לאחר מה שקרה לי בימים האחרונים.. הייתי חייבת לפרוק.....!!!
בבקשה תנו את דעתכם..
ועצה קטנה לדרך הכי טובה לשכוח..
😊
אי וודאות מתחמקת...
קולך נישמע בין הצללים.
אני נישברת..
אני ניזכרת..
רואה דמויות קשורות..
ומביטה רגעים ניפלאים לאחור.
דברים הישתנו..
אני כבר לא מצפה..
אני כבר לא מחכה.
אני לא שלך.. כמו שמעולם לא הייתי.
כמו שמעולם ייחלתי.
עכשיו אני שבוייה בין הרגשות שלי אלייך, לבין הצורך להמשיך בחיי..
ורק דבר אחד מחזיק בי.. מחזיק בי מלמחוק את פנייך מראשי.
מבטייך, צחוקך.. מילותייך.. כנותך שנישמעה תמיד אמיתית.. וכואבת.
כפי שמעולם אני לא מאחלת לאחרים, אני לא מאחלת לעצמי לחזור לרגשות האלו.
אני מנסה.. ונישברת בחודשים..
מתפרקת..
תמיד אומרים שאהבה היא מתנה מהשמיים..
המתנה שלי הייתה אכזבה.
אני לא רוצה את הרחמים של אחרים.
אני לא רוצה את הרחמים העצמאיים.
אני רוצה לשוב להיות אותה ילדה שמחה..
אותה ילדה..
שרגילה לחיות את החיים עם חיוך אמיתי... ולא מזוייף.
עם חיוך עמוק.. שלא מכל מילה.. נמחק.
אבל כמו שאומרים.. הכל זה כוח רצון.
ואני רוצה.. אני מנסה.
וכבר הגעתי המון פעמים לאותה ההחלטה.
ורק נישאר לי לבקש...
"אלוהים.. תן לי את הכוח הזה.. תן לי את הכוח לעמוד מולו.. ולא להישבר.. לא להיזכר..
לשכוח מקיומו.. לשכוח מחיוכו.. לא לדעת עליו.. לא לדעת אותו...
אבל לדעת.. לדעת לחיות בלעדיו!!!.."





