הנה משהו שכתבתי בנושא אנורקסיה
בבקשה תקראו ותגיבו, אני מקווה שזה יעזור לכמה בנות לא להיכנס לזה.
מצטערת שזה קצת ארוך...
איזה מן דור זה, שצריך להרעיב את עצמנו, להילחם בגוף,
להגיע לתת תזונה, הכל בשביל טיפת תשומת לב.
שומעים על הרבה מקרה אנורקסיה ובולימיה וזה מעורר דעה ציבורית רבה, אך
למרות זאת קשה להילחם במחלה.
נערות מתחילות בגילאי 11-15 וזה מלווה אותם כל החיים, אלה עם התמיכה
והאהבה מהמשפחה ומהחברים מצליחות לצאת מזה,
ואלו ששותקות, או שפשוט אין להן עם מי לדבר, מגיעים למצבים מזעזעים.
חולשה, דיכאון, אי אהבה עצמית, מחלות נפשיות וגופניות. ולעיתים, מות.
החברה מכתיבה לנו שכדי להיראות טוב צריך דבר ראשון להיות רזה. כל הזמרות,
הדוגמניות, השחקניות בהוליווד ושאר סלבריטיז, כולן כל כך רזות וחטובות.
לפי החברה, הנערה צריכה להיות רזה,ומה אם אלו שאינן רזות? הן יושבות מול
המראה ובוכות, "אוף, הלוואי שהיה לי גוף כמו ל-X".
והקנאה בכל אלו שנראות טוב, בכל הרזות הורגת אותן מבפנים, הן מחפשות כל דרך
אפשרית להרזות, הן לא אוכלות, מקיאות בכוונה, לוקחות כדורים שמרבים יציאות,
עושות פעילות גופנית ללא ייעוץ מדריך מומחה, ובכלליות הורסות את
בריאותן הנפשית והבריאותית בצורה טוטאלית.
הדבר איום ונורא, החברה הנוכחית חייבת להפסיק להכתיב
לנערות מה ללבוש, איך להיראות. לתת לנערות להביע את עצמן.
כל אחת. ילדה, נערה, בחורה, אשה- חייבת לאהוב את הגוף שלה, אם היא שמנה
היא צריכה לאהוב את זה, אם היא נמוכה היא צריכה לאהוב את זה, אם צבע העיניים
שלה כזה או אחר היא צריכה לאהוב את זה, כי ככה אלוהים ברא אותה, ככה אלוהים
רצה שתיראה.
אז את, כן את, זו שעכשיו קוראת אותי, האם את אוהבת את גופך?
הנה כמה טיפים בשבילך:לפחות אחת לשבוע ארגני לעצמך אמבטיית קצף חמה,
עם שמנים, או איך שבא לך, והקדישה חצי שעה-שעה לעצמך. תסתכלי על כפות רגלייך,
על הידיים, תכירי את עצמך מחדש. תספרי כמה נקודות חן יש לך בגוף, סתם בשביל
השעשוע, אחר כך תעטפי את עצמך במגבת גדולה ורכה, וככה תישארי עם המגבת עלייך
אם את טיפוס של קרמים, מרחי קרם, תעסי את כפות רגלייך, תפנקי את עצמך.
אני ממליצה לך גם לפחות אחת לשבוע, לארגן לעצמך פגישה, רק את והמראה. תסתכלי
עמוק עמוק אל תוך עינייך במראה, תשוחחי עם עצמך דרך העיניים,תתחברי לאני הפנימי
שלך, תדוני בכל מה שקרה היום, וסתם... תחשבי על החיים.
את מבינה, ככה שתבלי יותר זמן עם עצמך, תאהבי את עצמך יותר.
תהפכי את המגרעות שלך לדברים הכי טובים בעולם, לדוגמא, אם את אישה מלאה,
לפחות לגבר שלך יש במה לתפוס.
תצחקי על עצמך, כן כן, זה נשמע אמנם טיפשי אבל פשוט תצחקי על עצמך, ככה תהפכי
את הרע למצחיק לדוגמא:"איזה מאאגניב כמה שאני שעירה בידיים... כדאי לי לעשות פן!"
ככה באופן אוטומטי את תאהבי כל מה שקשור בך, ומה שלא, תלמדי לאהוב.
עוד טיפ לדרך, תכתבי, והמון, תכתבי כל מה שעובר עלייך, מה שאת חושבת, אפילו
אם זה לא משו חשוב, אפילו אם זה משו מגוחך, פשוט קחי פיסת נייר ותקשקשי לך,
אם את לא מרגישה בנוח עם מה שכתוב, כלומר אם זה משו סודי או משו שאת מעדיפה
לא לחשוב עליו, תמיד תוכלי לקמצ'ץ' את הנייר אחר כך, או לקרוע למיליון קרעים קטנים
דף עם דברים שמעצבנים אותך. תשאירי לעצמך פתקים, קחי משפטים מצחיקים
או חכמים מהאינטרנט (יש המון) ותחביאי בתיק, בספרייה, במקום העבודה או במחברת.
ציירי אפילו קומיקס נחמד, או סתם ציור, סמיילי. משהו שאת יודעת שיעלה על פנייך
חיוך בשעה שתהיי עצובה. תאהבי את עצמך.
גם מבפנים וגם מבחוץ. את שווה את זה. את מיוחדת.
באהבה.
הדס, מנהלת
הפורום
כתבה בוואלה על הנושא, אהבתי את הכתיבה וממי שזה בא, מאנורקסית לשעבר.
רישיון להיהרג
יום רביעי, 3 בדצמבר 2003, 9:06 מאת: מערכת וואלה!
האם לאנורקסים יש את הזכות להעריב את עצמם למוות, או שהרשויות חייבות להתערב ולעצור אותם. הצטרפו לדיון
אחרי אין ספור אישפוזים בכפיה, התיר לאחרונה בית המשפט לצעירה אנורקסית ישראלית בת 21 להרעיב את עצמה למוות, בלי שיוכלו להכריח אותה להתאשפז.
יש הרבה אנורקסיות. לפי חישוב, לא ממש מדויק, יש שתיים בכיתה שלכם. הבעיה באנורקסיה, היא שכל עניין ה'חיים' במחלה הופך להיות עסק די מעורפל. מצד אחד הרעבה-עצמית זה אקט מובהק של התאבדות, מצד שני אנורקסיות זה עם של בעלות-תקווה, ההרעבה היא סוג של תיקון.
לתת יד חופשית לאנורקסיות זה בעצם לתת להן להתאבד. האם יש להתיר להן לעשות כרצונן? מצד אחד, אם אדם בחר לשים קץ לחייו, מי אנחנו שנגיד לו לא? מצד שני, האם אנורקסיות, במצב של דכאון, באמת יכולות להחליט?
מאחת שיודעת יותר טוב...
כמעט שנתיים עברו מאז שהחלמתי מאנורקסיה, ולמרות שהגוף שלי בריא לחלוטין, אני עדיין מרגישה את המחלה בראש. במבטים על בחורות רזות ממני, בשנאה עצמית, בבכי אל מול הצלחת. יש להבין שאנורקסיה היא לא מחלה פיזית, היא קודם כל מחלה נפשית. אם לפני שנתיים הייתם שואלים אותי האם צריכה להיות לאנורקסיות אפשרות להרעיב את עצמן למוות, הייתי עונה בכן מהדהד. אולם היום, התפכחתי והחכמתי, ועכשיו אני אומרת לא. אל תקחו מהן את הזכות לאושר, ולחיים אמיתיים. לא חיים הזויים וקשים, לא חיי ריחוף ונשאה. תנו להן את הזכות להירפא ולחיות חיים מאושרים. האמינו לי, אנורקסיה היא מחלה נוראית, קשה, מלאת סבל ושנאה, שעליי לסחוב על גבי מידי יום ביומו. עזרו לאותן בנות שעוד לא התנערו ממנה להבין שימים אלו לא חייבים להיות הימים האחרונים שלהן. שהן ניתנות, זקוקות, וחייבות הצלה. מגיע לכן חיים טובים יותר בנות יפות שלי. בנות מוצלחות. תקשיבו למישהי שיודעת יותר טוב, ותפנו לטיפול.
לא לאפשר לאנורקסיות להרעיב את עצמן
אנרוקסיה היא מחלה דכאונית. שאיפה בלתי נשלטת להרזות. החולה באנורקסיה לא מסוגלת לחשוב צלול ולהפעיל שיקול דעת כלפי עצמה וגופה. אשפוז בכפייה לא ממש עוזר ברוב המקרים אבל זה לא בגלל שאין פתרון אלא כי המערכת דפוקה ואין כסף לטיפול יעיל לכולם...אבל עדיין עדיף מקרה אחד מ1000 של הרפאות מאשר כלום....
עד שהחברה עצמה תתוקן ולא תהייה שאיפה לרזון קיצוני נתקענו עם אנרוקסיה! בואו וננסה לפחות לטפל בה!
דעתי היא...
לפי דעתי כל אנורקסית מעל גיל 18 יכולה לעשות מה שהיא רוצה,
זה גיל שיש רישיון בדרך כלל ואתה כבר יכול לשתות בצורה חוקית ועוד... ככה שאתה גם יכול להייות אחראי על עצמך ועל מה שאתה עושה לגוף שלך,
אבל מתחת לגיל 18 אני חושבת שצריך לאפשר לרשויות להתערב, כי בדרך כלל זה נובע מהערכה עצמית נמוכה במיוחד, ולא בדיוק מבינים מה עושים לגוף בטווח הארוך.
פפסי, מה שרשמת זה ממש יפה.... חחחח.
אם את אישה מלאה,
לפחות לגבר שלך יש במה לתפוס- הרגת אותי עם זה... חחח מצחיקה אחת
סתכלי את לא מתיחסת גם לאנורקסיות שהן כאלו לא מתוך בחירה, עד לפני שנתיים אני גם הייתי אנורקסית ותאמיני לי שניסיתי להשמין אחושרמוטה היתי אוכלת בטירוף אבל מערכת העיכול שלי הייתה מעכלת את האוכל ממש מהר ככה שלא הייתי משמינה בגרוש ותאמיני לי שרציתי לצאת מהמצב הזה אבל היה קשה ולא אני הכנסתי את עצמי לזה פשוט ככה היה המבנה של המערכת עיכול שלי.
לדעתי אלו שנעשות אנורקסיות הן דפוקות.... אפשר להיות רזות אבל יש גבול.
בקשר לאלו שמקיאות-בולימיות, אני לא יכולה ממש להגיד משהו בנושא לכי גם אני כזאת ואני לכזאת אפילו שאני רזה כמו מקל, זה פשוט משהו פסיכולוגי שאני לא יכולה להסביר.. את לא תביני אותי
אנורקסית בוחרת להיות אנורקסית
היא בוחרת לדפוק לעצמה את החיים
אני לא יודעת מה לגבייך, אולי פשוט לא הצלחת להשמין, זה לא שלא
אכלת כלום חוץ מחסה
במשך מספר ימים
ואני שמחה שאת מגיבה, כי זה טוב שמישהי שהייתה אנורקסית
אומרת מה דעתה על הדבר המזעזע הזה
[quote][color=whiteכי בדרך כלל זה נובע מהערכה עצמית נמוכה במיוחד.[/color]
זה נכון...... :!:
[quote]אנורקסית בוחרת להיות אנורקסית
היא בוחרת לדפוק לעצמה את החיים
סתכלי זה לא תמילד ככה כי כמו שאמרתי, כמוני וכמו עוד מלא בנות בעולם זה לא בא מתוך בחירה אלא זה בעיה במערכת הגופנית
וכאלו שבוחרות להיות אנורקסיות הן דפוקות לאללללללללללה צריך להרוג אותן הן לא מבינות מה הן מביאות על עצמן!!!!! לקח לי שניייייייייייים לצאת מזה והדפוקות האלו מכניסות את עצמן לזה
בגלל זה נתתי את כל הטיפים
כדי שנערות יעריכו את מי שהן!
כל הכבוד שפתחת את הנושא...!!!
כל הכבוד
שהגבת, אני מקווה שעוד יגיבו
הנושא הזה חשוב מאוד!!! וחשוב שכל אחת ואחת תקרא את מה שרשמת... אני הגעתי לתת תזונה..כמעט הגעתי לאנורקסיה...ולא בגלל שרציתי...פשוט הייתי בדיכאון ולא היה לי תאבון והייתי אוכלת ממש מעט.. ואז שכמעט יצאתי מהדיכאון התחלתי לאכול יותר אבל עדיין לא כמו שצריך...ואז שהייתי הולכת עם חולצות בטן וגופיות הייתי רואה את הגוף שלי שונה...הייתי מרגישה שאני שמנה...אז הפסקתי לאכול ולא בגלל שרציתי פשוט זה היה פסיכולוגי כזה במשך כמה חודשים ירדתי במשקל ופתאום בבום העלתי הכל זה היה נראה לי מגעיל...והמשכתי לרדת במשקל...והמערכת החיסונית שלי הייתה מאוד נמוכה ולאט לאט הרגשתי שאני באפיסת כוחות...כל יום הייתי מרגישה שאני נופלת מהרגליים...ורק אחרי שהתמוטטתי לאמא שלי בפנים..רק אז קלטתי שמשהו לא בסדר...שעשיתי לעצמי ולגוף שלי נזק...ועד עכשיו אני צריכה להלחם בגוף שלי כדי לא לרדת במשקל...כי אני יורדת מאוד מהר...ואפילו עכשיו...יש לי בעיה עם הצבא הם רוצים שאני יעלה עוד במשקל...אחרת אנ'לא יוכל להתגייס...אז בנות תאהבו את מה שיש לכן ואל תתנו לאפ'חד להשפיע עלייכן... כי אח"כ רק אתן תסבלו והם לא בטוח יעמדו לצידכן...
שני
גם אני התעלפתי פעמיים בגלל זה בבית ספר ועוד פעם אחת בבית
הנושא הזה חשוב מאוד!!! וחשוב שכל אחת ואחת תקרא את מה שרשמת... אני הגעתי לתת תזונה..כמעט הגעתי לאנורקסיה...ולא בגלל שרציתי...פשוט הייתי בדיכאון ולא היה לי תאבון והייתי אוכלת ממש מעט.. ואז שכמעט יצאתי מהדיכאון התחלתי לאכול יותר אבל עדיין לא כמו שצריך...ואז שהייתי הולכת עם חולצות בטן וגופיות הייתי רואה את הגוף שלי שונה...הייתי מרגישה שאני שמנה...אז הפסקתי לאכול ולא בגלל שרציתי פשוט זה היה פסיכולוגי כזה במשך כמה חודשים ירדתי במשקל ופתאום בבום העלתי הכל זה היה נראה לי מגעיל...והמשכתי לרדת במשקל...והמערכת החיסונית שלי הייתה מאוד נמוכה ולאט לאט הרגשתי שאני באפיסת כוחות...כל יום הייתי מרגישה שאני נופלת מהרגליים...ורק אחרי שהתמוטטתי לאמא שלי בפנים..רק אז קלטתי שמשהו לא בסדר...שעשיתי לעצמי ולגוף שלי נזק...ועד עכשיו אני צריכה להלחם בגוף שלי כדי לא לרדת במשקל...כי אני יורדת מאוד מהר...ואפילו עכשיו...יש לי בעיה עם הצבא הם רוצים שאני יעלה עוד במשקל...אחרת אנ'לא יוכל להתגייס...אז בנות תאהבו את מה שיש לכן ואל תתנו לאפ'חד להשפיע עלייכן... כי אח"כ רק אתן תסבלו והם לא בטוח יעמדו לצידכן...
שני
הרבה בנות מגיעות לתת משקל כתוצאה של דיכאון ממושך.
יש הרבה מצבים שאין להן למי לפנות, או לפחות כך הם חושבות
אז לפחות שכל אחת תמיד תדע שהיא תמיד אבל
תמיד תוכל לפנות לעצמה, להתייעץ עם עצמה, לעודד את עצמה.
באהבה.
הדס
יש לי משהו לומר לכם..בזמן האחרון אני אוכלת פחות והרזתי באיזה שלוש ק"ג ובבצפר אני תמיד זורקת את הכריך כי לא בא לי או לא יודעת מה..זה טבעי?...
מממ... יכול להיות שסתם אין לך תיאבון.
אם זה מגיע למצב מוגזם תתיעצי עם אמא או יועצת בבית ספר.
ואם זה רק מקרה אחד, אז יכול להיות שסתם אין לך תיאבון
בכל זאת 3 קג פחות זה קצת מוגזם
אז תכיני לעצמך תפריט עם דברים שאת אוהבת, דברים בריאים.
