הגלים שנישברים,
המים הנוטפים.
החופים המסודרים,
אנחנו אוהבים.
בלבוש לבן מחובקים,
עד החול הרך בשקיעה צופים.
מרגישים מאוהבים,
ואנחנו לא יודעים.. לא רוצים.
שקט שלא מרפה,
בבדידות שאינה עוזבת.
את יושבת ורק חושבת.
בחדרך האדום,
את ניזכרת בתקופות.
נישברת ופתאום לא מבינה
איך ככה את נישברת.
הוא בחדרו יושב,
מביט בתיקרה בבדידות לא מאוחלת.
חושב.. ודימעה יורדת.
לא מאמין איך שכך הלך עם אחרת.
מאוהב, וכך טעה.
לא רוצה לחשוב, מנסה לדחוק..
וללא היסוס.. עוד דימעה מרחוק.
בצידו השני של העיר,
מסתובבת לה הנערה.
כחולת עיניים.. ועלייה שמלת כתיפה,
שוברת את הראש, אותו כל כך רוצה.
אך מצטערת... היא מצטערת בכל ליבה.... שאת אהבתם פירקה.
וכך ניגמר לו סיפור אהבה..
בצער.. בכאב.. באכזבה.
החרטה הייתה גדולה.
והיא לא מספיקה.
הלב שלה נישבר, ועיניו כבדות מדמעות.
הם לא יודעים.. שזאת בסך הכל טעות.
---
מקווה שאהבתם.
סתם הרבה זמן לא רשמתי.
וקצת היתגעגעתי.. 😛
מוזמנים להגיב, ולומר את דעתכם. 😁





