[b]מיסטיקה הוא התחום העוסק בפעולות מכוונות בדבר הבלתי נתפס, הבלתי מוסבר או בתחומו של ה"לא נודע". הצד שמעבר.
נסיון להגדרה כללית "מיסטיקה היא העיסוק מתוך כוונה להשפיע על ובתוך -ומתוך העולמות הבלתי נראים על הקיים בנו והסובב אותנו". אף מילונאי לא יעז לנסח זאת כך, אך זוהי הגדרה די טובה.
המונח עצמו מגיע מכיוון ראיית הדברים של עולם ההגיון והתפישה הרגילים. עולם שלדידו אותו תחום עצום ובלתי מוסבר שאינו מוכר או ממופה ומוכשר הוא בבחינת "זר שיש לציין את זרותו" ומוטב לנהוג בו כך,-בזהירות . הפחד הטבעי מהתחום שבו מאבדים את אחיזת הקרקע המוכרת מתחת לרגלי ההגיון שצימחנו. גישה זו אימצו מנגנוני שלושת הדתות שצמחו כאן באזורנו.
אך העניין אינו כה פשוט לחלוקה...אם נבחן את העניין שוב, נגלה שכל התורות הדתיות הקיימות מנסות להשפיע על עולמות בלתי נראים וכאלה שאינם נתפסים. תפילות, טקסים, ציורי חול, מזמורים, ריקודים, צומות וסיגופים, נדרים, מאנטרות, וכל אותם פעולות שמקורם בדת זו או אחרת ,- מטרתם להשפיע ולבטא דברים שלרוב בלתי ניתנים לכימות ולמדידה בעולמנו.
מישהו יכול למדוד אם תפילה התקבלה ועברה את שערי שמיים ? מישהו יכול לדעת אם מנחה התקבלה או נדחתה ע"י אל זה או אחר ? אם כך, מדוע איש דת מן השורה אינו נתפס או מכונה "מיסטיקן" ? רק מפני שעיסוקו הוא חלק מתוך תיאולוגיה של דת גדולה שלטת או ממוסדת ? את נקודה זו אנסה להבהיר.
מיסטיקה והסביבה
מנהיגי הדתות האורתודוקסיות, שבמהלך השנים הלכו ונסחפו הרחק מנגינתם הצלולה של ימי הופעתן לכיוונים של ניהול ושליטה בעמים ותרבויות ראו בעין עויינת את נסיונותיהם של אנשים בודדים או קבוצות לצאת ולחפש את שטמון בעולם שאינו פיסי.
רדיפה אחר כתות ובודדים שביקשו למצוא את דרכם ללא העזרה וההכוונה שהוצעה ממוסדות אורתודוכסיים היוותה את העדות לאותה עוינות כלפי "אלה שבחרו בשבילים אחרים".
הסופים, הגנוסטיקאים, הבונים החופשיים, החסידים, חוזים למינהם -ובינהם נוסטרדמוס סבלו מרדיפות חוזרות ונשנות שהסתיימו לעיתים בצהלת אספסוף אחוז שמחה לאיד סביב מוקד בוער. מיסטיקה הפכה לעיסוק מסוכן בימים ההם. על עוולות ושפיכות דם רבות שאירעו בשל סיבת שתלטנותה של האורתודוקסיה, ובייחוד זאת הנוצרית לא נדע לעולם. גם בעולם האסלאם אין סובלנות מרובה לכל המציע או הצועד בשבילים בלתי מוכרים, והסופים מוקעים בגלל שעיסוק נתפס יותר כ- מיסטיקה מאשר עשייה דתית.




