עמדתי שם בין כל הקהל הגדול ששרר באולם ,
כולם חיבקו ונישקו את הקטנטנים שסיימו את החטיבה..
מי היה מאמין שאני עולה לי"א ואתה לי"ב ,
לא מזמן הייתי כיתה ח' ואתה רק ט' ....
וראשי ?! ריחף לו לארץ אחרת , ארץ ישנה , ארץ הזיכרונות...........
זוכר את הפעם הראשונה שבה נפגשנו - במדרגות?!
ניצוץ האהבה פרץ בלבבי.. ואני יודעת שגם בלבבך..
מאז אותו יום הרבה דברים קרו...
הרבה מילים , הרבה מעשים אך בעיקר.. הרבה מבטים
עינייך שלחו לי מבטים כמו חצים שננעצו כזיכרון בליבי ,
זוכר את כל השיחות שלנו - בטלפון ?!
שדיברנו על האהבה שאני מרגישה כלפייך..
איך היה בי אומץ.. הייתי ילדה אמיצה.. שלא פחדה ממה שיקרה,
פשוט פעלה!
היום אני לא כזאת.. אני לא אותה אחת שכתבה לך את המכתב והניחה אותו בתיבת הדואר ,
אני לא אותה אחת שהייתה מדברת איתך יום וליל בטלפון - אך פנים מול פנים אף לא מילה.
אתה זוכר שעברתי בפארק ההוא עם חברות שלי ואתה ישבת שם עם חברים שלך..?!
ישבת לך על הקרוסלה ברוגע.. ראית אותי מרחוק והתחלת להשתגע ,
סידרת את השיער במהירות.. שתראה מושלם.. בעיניי תמיד היית מושלם..
עם המבט השובר , עם הקול שמהדהד בראשי , עם השפתיים שכה חשקתי בהן..
לאחר כמה ימים באותו מקום בו ישבת , באותו פארק ,על אותה קרוסלה
ראיתי חריטה של שמות שנינו... אתה לא יודע מה הרגשתי באותה דקה!!
הכל בך אני אהבתי - והייתי קטנה.
היום אחרי שנים - אחרי תקופה ארוכה...
האהבה ניצתה שוב בליבי...
"איפה שהיה עשן - בוודאי נותרו הגחלים"
אכן כן... אהבתי אלייך.. עברה את כל גבולות הדימיון...
אוהבת אותך היום יותר מפעם..
האהבה שלי אלייך ?! רק גוברת כל יום יותר..........
חוזרת אני לאותו אולם שבתוכו שרר קהל גדול
הזיכרון עוד חי לו בליבי.. כמו האהבה הענקית הזאת -
ששייכת רק לך...
"אם היום היית מציע לי את ליבך ?! הייתי שוברת אותו"
קראתי את המשפט הזה באיזשהו מקום ונזכרתי בך..
כאב לי שוויתרת עלינו ,
אמרתי לכולם.. שאם תהיה לי הזדמנות - אני אשחק , אפגע , אתעלל בכל כוחי
אך את האמת ?! שאם תהיה לי הזדמנות - אני אחשוק , אביט , אבכה מאושר...
ובעיקר ?! אוהב אותך בכל ליבי כל יום יותר ויותר ,
השאלה היא - אם זה יכול בכלל להיות.........#@!
זיכרונות...
כאב.... עצב.... ייאוש ,
שמחה... אושר.... תקווה ,
אך בעיקר אהבה - שפועמת בליבי ללא מנוח~@!





