ליאני זה לא מעפאן בכלל!!
ממש אהבבבתי מוכשרתת שלי..
מחכה להמשך מפנק!
לילה טוב מאמי [:
וואי.. ליאן.. את רושמת פ33ה..!! חבל על הזמן...
😁 .... שמרי על קשר.. גם אני עוד מעט ירשום משו.. אני ישמח אם תשארי בקשר..
אני מחכה להמשך של הסיפור שלך אז אל תאכזבייי..!!
תודה על התגובות..
שמחה שאהבתן [:
הנה המשך..
החלטתי להתקשר.. הסקרנות השתלטה עלי. מעניין מה היא רצתה..
חיכיתי, חיכיתי.. ארבעה צילצולים, חמישה.. ואז היא ענתה-"הלו?"
"היי מיכל..מה נשמע.?"
"הכל טוב..מיטל?!"
"כן, מיטל..שמעתי שחיפשת אותי אתמול."
"אה כן..חשבתי שהרבה זמן לא דיברנו.."
חייכתי לעצמי. כאילו היא לא יודעת למה התרחקנו.. "כן, הרבה זמן.." עניתי.
"רציתי לשאול, אולי..אממ..בא לך שניפגש.?"
לרגע היססתי. להיפגש? מה קרה פתאום שהיא נזכרה בי אחרי כל הזמן הזה?
"אממ..בכיף למה לא" עניתי בסופו של דבר.
"אז בשבע בקניון?"
"סבבה.."
זהו. עכשיו רק נשאר לחכות עד הערב.
במבט לאחור, אני שמחה שהחלטתי להתקשר. עבר הרבה זמן והכעס שלי כלפיה די דעך.
"טולי !!" צעקה אמא מלמטה "פתחי רגע ת'דלת!"
"אבא חזר מוקדם, אנחנו הולכים עם יעלי לבריכה. בא לך להצטרף?"
"אממ..למה לא? אתם יכולים לחכות לי איזה עשר דקות?"
מזמן לא הלכתי עם המשפחה לבריכה. ועכשיו, אני צריכה לנקות קצת ת'ראש מכל מה שעובר עלי, ובילוי על המשפחה אף פעם לא מזיק.
"מחכים. אבל לא לעמוד שעה מול המראה! זריז!" סיכמה אמא.
הוצאתי את הביקני החדש מהמגירה. ורוד, קטן, שלא משאיר הרבה מקום לדמיון.
בניגוד לרוב הבנות, אני מרגישה מצויין עם הביקני. הוא מדגיש את הגוף המחוטב שלי ונראה עלי מעולה.
המבט במראה, להסתכל על גופי החתיכי, כבר עשה לי הרגשה טובה יותר.
שיט! לא ידעתי שהוא עובד כאן! הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה עוד אחד מהחברים של עודד שיסתובב סביבי. נכנסנו לבריכה והוא בדיוק עבר עם ארגז הפחיות לכיוןן הקיוסק.
כמובן, שעם המזל שלי, אחרי כמה דקות מצאתי את עצמי בתור לקיוסק כדי לקנות ליעלי ארטיק.
גל עמד שם, עם גופו הרחב והשזוף, וחילק ארטיקים לכל הילדים הקטנים כשהוא תמיד עם חיוך כובש.
"היי" הגיע תורי "אפשר בבקשה ארטיק פטל?" ניסיתי לעשות את זה כמה שיותר מהר.
אבל לגל היה זמן- "היי מיטלי, מה נשמע?"
"וואלה הכל מצויין" ניסיתי להעמיד פנים. "אבל אני ממש צריכה את הארטיק זריז, אחותי הקטנה מחכה" לא רציתי לפתח שיחות, במיוחד לא איתו.
"סבבה מתוקה, הנה הארטיק" הבין את הרמז. הסתובבתי ללכת.
"איי מיטל" הוא עצר אותי. "אני מסיים את המשמרת עוד איזה חצי שעה. יש מצב נשב קצת יחד?"
ת'אמת, ממש לא היה לי כח. אבל מה יכולתי להגיד? "כן בטח, בכיף..אני מסתובבת פה, תמצא אותי."
"אי אפשר יהיה לפספס!" הוא אמר בחיוך.
המשך יבוא [:
איזהה פרקקק יפההה =]
תמשיכיי את כותבתתת ממש יפהה
אייזה ייפה [:
את כותבת מההההההמם
תממשיכי מאמי
מממממהמםם
מחכה להמשך :]
מוואאאאאאאאה
קראתי עכשיו הכלל
אאהבתי רציייח..
תמשכיי בובה
מוווואאה
תודה על כל התגובות מתוקות [:
הנה המשך..
"הבאת לי ארטיק!" צעקה יעלי כשהתקרבתי כשחיוך מאוזן לאוזן מרוח על פניה.
"מה אומרים?" ניסתה אמא לחנך. "אממ..תודה טולי!" אמרה יעלי בזמן שפתחה בהתלהבות את העטיפה.
"אמוש אני הולכת לשחות קצת..תקראו לי כשזזים" הודעתי והלכתי לבריכה.
תפסתי לי פינה שקטה בבריכה,על המדרגה בשולי המים העמוקים.
רחוקה מרעש הילדים הקטנים ששיחקו והתחרו בינהם.
עצמתי עיניים ונתתי לדמיון להוביל אותי.. מכירים את ההרגשה הזאת? ההרגשה החופשית והמשחררת שבתוך המים..
דמיינתי שהמים עוטפים אותי, ואני במן בועה שלא קשורה לעולם. עפה לי מעל חסרת מחשבות ודאגות..הייתי כל כך שקועה עד ש..
"מיטל!" הגיע גל מאחורי. "חח חשבתי שנרדמת לרגע"
"חח לא..סתם חשבתי על משהו." עניתי.
"אז מה ככה? איך מרגישה?" שאל גל.
"אני פסדר.איך א..אאוצ'!" החליקה לי הרגל מהמדרגה ונפלתי הישר לזרועותיו של גל.
אני לא יודעת איך להסביר את זה. אבל בתוכו, כשהוא תפס אותי, הרגשתי כל כך מוגנת..כמו ילדה קטנה שאבא תופס אותה כשהיא מתגלשת במגלשה בגן השעשועים.
לרגע נשארנו שנינו ככה, מסתכלים אחד על השני מבלי להגיד מילה..
"אממ..תודה.." השתחררתי מבין זרועותיו ואמרתי בביישנות.
"מה אתם ביחד ?!" צצה לה פתאום משום מקום שני. שני היא מהבנות האלה שיכולות להיות הכי חמודות בעולם- תמיד שמחה ואנרגטית, מפרגנת ללא הפסקה..קל להתאהב באישיותה הנאיבית והאופטימית.
אך כשהיא מתחילה לחקור..זה כבר סיפור אחר. אין איש בשכבה שלא עמד פעם במצב חקירותיה של שני ודמיין במוחו את האגרוף שידפוק בפיה שלא סותם לרגע.
"לא שני, אנחנו לא ביחד" עניתי לה.
"אז מה ראיתי עכשיו?! אתם התחבקתם! אני ראיתי! אל תכחישו! אי אפשר להסתיר ממני כלום!" המשיכה שני לנג'ס.
"חח שני, תרגעי.." ענה לה גל ברוגע. "היא החליקה מהמדרגה אז תפסתי אותה. זה הכל..אין ממה להתרגש" שני התבאסה והלכה.
"מצחיקה זאתי.." ניסיתי לשבור את השתיקה המביכה.
"חח כן הא.." ענה גל, כשעל פניו ראו שהוא שקוע במחשבות.
"תגידי מיטלי" הוא המשיך. "מה את אומרת ש.."
"טולי!!!" צעקה אמא מרחוק וקטעה את שיחתינו. "בואי אנחנו חוזרים הביתה"
"סורי גל, אני חייבת ללכת. נדבר כבר.."
יצאתי מהמים והתקדמתי לכיוון היציאה, כשלפתע יד נגעה בכתפי.......
המשך יבוא [:
מקווה שאהבתם
ליאני 😊
גרררר.. אני אוהבת את הסיפפפור הזה !!!
מקווה שההמשך הבא יתפרסם מהההר
אוהבת [:
QUOTE (pucha @ 27/06/2006) גרררר.. אני אוהבת את הסיפפפור הזה !!!
מקווה שההמשך הבא יתפרסם מהההר
אוהבת [:
!!!
😊
לירני וחן, תודה על התגובות [:
קטע מהפרקים הקודמים:
כשהגעתי למסדרון השכבה, כולם נעצו מבטים, אבל התעלמתי.
הבנים החלו להתקרב לעברי. "תהיי חזקה! לא להישבר!" אמרתי לעצמי.
שמעון התקרב וליטף את שערי. "שמעתי את חית לילה, הא מיטלוש?!" הם צחקו.
"אנחנו עושים היום מסיבה אצלי בבית כמה בנים, מה את אומרת? בא לך להצטרף?"
"לא." עניתי חזק ובהחלטיות.
"אואו..אנחנו לא לרמת הפרינססה!" אמר גדי, חבר של שמעון בציניות האופינית לו.
"עודד! הא עודדי..כןן תמשיך! אהה" הם התחילו להשמיע קולות כשהם מתפוצצים מצחוק.
הפרק של היום:
"מיטל?" זה היה שמעון. "יפה לך ורוד מתוקה" הוא אמר כשהוא בוחן את גופי.
"אני צריכה ללכת" אמרתי באדישות והמשכתי לכיוון היציאה.
"רגע רגע! לאן את רצה?" הוא עקף אותי וחסם את דרכי. "יש מצב את ככה סולחת לי על מה שהיה?" הוא אמר בערסיות האופינית לו.
"עודד! הא עודדי..כןן תמשיך! אהה" נזכרתי בקולותיהם הצוחקים. הקול הדהד במוחי ולא פסק.
"עודד! הא עודדי..כןן תמשיך! אהה" "עודד! הא עודדי..כןן תמשיך! אהה" הוא נעשה מהיר יותר וחזק יותר. ניסתי לעצום את עיני והוא המשיך. הרגשתי את ראשי מסתחרר. הכל התבלבל במוחי.
"אואו..אנחנו לא לרמת הפרינססה!" "שמעתי את חית לילה, הא מיטלוש?!" "שמעתי את חית לילה, הא מיטלוש?!" הקולות כאילו התחרו בינהם בראשי, שמעון דיבר ברקע אבל לא שמעתי כלום.
ראשי כאב, כאילו פטיש דפק בו מבפנים. גופי נחלש ו...
פקחתי עיניים באיטיות והסתכלתי מסביבי..
ארון..שולחן..אני בחדר! מה אני עושה פה? ניסיתי להיזכר מה קרה כשלפתע הרגשתי יד מלטפת אותי.
"גל..?" שאלתי בהיסוס. "מה אתה עושה פה.? מה קרה לי..?"
"את לא זוכרת כלום??" שאל גל, נלחץ מהמחשבה שאולי משהו קרה לראשי כשנפלתי.
"אני זוכרת..זוכרת שהייתי בבריכה..יצאתי..ואז שמעון.." נזכרתי. נזכרתי בשמעון שעמד לפני, בראשי שכאב..בקולות..
דמעות החלו לעלות בעיני. לא רציתי לבכות, ביחוד לא ליד גל, אבל זה לא היה בשליטתי.
"די מיטלי.." ניסה גל להרגיע. "לא קרה כלום..כנראה פשוט התייבשת מהשמש." הוא אמר בפנים רגועות כשהוא מלטף את שערי.
היה לי חם. כל כך חם! התחלתי להוריד ממני את השמיכה כשפתאום שמתי לב שאני עם בגד ים והחזרתי אותה במהירות.
"חח זה בסדר." צחק גל "בריכה, מיטה, מה זה משנה הא?"
חייכתי אליו. "אני מצטערת גל..אתה לא זה שצריך לסבול ת'תיסבוכים שלי.." אמרתי.
"אויש מיטלי, את יודעת שאין לי בעיה עם זה! אני אפילו אוהב ת'תיסבוכים שלך. ככה את אפילו עוד יותר מעניינת." הוא אמר בחיוך.
אף פעם לא ראיתי ככה את גל. תמיד התסכלתי עליו כמו עוד אחד מהחברים של עודד, שחושבים את עצמם כאלוהים.
עכשיו, הוא נראה לי שונה. פתאום ראיתי אותו כחמוד ומתחשב..והצחוק שלו, וטון דיבורו, הרגיעו אותי..לידו הרגשתי כל כך מוגנת וחסרת חששות.
הוא התקרב אלי, ניגב בעדינות עם אצבעותיו הארוכות את הדמעות שנותרו בעיני, סירק לאחור את שערי בעזרת ידו הגדולה בתנועות ליטוף נעימות.. ראשינו התקרבו, עצמתי את עיני ו..
"זה שיר אהבה פשוט
פשוט שיר אהבה
ולילה וקיץ..."
צלצל הפלאפון שלי מהשידה.
למה דווקא עכשיו?!
הסתכלתי על הצג- "מיכל".
"שיט!" קמתי בזינוק מהמיטה. "מה השעה עכשיו?"
מקווה שתאהבו..
המשך יבוא :]
אוהבת
ליאני 😊
אתר האהבה הישראלי