-קרן אור.-

הכוכב , הוא נפל . אמרה קרן , בעודה מעציבה פנייה מביטה אל עבר אור ,
"הוא בס"כ כוכב" מחה אור . והשמיים ? , הכוכבים האחרים , מה איתם? הם איבדו מרכיב מהם מחתה קרן.
הוא חייך בחיוך תוהה , חנוק מילים . זה בס"כ כוכב קטן , יש מיליוני כוכבים , בס"כ קרן אור.
. היא הורידה ראשה , הוא עטף אותה ביידיו .
עברו הימים קרן ואור הרגישו מאושרים מתמיד
הם עלו שוב על הגג בוהים בשמיים , שלרגע נראו דיי דהויים , "קרן , אני צריך להגיד לך משהו"
קרן שהייתה שקועה בספירת עננים לא שמעה דבריו . "קרן!" הוא הרים קולו . היא נבהלה לרגע
והביטה בו מחוייכת . "קרן אני נוסע לרמאללה , הם זקוקים לי , אני לא יכול לסרב".
קרן מחתה חיוכה ופנייה היפכו צבעם . "ואני?! , מה איתי ?! , אני לא זקוקה לך?!" הרימה קולה
ודיברה בנימה של כעס . "זה רק כמה ימים , אני אחזור!" אמר לה.
היא החלה דומעת . הוא קירב עצמו אלייה
ומחה את דמעותייה עם אצבעותייו הרועדות ספק מקור , ספק מחשש . היא הדפה מפנייה את ידו .
וכיפפה ראשה בין רגלייה . "תלך , תלך ואל תשוב ! " אמרה בקולה הרועד . "את רוצה שאני אלך?"
הוא שאל כאילו הוא מתכוון ללכת , ולתמיד. "זה תמיד אתה , אתה לעולם לא חושב עליי , עלינו .
"את לעולם לא תביני " הוא ענה . "אתה צודק , ספק שאי פעם אני אבין אותך ! " "אולי באמת כדאי שאני אלך"
הוא צעד אל עבר המדרגות הפונות מטה . היא נשארה לבהות בכוכבים , מלקטת דמעה , דמעה מעיינה .
הוא ניסה להתקשר אלייה במשך ימים ספורים , היא לא הייתה עונה למרות שכל כך חשקה בדיבור איתו ,
במגע שלו . היא הייתה נוהגת לשבת ליד הטלפון , מחכה לשיחות ה"לא נענות" שלו ומקשיבה לקולו .
יום אחד , היום שלו היא לא ציפתה הוא השאיר לה "רק רציתי להגיד לך שבשעה 6 בבוקר אני עוזב ,
הייתי רוצה שתבואי להפרד ממני , אני אחזור רק עוד ימים ספורים , בבקשה." אצבעותייה הרועדות
הונחו על הטלפון משהו עצר בעדן לענות לו. הוא עזב.
במשך 10 ימים , היא הייתה מנותקת מכולם , ניתקה את הטלפון , לא הדליקה את הטלוייזיה ואת הרדיו .
ספק מפחד , ספק מבדידות . רק השעון , התיקתוקים שהיא הייתה סופרת . הכוכבים , היחידים שניחמו אותה
היא הייתה נוהגת לעלות לגג ולבהות בהם , נזכרת בימים , שעברו וספק שיחזרו.
עברו 10 ימים , היא ציפתה לצלצול שלו , ל"שיחה הממתינה" .. עבר יום , יומיים ... הטלפון כאילו נדם .
היא החלה לחשוש , , היא הרגישה געגועים עזים מדי , גם הכוכבים כבר לא ניחמו אותה.
היא הבחינה בטלפון בשיחה ממתינה מלפני 3 ימים , כנראה לא שמה לב בהיותה . "קרן , רק רציתי להגיד לך
שאני מצטער , אני אוהב אותך , הבדידות פה שגרמה לי להצטער על התנהגותי כלפייך , אני מבטיחה כשאני אחזור
אני אהיה כולי שלך , מוקדש לך , בכל דקה , מחר אני חוזר " נשמעה דממה מהקו , היא החלה מחוייכת , לפתע
נשמעה זעקה "לללאאא" נשמעה ייריה צורמת השיחה "טוווו "-השיחה התנתקה" היא הרגישה שפוסעת במורד גופה
צמרמורת , ומפל של דמעות שמאיים ליזול מעייניה. היא נפלה על הרצפה , טובעת בדמעות של עצמה . פוסעת במדרגות
אל עבר הגג הצופה לעבר הכוכבים , שהם נהגו לאהוב . אור , החלה מדברת לעצמה , לא התכוונתי לזה כשאמרתי
"שתלך ואל תחזור" , לא התכוונתי , לא התכוונתי" החלה משננת את הכאב . החלה מתבוננת מטה , ומעלה על עבר
הכוכבים שלא האירו לה עוד . פסעה אט אט בחשש אל עבר סוף הגג , מרימה רגל , רגל על מעקת הגג וצועקת צעקה אחרונה
"קרן אינה דבר ללא אור " -"קרן אור" עצמה עיינה , חייכה חיוך אחרון , ונפלה. השמיים החשיכו - עוד כוכב נפל ,
נראתה קרן אור שמעולם לא נראתה , ואומרים רבים שלעולם לא תראה.