כתבתי את זה בהשראת האקס שלי, שלצערי עוד לעיתים נודדות מחשבותיי אליו...
אין לו כותרת, אין לו שם.. אולי תעזרו לי גם להמציא לו שם..
תהנו..
בשבילך, אני אמריא עד לרקיע השמיני
ואקטוף בשבילך חמניות לבנות -לבנות
ואקשור אותם לזר ענק עם סרט שצבעו אותו במכחול.
ואז, אני אבקש מאלוהים שישלח מלאכים מהשמיים,
שיביאו איתם מתנה עגולה.
ליד המתנה והזר אני אשאיר פתק
שבו אני ארשום את מה שעלה לי בראש
כשצבעתי את השמיים בגוונים של ורוד-סגול למענך.
ואז אני אלטף גור כלבים שאמצא ברחוב
ואני אקרא לו על שמך
שיהיה לי תמיד את מי לחבק ולנשק.
ואז, כשאני אוציא אותו לטיול אני אחשוב עלייך
אני אעצום עיניים חזק חזק ואדמיין אותך מקבל את המתנה שלי.
מאחוריי העיניים והריסים אני אראה אותך
ואתה תהיה כל כך מאושר כשתפתח את הדלת.
אתה תרים את הפרחים ותריח אותם
ובכל הגוף שלך תעבור צמרמורת נעימה מהסוג שאתה אוהב.
אתה תפתח את המתנה העגולה ופתאום תהיה עצוב.
אתה תראה שהקופסא ריקה ותשאל:
"מה היה בקופסא העגולה?"
ואני אענה לך:
"העולם. העולם היה בתוכה"
ואתה לא תבין ותשאל:
"לאיפה העולם נעלם?"
ואני אלחש בעצב:
"את העולם שהיה בתוך הקופסא איבדתי כשאיבדתי אותך..."
קצת רקע:
את השיר כתבתי מיד אחרי שדיברתי עם האקס..
האמת שהתעצבנתי עליו כי הוא היה קצת חסר סבלנות כלפיי..
אני דיי אכזבתי אותו כשהיינו ביחד ודרך השיר אני מפצה אותו: מתנה ופרחים..
אני מראה סימפטיה למישהו אחר, לכלב - מישהו אחר שיאהב אותי, ולא האקס..
והמסר האחרון הוא שבעצם כשאיבדתי אותו (ברוב טיפשותי) גם כל העולם שלי נאבד:
אני מרגישה שהעולם שלי סובב אותו, ואם אני אפנה למישהו אחר אז בעצם אני אאבד את כל העולם וכל הדברים שבניתי עליו...
קיצר, חפירה..
אבל אני אוהבת את זה.. כל הפירושים וכל זה חחחח
קיצר, נו איך השיר?
מאוד נחמד!..
נסי לבטא קצת יותר מילים ורגשות במילה אחת או שתיים, וכך השאירי את השיר פתוח לניתוח חופשי, ומיסתוריות...
זה ייתן קצת יותר גוון לשיר 😊
בהצלחה...
למה שאני ארצה לבטא יותר רגשות במילה אחת או שתיים?!
אההה הבנתי אותך..
טוב קיצר זה לא שיר זה מונולוגגגגג
זו רק המלצה 😊
את כתב פה "שיר סיפור", אך הרחבת בתיאור, ולא השארת לקורא דימיון.
זה כמו ספר, ככול שתתארי יותר, כך הדימיון יפליג פחות.
בתור כותבת את צריכה לתת לדימיון של הקורא להפליג עפ"י השיר, ובעצם כך השיר מתאים לאנשים שונים. כל אחד מקשר את השיר למצבו - וזה היופי שבכך.
