"ילדה.. ילדה..."
הוא ניגש אליה מביט אליה בעיינים, חודר לתוכם עמוק..
"כן.." היא ענתה לו מבוישת..
"אני יפה?" הוא שאל אותה והיא לא הבינה מה הוא רוצה ממנה..
"מה?" היא אמרה מסמיקה, הוא היה נראה לה בן 17 והיא הייתה בת 15.
"אני יפה? איך אני נראה בעיניך?" הוא שאל אותה רציני ביותר..
"אתה.. אמ.. מאוד יפה" היא חייכה אליו.
"למה אתה שואל דווקא אותי?" הסתקרנה..
"לא יודע" הוא אמר והתיישב על המדרכה מתכסה בכפות ידיו ומסתיר את פניו.
"אתה בסדר?" היא שאלה והתיישבה לידו.. "תאמת לא נראה לי.. מה קרה?" היא שאלה.
היא ראתה את העצב שנוטף ממנו את המבט הכואב שבו, היא ראתה שרע לו.
"אני לא יכול יותר!" הוא אמר לה..
"לא יכול יותר.." הוא חזר ואמר.
"גם אני!" היא השיבה לו כאילו מבינה אותו.. למרות שלא ידעה מה יש לו.
"אני לא יודע מי הם החברים שלי כבר. רק על היופי הם מסתכלים.. ומה.. ומה עם מה שיש לי בפנים?
מישהו הביט אי פעם לשם? מישהו באמת רצה לדעת מה אני מרגיש?!" הוא שאל אותה.. כאילו היא האחת שיכולה לענות לו על מה שהוא כל כך רצה לדעת תמיד.
"אני" היא השיבה לו בפשטות.. "אני רוצה לדעת מה עובר עליך מבפנים.. מה אתה מרגיש.." חייכה אליו.
"את?" הוא שאל..
"כן.. " היא השיבה.. "גם אני מרגישה את אותו הדבר.. אני לא יכולה יותר עם החברות שלי. אני כבר לא יודעת מי הן.. אני לא יודעת כבר מי אני. כולם מזוייפים! כולם כל כך שונים" היא אמרה לו.
"אה.. בדיוק" הוא אמר והביט אליה..
"בת כמה את?" הוא שאל..
"15.. ואתה?"
"אני בן 18 עוד חודש" הוא חייך...
----------
"מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!" היא קפצה עליו ונשקה לו על הלחי..
"ליאור מזל טוב אתה בן 18!!" היא חייכה אליו..
"את זכרת? אני לא מאמין!!" הוא היה מאושר..
"שיר.. את לא יודעת איך אני מאושר שפגשתי אותך באותו יום.. אני..."
"גם אני!" היא נשקה לו על השפתיים וחייכה.. היא הבינה אותו כמו שאף אחד בחיים לא ידע.
היא הייתה היחידה שבאמת אהבה אותו.. ולא בגלל איך שהוא נראה אלא בגלל איך שהוא.
והוא בדיוק אהב אותה מאותה סיבה.
זאת הייתה אהבה אמיתית ולא אהבה מזויפת.. מה ששניהם ציפו לקרתה.
-זוהר-





