|
|
|
"בר ישבה בחדר המגורים ,
פניה נפולות ועיניה נפוחות מרוב בכי.
היא ידעה שאיבדה אותו לנצח ,
היא ידעה שלא תוכל להגיד לו לעולם שהיא . .
אוהבת אותו ! ושאהבה אותו מאז ומתמיד .
היא אהבה את תומר שנים על גבי שנים בסודיות
אך תומר , היה מקובל בחברה ,
ומחוזר מכל הצדדים בבנות יפיפיות .
ועכשיו כשגמרו את התיכון ,
תומר נוסע לתמיד עם חברתו היפה מאיה .
השעה היא שבע בערב , המטוס היה צריך . .
כבר להמריא ותומר יצא מחייה לתמיד!
היא לא יודעת אם הוא יחזור בכלל !
בר הדליקה טלוויזיה ובו הקריין . .
בחדשות , דיווח על המטוס שנפל .
בר הייתה המומה ! היה ברור שזה המטוס שתומר היה בו .
זהו זה ניגמר בר , פרצה בבכי . .
התחילה לרעוד . ולא האמינה ,
שתומר כבר לא בין החיים!
היא הצטערה שלא סיפרה לו . .
על רגשותיה כלפיו,
שהיא לא מנעה ממנו לנסוע עם מאיה !
כעבור שעתיים . . עמד אמבולנס .
ליד הבית של בר . כל השכנים ,
היו סקרנים לדעת מה קרה .
בחדשות דיווחו על הנערה שהתאבדה !
גילה 18 . והשאירה מכתב מאוד קצר -
" סוף סוף , אני אראה את אהובי ,
ואגיד לו שאני אוהבת אותו "
היה ברור שזאת הייתה בר
באותו רגע , תומר הקשיב לחדשות .
הוא לא נסע בכלל וגם לא התכוון !
זו היתה סתם שמועה שרצה לה .
תומר הקשיב לחדשות על נערה שהתאבדה
אבל לא היה לו מושג . .
שזאת הנערה שהוא אהב , ולא היה לו מושג . .
שהיא הקריבה את עצמה . מרוב אהבה כלפיו ,
לא בטוח שהוא ידע גם מתישהו ,
כי גם תומר , אהב את בר .
כמו שבר אהבה אותו ! "
מסקנננהה: תמידד תגידו כל מה שבראש שלכםם וכל מה שבלב שלכם!
ואלל תשמרוו כ ל ו ם בלב!!!
ועוודד משוו חשוובב..
א=ל=ל ת=ק=ש=י=ב=ב=ו=ו ל=ש=מ=ו=ע=ו=ו=ת
תאמיננו רקק למשו שראיתם בעיניים שלכם או שמעתם מאותו האדם...!
ישש אנשיים רעיים בעוולם 😢
שייננססוו להררווס אותככם :'(
אזז תמידד תלכוו בדררךך הלבב :]
הוא ה-י-ח-י-ד שיוביל אותכם לדרך האושר!!!
נער רכב על אופנוע ביחד עם החברה שלו, פתאום הוא התחיל לנסוע ממש מהר
החברה שלו אמרה לו "תפסיק אנחנו נעשה תאונה תאט טיפה"
והוא ענה לה "לא לא זה כיף,תראי זה כיף מטורף"
והיא אמרה:"זה בכלל לא כיף זה מסוכן תפסיק עם זה מיד!"
והוא ענה "טוב בסדר רק אם תאמרי לי שאת אוהבת אותי"
והיא אמרה לו "אוקי, אני אוהבת אותך אתה מוכן להפסיק?!"
והוא ענה "טוב טוב אבל רק אם תתני לי חיבוק ונשיקה יפה" והיא ענתה
"אוקי אבל תפסיק עם זה מיד אחרי" היא נתנה לו חיבוק ונשיקה ואז הוא אמר לה
"עכשיו דבר אחרון הקסדה חונקת אותי תוציאי אותי ממנה, תחבשי אותה את"
הנערה לקחה את הקסדה וחבשה אותה.
יום למחרת היה כתוב בעיתון שהייתה תאונה, אופנוע התנגש בבניין אבל רק אחד שרד.
והסיפור האמיתי הוא שהנער בשלב מסוים שם לב שהבלמים באופנוע נשברו,
והוא לא רצה שהחברה שלו תדע, הוא ביקש ממנה שתגיד לו שהיא אוהבת אותו
ושתיתן לו חיבוק ונשיקה בפעם האחרונה,
ולאחר מכן שהיא תלבש את הקסדה כדי שלה יהיו יותר סיכויים לשרוד,
וכך היה, הנער נפטר והנערה שרדה . . .
מכירה הכל =[
הכי עצוב שיש 😢
אורלי וליאור היו צמד חמד של ממש..
רובנו היינו מכנים אותם :"זוג יונים של השכבה".
הם היו נראים כאילו הוציאו את שניהם מתוך מגזין "הזוגיות המושלמת".
כשהיינו רואים אותם ביחד מחובקים בהפסקה או סתם יושבים ביחד בספריה
מדרבנים אחד את השני ללמוד, הרגשנו מן צביטה בלב.
רצינו גם כזאת אהבה, משהו אמיתי בדיוק כזה.
הם היו אותו דבר,לליאור היה שער חום מתולתל וגם כך היה לאורלי
[רק ששלה היה יותר ארוך]
לליאור היה באוזן שמאל עגיל קטן ומנצנץ , ואצל אורלי היה אפשר למצוא
את אותו עגיל מנצנץ על אפה הסולד.
חלקנו חשבנו שזה כבר קיטשי ודביק,
כולם שאלו: איך אפשר להיות כל כך מתאים לבן זוג,
הרי חייב להיות איזה דבר שנוי במחלוקת בניהם.
אבל ככל שניסינו להבין מה,הם פשוט נראו יותר מושלמים ביחד.
אורלי הסבירה את זה ככה :
"הגורל הוא זה שהביא אותנו ביחד,והגורל ידאג לזה שנחיה ביחד כל הזמן."
וכל הבנות השמיעו אנחה (כמו בסרטים).
ליאור תמיד אמר :"החיים שלי מחולקים לשניים,
לפני שפגשתי את אורלי - ואחרי שפגשתי את אורלי"
ואחד הבנים שקרקר אחריו פלט הערה:
"בטח, כי אחרי שפגשת את אורלי כבר לא היית בתול!"
וכולם היו צוחקים, אבל בתוכם הם רצו כזאת אהבה בדיוק .
גם לי היה חבר, כבר כמה חודשים.
השער שלי היה בלונדיני ושלו שחור,
לו לא היה עגיל וגם אני לא קישטתי אפי.
השם שלו לא היה הפוך משלי,
כי לו קראו אופיר אני הייתי סתם, ענבל.
ובכלל לא נראינו כאילו הוציאו אותנו מתוך מגזין לזוגיות מושלמת,
כי היו לנו הרבה ויכוחים, אבל אהבתי אותו.
ביום שלישי בבוקר בית הספר חילקו תעודות.
זהו סימנו ללמוד, שתים עשרה שנים של לימודים מפרכים הגיעו אל קיצם.
אורלי וליאור הגיעו שניהם על האופנוע של ליאור, לשניהם את אותה הקסדה,
את אותו המעיל שמגן מפני הרוח .
שמחים ומחייכים היו השניים , כי בעוד שלושה חודשים השנים עוברים לגור ביחד.
(איזו שמועה שעברה מפה לאוזן).
"אל תשכחו שמחר יש את מסיבת הסיום הגדולה שעבדנו עליה קשה".
אמר ליאור שבין היתר היה גם יושב ראש מועצת התלמידים.
כולנו קמו על רגלינו וצהלנו כל הדרך הביתה.
אני תכננתי ללבוש את השמלה השחורה הצמודה, שלבשתי בחתונה של אחי,
ואופיר,החבר שלי בטח יזרוק עליו ג'ינס משופשף וחולצה,סתם חולצה.
הגעתי מחובקת איתו למסיבה,תוהה איך יופיעו אורלי וליאור הפעם.
אורלי הייתה בכניסת האולם, מחלקת ורדים.
"היי מה שלומכם ?" היא שאלה שנכנסתי עם אופיר.
"הכול נראה מצוין "עניתי והמשכתי"
איזה יפה את! ואיפה בן זוגך להערב ?" שאלתי. היא חייכה..
זה היה כמו קסם! בכל פעם שהיו מזכרים את שמו של ליאור היה
חיוך ענקי מתפשט על פניה.
" הוא יגיע יותר מאוחר על האופנוע שלו.
צצה פתאום בעיה והוא נאלץ להתעכב."
אמרה בעוד היא מחלקת ורדים לזוגות הנוצצים שנכנסו לאולם.
המוזיקה הייתה רועשת,וכולנו רקדנו שמחים ומאושרים.
אורלי הסתובבה בין כולנו מחלקת נשיקות,וורדים
(כי נשארו לה הרבה בסלסלה) "קחי זה בשבילך, הילדה הכי יפה בעולם."
אמר לי אופיר..חיבקתי אותו.
המנהל עלה על בימת הדי ג'י.
כולם מחאו לו כפיים, כי חשבו שהוא עלה בשביל למסור
לנו את מילותיו האחרונות..אך זה לא היה זה.
"אנא ממכם,יש לי משהו חשוב לספר לכם,קרה אסון!
אני רוצה שתהיו בשקט כך שאני אוכל לדבר איתכם."
כולנו השתתקנו, נדחפים ליד הבמה.
"בדרך למסיבה קרתה תאונה לליאור רוזן,
הוא התהפך עם האופנוע שלו בדרך לכאן."
שקט התפשט על האולם,המורות ניסו להרגיע את התלמידות
והתלמידים שבכו. ואורלי חייכה, כי הרי בכל זמן שהזכירו
את שמו של ליאור התפשט חיוך על פניה.
אבל ככל שהיא חייכה כך היא בכתה יותר.
למחרת בהלוויה שלו, כולנו היינו שם, מצטמררים ומנסים לשמור
על השקט.
רק אורלי עדיין חייכה, כי כל הזמן הזכירו את שמו של ליאור,
ובכל פעם שהזכירו את שמו היא הייתה מחייכת,
אבל מבין כל החיוכים היא בכתה,
בכתה כל כך... \:
בכתה בלי קול !!!!
את העגיל המנצנץ שעל אפה היא זרקה.
את שערה החום המתולתל היא קיצצה וצבעה לשחור.
ואת שמה שינתה ל - " לי ",
כי הגורל לקח לה את...
ה ^ א ^ ו ^ ר
הוא היה היחיד !
היחיד שהצליח לגרום לה שוב להאמין באהבה,
היחיד שעזר לה לשכוח איך הלב שלה נשבר בפעם הקודמת..
היחיד שגם ברגעי משבר קשים הצליח להעלות חיוך על פניה.
והיא אהבה אותו..אהבה באמת. יותר מכל דבר..יותר מכל אחד..
עמוק בלב היא ידעה שגם הוא אוהב אותה..היא ראתה את זה במבטים שלו,
היא ראתה את זה בחיוך שלו..היא הרגישה את זה בכל פעם שהוא נגע בה,
אפילו במקרה..
כשהם היו לבד הוא היה ניגש אליה, מדבר, מתעניין בה..ובאותם רגעים היא
ראתה בבירור את כל האהבה שלו אליה..היא שמעה את רעד קולו, ראתה את
ניצוץ עיניו, ואת לחייו הסמוקות מעט..וידעה..פשוט ידעה גם מבלי שתאמר
אף מילה.
אבל כשהחברים שלו היו בסביבה הוא היה לגמריי שונה.. היה מציק לה,מעליב
אותה, מרגיז אותה, ועושה עליה פוזות..אך זה לא פגע בה כי גם באותם
רגעים שהוא היה צוחק עליה עם חבריו היא ראתה את הניצוץ שהופיע בעיניו
בכל פעם שמבטיהם הצטלבו..
היא אהבה אותו ללא סוף או התחלה..פשוט אהבה אהבת אמת.
היא היתה היחידה..
היחידה שגרמה ללבו לרעוד בחוזקה..
היחידה שבסביבתה הוא היה יכול להיות עצמו..בלי להעמיד פנים ובלי נסיון
להרשים.
היחידה שצחקה מהבדיחות שלו גם אם הן לא היו מצחיקות כלל
והוא אהב אותה..באמת שהוא אהב..אהב כמו שלא אהב אף אחת אחרת..אהב בצורה
מיוחדת שעד כה הוא לא הכיר.
הוא ידע..ידע בוודאות שגם היא אוהבת אותו..ראה את זה בחיוכים שלה,
בביישנות שלה, בצורת דיבור שלה..אך לא אמר לה מילה. רצה, רצה בכל ליבו
ונשמתו אך לא היה מסוגל..ידע מה יהיו ההשלכות ומה יקרה אם יחשוף את
רגשותיו.
היא הייתה יפה..יפייפיה..קטנה ממנו בשנה..כיתה י'. ומיוחדת היא
הייתה..כה מיוחדת..היה בה מין חן כזה שאי אפשר למצוא בכל מקום. אך לא
הייתה מהמקובלות, ולא היו לה מעריצות ומעריצים בבית הספר..רק 3 חברות
טובות היו לה..ההפך ממקובלת היא הייתה. כל הבנות הידועות שנאו אותה.
אולי מקנאה..אולי מסיבה אחרת.
הוא ידע שאסור לו לחשוף את רגשותיו כי כל מעמדו החברתי יירד
לטימיון..הוא שתק, ואהב אותה מרחוק...ידע שיום יבוא והם יהיו ביחד..היא
תהיה שלו והוא יהיה שלה..פשוט צריך לחכות קצת.
חברותיה כבר הבינו מה קורה..אמרו לה שהוא אוהב שרואים את זה שזה כה
ברור..היא ידעה שזה נכון, אך שתקה..לא אמרה מילה..לא רצתה להתרברב יותר
מדי, אף פעם לא אהבה להשוויץ בעצמה או בהישגיה ועכשיו עוד פחות.
הוא נתקל בה במסדרון והיא כמעט נפלה..כאב כה עז הרגישה ..ולא לכאב פיזי
הכוונה, אלא סוג אחר של כאב..צביטה בלב. הייתה לה הרגשה שהוא לא אוהב
אותה יותר. היא הביטה אליו וכבר לא נצצו עיניו ולחייו כבר לא
סמוקות..במקום זה הפיעו דברים אחרים. הופיע עצב, וכעס..ופתאום הוא נראה
כמו זר..ומבטו היה כה קר ורחוק ..כאילו אינו שם. הוא הביט בה בחזרה
והיא הרגישה שהעולם נעצר מלכת. הוא גיחך מעט והמשיך ללכת. צביטה
חזקה..כמעט דמעות ירדו לה באותו הרגע.. 'הוא לא אוהב יותר…! למה
אלוהים?! למה הוא לא אוהב יותר?!' ליבה קרא, זעק..אך שום תשובה לא
נשמעה..והיא הרגישה לבד..כמו חתול קטן בגשם סוער..רצתה למות..להקבר
באדמה…אך החליטה להיות חזקה..עצרה את דמעותיה שכבר כמעט התפרצו והלכה
לכיוון הכיתה.. לא הסכימה להשבר..לא שוב.
חבריו כבר הבינו מה קורה..לא הכל הבינו..רק הבינו את רגשותיה אליו.. שעות שהם הסבירו לו וניסו להוכיח לו כמה שהיא מאוהבת בו..הוא ידע את זה
כבר, אך לא אמר מילה..פשוט שתק. הרי איך יוכל להסביר להם שגם הוא אוהב
אותה?!
חבריו צחקו עליה ..והחליטו לשחק איתה משחק קטן..
"אז ככה.." התחיל דודו.."אנחנו נרמוז לה שגם אתה מאוהב בה..לאט לאט גם
אתה תעשה את שלך..תנסה להראות לה אהבה..שתשתכנע. אח"כ שהיא כבר תהיה
מוכנה..תפיל עליה ת'מכה.. ספר לה שזה הכל היה משחק..וואי זה יהיה
קורעע"
ואז נשמע צחוק גדול.דודו, וכל שאר חבריו לא יכלו לעצור את צחוקם
המתגלגל..הם באמת רצו שהוא יעשה את זה..ומה הוא יכול להגיד?! הרי כל
מעמדו החברתי..כל מה שהוא עבד עליו מכיתה ז' ירד לטימיון אם הוא לא
יעשה זאת.. הוא הכריח את עצמו לצחוק איתם..ואז לחש 'סבבה, אחלה רעיון'
והלך משם..כולו עצבני וכואב..בדרך הוא נתקל בה..היא כמעט נפלה.. הוא
עצר לרגע הביט בה מבט עמוק וראה דמעות בעינייה..פתאום הוא הבין כמה
שהיא אוהבת אותו..
'אני חייב לגרום לה לשכוח ממני..לא מגיע לה כל זה'..הוא הסתובב
והלך..הבין שמרגע זה הוא חייב לשכוח ממנה וחייב לגרום לה לשכוח ממנו.
היא ישבה בבית ודמעות בעינייה..כבר לא יכלה לעצור את הבכי. היא כתבה
שיר..שיר עליו..על אהבתה אליו. לאחר מכן קרעה את הדף עם השיר והשליכה
אותו לפח..לא רצתה לאהוב אותו יותר..'אם הוא שכח אותי גם אני מסוגלת
לשכוח אותו' חשבה לעצמה..היא נפלה למיטה ועצמה עינייה רצתה להרדם
ולהגיע לעולם אחר..לעולם טוב.. והנה, כמעט ונרדמה, אך לפתע נשמע צלצול
הטלפון.. היא ענתה מנומנמת במקצת וקיבלה הפתעה..לא האמינה למשמע
אוזניה..'לא יכול להיות שזה הוא' חשבה לעצמה..אבל הוא שוב חזר ואמר:
"זה דודו..מי"א..נוו את שם?!"
דודו?! דווקא הילד שהיא הכי שונאת..דווקא החבר הכי טוב שלו..
"כן, אני כאן.." היא לחשה..
ואת כל שאר השיחה אתם בטח כבר מנחשים לבד.. הוא אמר לה שליאור מאוהב
בה..ושהוא כבר הרבה זמן מנסה להתקרב אליה ולהציע לה חברות..
הוא לא ידע שכל מה שהוא אומר בעצם נכון..
והיא?! היא האמינה..האמינה לכל מילה..אולי כי היה לה קל להאמין
בזה..אולי כי זה מה שהיא רצתה שיקרה..אולי כי זאת האמת?!
הוא שכב במיטה..כבר שעת לילה מאוחרת..או שעת בוקר מוקדמת. הוא לא עצם
עין כל הלילה..
נזכר במה שדודו אמר..
היא שכבה במיטה..כבר שעת לילה מאוחרת..או שעת בוקר מוקדמת. היא לא עצמה
עין כל הלילה.. נזכרת במה שדודו אמר
ושניהם תוהים מה יהיה מחר?!
הבוקר הגיע..היא התלבשה הכי יפה שיש..פיזרה את השיער ואפילו התאפרה
קצת..
היא יצא מדלת ביתה ושם היא פגשה בשימי..עוד אחד מחבריו של ליאור..
הוא סיפר לה את כל האמת ואת כל מה שדודו וליאור מתכננים וביקש שתשמור את זה בסוד..
הבוקר הגיע..הוא לבש ג'ינס יקר וחולצה צמודה..העמיד את השיער לקוצים
ואת הכובע שהיא כ"כ שנאה החליט להשאיר בבית. ידע, היום זה יקרה..היום
הוא עלול לעשות לעצמו נזק תמידי..
נזק שאי אפשר יהיה לתקן אותו..אך הוא היה נחוש בדעתו לעשות זאת.
הוא יצא מדלת ביתו ושם הוא פגש..... בה..
הוא היה המום..בהתחלה חשב שהיא באה בעקבות השיחה שלה עם דודו..חשב שהיא
החליטה לעשות את הצעד הראשון..אבל אז הוא ראה דמעה שחורה מעינייה..ואיך
כל האיפור נמרח..באותו רגע הוא חשב שהיא נראית כמלאכית עצובה.
היא הלכה אליו..לא רצתה לראות אותו בבית הספר , לא רצתה להשפיל אותו
ליד כולם..אם כי זה מגיע לו..החליטה לעשות את זה באופן אישי.
הוא נראה יותר יפה מכרגיל וירדה לה דמעה..'סוף סוף הוא נפטר מהכובע
המגעיל הזה' היא חשבה לעצמה..
עמד שם המום..עוד לא יודע מה להגיד..
ואז בא אבי.
הוא לא הבין מי זה..ולא הבין מה בדיוק קורה שם והיא הסבירה..הסבירה
הכל.
"ליאור, אני רוצה להגיד שאני מצטערת..באמת..דודו סיפר לי מה אתה מרגיש
אבל....זה לא הדדי..יש לי חבר."
היא הצביעה על אבי שבדיוק נשק לה.
"אני מקווה שלא תפגע..אם לא הייתי מאוהבת בו כ"כ אז אולי הייתי מסכימה
להיות איתך..אבל אני לא יכולה לוותר על האהבה שלי..אני מקווה שאתה
מבין.."
הוא בכה.היא בכתה.
"אני מבין.." הוא לחש כמעט ללא קול..
הסתובב והלך.
היא?! נשארה לעמוד שם עם אבי..
לא, היא לא באמת אהבה את האבי הזה..הכל היה שקר, לא רצתה שיפגעו לה
בכבוד..לא עוד פעם..
אבל?!
היא לא ידעה שהוא בעצם החליט לוותר על הכל בשבילה..היא לא ידעה שהוא
החליט להתעמת עם החברים שלו בשבילה..הוא אהב אותה בכל ליבו..והבין שהוא
לא יכול להתרחק ממנה..
והוא? הוא גם לא ידע ששימי סיפר לה את כל האמת..הוא לא ידע שהיא חברה
של אבי מתוך כאב..הוא לא ידע שבעצם היא אוהבת אותו בכל ליבה.
איך זה נגמר?!
היא[?!] נפרדה מאבי אחרי שבועיים
הוא [?!] המשיך להסתובב עם החברים שלו בלי לומר מילה.
היא[?!] עזבה את הבית ספר
הוא[?!] יצא עם בנות אחרות.. וכן, גם היא יצאה עם אחרים..
הם אף פעם לא גילו את האמת..אבל האהבה עדיין בוערת בהם למרות המרחק..
לפעמים הם נפגשים במקרה ברחוב..לא אומרים מילה..רק מביטים זה בזו
וממשיכים הלאה..עם אותו הניצוץ בעיניים והסומק על הלחיים
אתם[?!] צריכים ללמוד שאסור לוותר על האהבה בגלל לחץ חברתי או גאוה וגם
לא משום סיבה אחרת..
אתם[?!] צריכים להלחם על האהבה שלכם בכל הכח בלי להקשיב לאחרים
כי האהבה זה הרגש הכי מדהים..
ולאהוב מישהו[?!] זה הדבר כמעט הכי כיף שיש..
למה כמעט[?!] מה יותר כיף[?!] להרגיש
נ-א-ה-ב-י-ם!!
אז אנשים..בחייאת ראבק..שימו ת'גאווה, והלחץ החברתי בצד ותנו הזדמנות לאהבה..
חחח זהו סתם היה לי קצת משעמם..
אבל למי שמשעמם כמוני..
יכול לקרוא לי תסיפור שלי=]
וואיי איזהה סיפוריייםםםם
אני עוד שנייה בוכההה פהה😢
ממש יפההה
תודה שהבאתת
אהבתיייי
קבלי ח"ח על המאמץץ
אוהבת,
ויקוש=]
ויקו'שששששש מה שלומך..
חחח איזה חמודה..=]
תודה על התגובה שלך.=]
חח שלומי מצוייןן
מה שלומך?
חח תודה 😁
אין על מה!!
יאאא איזה מהמם
זה פשוט יפה
אני מחכה עדיין להמשך בסיפור שלך..
אוהבת
QUOTE (shani_310 @ 22/06/2006) אורלי וליאור היו צמד חמד של ממש....
ואת שמה שינתה ל - " לי ",
כי הגורל לקח לה את...
ה ^ א ^ ו ^ ר
יאאאאאאאו 😢
סיפורררים מקסססייממים ..
תודה רבה שפירססמת לנו אותםם!#%
שיהיה לך יום טובב,
אוההבת =]
והסיפור האחרון מדהיייייייים
מכירה שניים מהסיפורים..
ממש ממש יפים..
ובאמת שמעבירים תמסר בצורה הכי טובה..
אוהבת המון..
וח"ח על ההשקעה..
מוואה
אוהבת..
רותמי =]]
יאווווווווווווו מכירה את כולם
ותמיד הפ מעלות דמעות בעינייםםם
זה פשוט מהמםםםםםםםםםם
ויש גם את הסיפור שליי...😢
שהוא גם כזההה גרר...
רעיון חמוד ביותר
מור'צי 😊
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
