אשת חייל
אז אני על מדים בעבודה ואתה על מדי צבא ואני יושבת בכיתה מול מורה לערבית ולומדת את השפה שאתה לומד מחיי היום יום של תושבים. תושבים? הם בכלל לא בני אדם, הם חיות טרף, אך אתה גיבור עם נשק ביד והרבה אומץ נלחם מול אותם טרוריסטים. בכל פעם שאני מתקשרת עונה לי המזכירה "המנוי אינו זמין", אותה המזכירה לא יודעת שאתה לא זמין כי אתה שומר, מגן.
אז כשאתה כבר חוזר אליי חייל יקר שלי אני נרגשת, פרפרים בלב, נשימות קצרות, אתה מדבר בקול רגוע כי אתה אוהב אותי. אני עוצמת עניים ורואה אותך מולי ומאחוריך כל התופת ואתה מזיע ומלוכלך ועדיין אתה החייל שלי הגיבור אשר שומר עלינו ועל ארץ מולדתך אתה אומר לי-"התגעגתי אלייך"ואני נמסה -"מתי נפגש?"שואלת בפחד מפני תשובה מאכזבת אבל לא "עוד שבוע" אתה אומר ואז אני חושבת לעצמי חודש עבר! סוף סוף עבר הוא ניראה לי כמו נצח.
את שיחת הטלפון המתוקה הזאת נסיים בנשיקהכי גם לאמך אתה צריך להתקשר, שלא תדאג לילד הקטן שלה. והזמן רק הולך ואוזלכבר תשע וחצי בלילה מאוחר אתה צריך לשון מלאך שלי שיהיה לך כוח למחר ולעוד ימים רבים "נשיקה בנתיים נסיכה שלי" אתה אומר. אתה לא יודע ולא שומע את הדמעות האילמות שלי "לילה טוב אהובי" כך נגמרה לה עוד שיחה.
הגיע יום שישי ואני באה אליך, אתה מתקלח אז אני יושבתעם אמך ואחותך בסלון. אנחנו מדהברות עליך, על הגיבור שלנו זה יום שמח בשבילנו עוד שבת שבה אתה נימצא איתנו בבית.
אז אמך שואלת אם דיברנוהשבוע בזמן הפעילות הגדולה שהייתה לך בשטחים "לא" השבתי ובכלל לא ידעתי שזה קרה. למה הסתרת ממני נסיכי?למה אינך בוטח בי?אתה משפיל מבטך ואומר "אני אוהב אותך, לא רוצה שתדאגי לי יותר מידי" אבל איך אפשר שלא ? ועוד כשאני שומעת שממני אתה מסתיר דברים.
אתה מנשק אותי בחום, חודש שלם חיכיתי ליום הזה, אני נועלת את הדלת ואז אנחנו על המיטה רק אני ואתה חייל גיבור שלי, ומכאן אתה יודע מה קרה נתתי לך את כולי משך בראשי דמותך בליבי וכולך בתוכי . לבסוף את ראשי אני שמה על החזה שלך ושומעת את פעימות לבך , פעימות נמרצות, פעימות של גיבור בחופשה אך ליבו לא סר מדרכו לפעום אף לא לרגע אחד. השעה כבר מאוחרת ואתה רדום לאחר לילות כה סוערים ובניהם הלילה הזה ..איתי, מחר בטח תבלה עם המשפחה ואולי גם קצת איתי מה אפשר לעשות כשיש לנו אותך רק שישי שבת אחד פעם בחודש..
הרדיו מנגן את השיר שלנו אתה שומע אהובי? השיר שלנו!ואתה יקירי לא שומע, אתה ישן חולם עלינו בביתך השקט סורר כולם כבר ישנים אני חייבת לחזור הביתה אז אני קמה מכסה אותך ומתלבשת אבל משהו מונע ממני ללכת. אותו משהו זה העובדה שאני אלך בלי לתת לך נשיקה אוהבת, וכמו באגדה של היפיפיה הנרדמת כך אתה מתעורר מחייך ושואל "ככה את נוטשת אותי?" השעה כבר שתיים בלילה ואני צריכה לחזור הביתה אתה קם מתלבש ואני מביטה בך ורואה בחור חסון עם שרירים,פנים עדינות כמו של מלאך ואומרת לעצמי אני שייכת לו. קשה לי לתאר מה היה קורה אילו לא הייתי חולה ולא היית עובר מול קופת החולים וכימעט פוגע בי עם המכונית. אתה מכבה את האור והתמונה שלנו יחד על הקיר נעלמת. בשקט אנו ניגשים למדרגות ולמטה, בדיוק בכניסה מחכה לנו שלולית גדולה. איך נעבור? אתה קופץ מעליה ושולח את ידך לעברי אני מחזיקה את ידך בחוזקה ובפחד ולפתע משכת אותי ובין רגע הגעתי לזרועותיך הרמת אותי. חובקת בצווארך מביטה בעינייך סמכת עליך שלא אפול. הגענו מול ביתי ואז אתה נותן לי נשיקה חמה "לילה טוב חייל אני אומרת לך ואתה אומר "רק רגע" אני מביטה בך בשאלה, אתה כורע את ברכיך ומוציא מין הכיס טבעת אני המומה לא זזה לרגע ואז אתה ממשיך "ילדונת.. אני יודע שאנחנו צעירים אבל אני אוהב אותך ורציתי להיות בטוח שנחיה יחד לנצח! את מסכימה להנשא לי ברגע שאשתחרר מהצבא?" ירדו לי דמעות ואתה הגיבור שלי מחית אותן אני אוהבת אותך. לקחת את ידי וענדת לי את הטבעת. חזרתי הביתה וחשבתי עלינו בעלי לעתיד ארוסי כך קבע גורלינו לחיות יחדיו לנצח .
חזרת לצבא וגם אני חזרתי לשגרה שוב אותה עבודה שוב אותה מורה מרגיזה שוב המזכירה ושוב אותן שיחות יומיות קצרות. עבר לו עוד חודש ועוד חודשיים חלפו . מחר אתה מגיע מחר אספר לך את מה שחיכיתי לו במשך חודש שלם, כן אספר לך את הסוד היחידי שהיה לי ממך אהובי.
אז עוד יום שישי הגיע ואני באה אליך אתה מתקלח ואני יושבת עם אמך, חמותי לעתיד ואחותך. אנחנו מדברות על הכל ואתה בניהם מדברים על המצב ואתה חלק ממנו מדברים על אוכל ומה אתה אוהב. אתה מרכז חיינו כך הבנתי ולא תוחלף לעולם. יצאת עם מגבת לחדר קרצת לי עין, הבנתי את הרמז הסתכלתי על אמך היא חייכה כאילו מאשרת ומייד אני אחריך מתהלכת. נכנסנו לחדר אני פונה לארון ואתה מתיישב על המיטה הוצאתי לך בגדים כמו שעושים לילדים קטנים, אבל אצלי זה נובע מתוך רצון לפנק את החבר שלי, את ארוסי את בעלי לעתיד את אב בני שאני מחזיקה בביטני.. כן זהו הסוד אביר חלומותי אני בהריון ממך. ימתקרבת אליך אתה יושב המום "איך זה יכול להיות היינו זהירים"אתה אומר כניראה שלא מספיק מבט פניך השתנה זה לא אותו הנסיך שלי אני מלטפת את פניך להרגיע את המצב אך אתה אדיש "את בהריון" אתה חוזר שוב ושוב מתי ההפלה? אני לא מאמינה אהובי מה נכנס בך? "את רוצה להגיד שלא חשבת להפיל?"אני בשוק אני לא מוציאה מילה מהפה קמתי והלכתי זה לא יתכן. אתה הולך אחרי כימעט כל הדרך אני לא מקשיבה אני מתעלמת. אמך המודאגת מחכה בחלוןהיא שמעה את צעקתי מהחדר, בשלב מסויים התייאשת חזרת הביתה ננעלת בחדר וכל השבת מנסה לחייג אך אני יושבת בחדרי מסתכלת על ארבע קירות. אתה רוצה להרוג את הילד שלי ..ושלך, לא חסר לב שכמותך. פתאום אני מבינה מה אני אומרת הרי אני מדברת עליך , המלאך שלי.
היום יום שני , אתה שוב בצבא שולח הודעות ומתקשר שעות, לענות או לא לענות לא יודעת. את ההודעות אני קוראת אך לא מסוגלת להשיב עד היום, היום קיבלתי ממך הודעה "אהובתי אני מתחנן תעני לי אני מבין אותך ואת צודקת זה הילד שלנוואנחנו נגדל אותו באהבה אני לא מרוכז בגללך חושב עלייך כל היום אני היום הולך לפעולה גדולה ובפעם הראשונה שאני זוכר שאני כל כך רוצה שתדאגי לי ולמרות הכעס שלך אני יודע שאת עדיין אוהבת אותי".השבתי לך על ההודעה ברור שאני אוהבת אותך ודואגת לך למרות הכל ולגבי הילד נדבר אחרי הפעולה יהיה לנו עתיד גדול איתו. ההודעה האחרונה שלך הייתה "אני שמח על הדאגה ועל האהבה ובטוח יהיה לנו עתיד גדול איתו כי הוא שלנו ולגבי הדיבור נחיה ונראה אוהב אתכם לעד" נחיה וניראה אמרת ? נחיה ? כניראה שלא! את הסוף הזה אתה כבר לא רואה חייל שלי, גיבור. הפעולה האחרונהב עלתה לנו בחייך ועכשיו השיחות עם חמותי הם רק עליך מלוות בהמון דמעות, חרב עלינו עולמינו שהוא אתה
והתינוק? אני אגדל את בנינובשביל שנינו אני יושבת מול אותן ארבע קירות וחושבת מה היה קורה אילו לא הייתה אותה פעולה.
יקר שלי אני לבד עם בינך ברחמי וחושבת על העתיד והבנתי רק דבר אחד המזל לוקח ממך אך ורק את הדברים שהוא נותן לך במתנה. ולכן אהובי הסברתי לכולם ולכך אחנך גם את ילדינו לא לצפות לעתיד כי הוא מלא הפתעות הפתעה כמוך וכמותו ועוד אחת המרה מכל עזיבתך הכואבת והבלתי נסלחת.
שלך באהבה
אישתך לעולמים!
אני מצטערת בשבילך.. :cry: :cry: :cry: :cry: :cry:
וואי.. ארוך טילים@@
יקרא פעם אחרת.. 😁
* דורי... את תחליפי את מושיקו שהוא יתגייס??
אבל גם את בצבא לא?.. *
יו חבר'ה זה לא הסיפור הכי אמיתי ...
זה קרה פחות או יותר למישהי מהשכונה שלי אבל לא כתבתי את זה עליה אלא סתם מהלב אל תכנסו רק לתוכן תנסו להבין את המוסר השכל ואת מה שאני מנסה להעביר כאן על המצב של היום 😮ops: 😮ops: 😮ops: 😮ops:
וואו, אהבתי.
cohavit, ברוכה הבאה!!
את כותבת מאד יפה!
וואוו ממש ממש יפה..!!!
ממש!
