתי באותו הזמן רק לרחף בשמיים ולצעוק מרוב אושר.
הוא נכנס וחזר למקום העמדה שלו, ממשיך להשקות ילדים ברעל הזה שנקרא אלכוהול.
זה היה הערב הראשון שהרשתי לעצמי לשתות.
מאותו הרגע הזמן טס, ותוך מספר שעות השעה הייתה כבר חמש וחצי.
כולם אמרו שלום, ולפני שהספקתי להסתובב. הוא נעלם.
נעלם כלא היה....
יואוו איזה פרק מדהים..
סוף סוך אור הופיע! :]..
תמשיכי גלוש
מוואה ענקית
וואי איזהה מדהים יפה שליייייייייייי!!!
מי הכי מוכשרת, מי?!?!?!
אור.. יא חראאאאאאא.. מעכשיו אה?!
😠
חיחי..
מחכה להמשךךך בקוצר רוח. .
בכיליון עיניים כמו שאמרת..
חיחיחי..
לאב יווווווו מיי ביייבייייייייי
תודה מתוקותת.. [=
כותבת לכן המשך...
יייאייי..!
מחכה להמשכיי..
אוישששששש ,
זה מקססססים =]
את כותבת כ"כ יייייפה
המששששך
תודה נשמות..
מוקדש לסתווי.. מתה עליך יפיופה...
זה היה הערב הראשון שהרשתי לעצמי לשתות.
מאותו הרגע הזמן טס, ותוך מספר שעות השעה הייתה כבר חמש וחצי.
כולם אמרו שלום, ולפני שהספקתי להסתובב. הוא נעלם.
נעלם כלא היה....
פרק 5 :
בהמשך הלילה לא נרדמתי, וכך גם בבוקר.
באחד התייאשתי מלנסות לישון וקמתי, כאשר הפלאפון שלי צמוד אליי.
גם כשצחצחתי שיניים החזקתי אותו, גם כשתליתי כביסה וכשהתקלחתי.
"בוקר-טוב" קיבלתי sms מאיה.
"בוקר-מעולה" עניתי לה..
היא התקשרה.
"לא סיפרת לי אתמול על מה דיברתם.." היא אמרה..
"על כך שהוא נעלם" עניתי
"ומה הוא אמר?"
"שהוא מתנצל, ושיצ'פר אותי" אמרתי
"וזהו? והלכת?"
"כן, הוא הבטיח להתקשר היום.."
"והוא לא התקשר נכון?"
"לא" עניתי בעצב
"חושבת שהוא יתקשר?" היא שאלה
"לא יודעת, אני מניחה אם הבטיח"
"אפשר לחזור לבר שהוא עובד בו.."
"אפשרי" עניתי
"את מבואסת נכון?"
"אני לא יודעת.. מצד אחד, הוא חזר. ומצד שני, לא כמו שרציתי"
"העיקר שהוא חזר" היא אמרה, "או שאת החזרת אותו.."
"כן אה?" עניתי "ותודה על אתמול!!"
"בכיף נשמה. יאלה אני זזה להתקלח, תודיעי אם יש משהו חדש" היא ענתה וניתקה.
הסבלנות הרגה אותי. את המספר טלפון שלו זכרתי בעל-פה, כל סיפרה וסיפרה נחרטה בראשי.. אך לא רציתי לצלצל ולהטריד אותו.
כל אותו היום הייתי דבוקה לטלפון מבלי לזוז, אפילו לא לאכול.
והוא לא צילצל. וכך גם למחרת.......
"אנחנו הולכות לקניון.. את רוצה לבוא?" מיה שאלה אותי
"לא.. אני אשאר בבית" אמרתי
"אם הוא יצלצל, את תשמעי נשמה.." היא אמרה
"טוב נו." אמרתי
"יופי, ב-1 בחוץ?"
"מעולה" אמרתי וניתקתי,
התארגנתי בשיא הזריזות.
"לאן את הולכת?" שמעתי את קולו של אבי
"לקניון" עניתי בחיוך.
"ומה עם הבגרות?"
"יש עוד שבוע" אמרתי
"אז עלייך לחרוש גברתי!. אני משלם הון תועפות לבית-הספר שלך.. לא נראה לי שיש עוד הורים כאלה בעולם!" הוא אמר
"יש לי תגבורים השבוע, אני אלמד" עניתי
"חסר לך שלא!" הוא צעק ויצא מהחדר.
יצאתי למטה.. לכיוון הגינה.
יכולתי להישאר בבית, לשבת על שפת הבריכה הגדולה ולחכות לטלפון ממנו.
"את יוצאת? קדימה! אני בחוץ!" שמעתי את הצרחות של מיה ואת צפצוף המכונית.
חטפתי את הפלאפון שלי ויצאתי החוצה.
"שאלוהים יעזור לי! מה עבר על העניים שלך?" היא שאלה והבטתי בראי, הן היו אדומות ונפוחות.
"לא ישנת בלילה?" קארין שאלה
"לא" עניתי "חיכיתי לטלפון"
איה הביטה על קארין בדאגה. והן לא ענו.
תוך רבע שעה היינו בעזריאלי.
"4 ארוחות ילדים מוגדלות" איה אמרה.
"מיד" אמרה הקופאית. שילמתי והתיישבנו.
הוצאתי את הפלאפון מהכיס.
"די! די! די! " קארין אמרה "תביאי לי עכשיו את הטלפון!" היא אמרה
"שתקי!" אמרתי לה
"הוא אמר שיצלצל אתמול לא? הוא צילצל? לא!" מיה אמרה
"עזבו אותה!" איה התפרצה "שתעשה מה שבא לה!"
"טוב" הן ענו ובלעתי באי חשק את האוכל שהיה בפי.
"היה טעים?" קארין שאלה
"לא" עניתי לה וניגבתי את שפתי עם המפית.
"טוב" היא ענתה בעצבנות שכזאת.
יצאנו מהבורגראנץ והסתובבנו.
"אני אוהבת את השימלה הזאת" אמרה מיה
"ואני את המכנס" אמרתי והסתכלתי על מכנס שלוש-רבעים..
"כמה הוא עולה?" איה שאלה
"190" עניתי
"לא יקר למכנס שכזה" היא חייכה.
"אכן" עניתי והלכתי למדוד. "יפה?" שאלתי
"יושב לך מהמם על התחת!" קארין אמרה
מיה צחקה ומדדה שימלה.
"לא משהו!" מיה אמרה שיצאה מהתא וניסתה לסדר את השימלה כדי שתשב עליה כמו שצריך.
"מדהים!" איה אמרה "אני אהבתי, יש בעוד צבעים? גם אני רוצה"
"מה? כמו שלי?" מיה שאלה
"כן.. יש בעיה?" איה אמרה
"כן.. את יודעת.. ללבוש אותו הדבר?" וידעתי שכאן מתחיל עוד ריב שטותי.
"טוב, די בנות.. להירגע. מיה מה קורה? סה"כ שימלה! תרגיעי" אמרתי לה ונכנסתי להחליף.
איה חיפשה שימלה אחרת בפרצוף זועם.
לאחר ששילמנו והבנות השלימו יצאנו מהחנות ועלינו על המכונית. מיה הורידה אותי בביתי, ועליתי לחדר. השעה הייתה שלוש וחצי
והצלצול הגואל עדיין לא נשמע.
פתחתי את הספרים והמחברות.. והתחלתי ללמוד למועד ב' בפיזיקה.
בשעה שבע קטע אותי מלימודי המתמשכים צילצול הפלאפון.
זינקתי מהכיסא לעבר הצלצול המרעיש והבטתי על צג הפלאפון....
QUOTE (אנונימית1234 @ 06/07/2006) מדהיייםםםם...
מחכה להמשך
..
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 06/07/2006) QUOTE (אנונימית1234 @ 06/07/2006) מדהיייםםםם...
מחכה להמשך
..
אני מקווה שיהיה לך מצב רוח תדברי איתי..את יודעת שכל מה שאת צריכה אני פה !!
