היא הייתה מהבנות שלא אכפת להן מכלום
לא מאלו שכולם אוהבים להפך
היא הייתה פשוטה גותית כזאת....מוזרה
הסתובבה בעיקרון לבד מדי פעם הייתי רואה אותה בחברת אנשים
נהגב לא לצאת הרבה
הייתי משקיף עליה בכל אפשרות שהייתה לי היא הייתה השכנה שלי,חלון מול חלון..
ראיתי את כל הבכי,הכעס,העצבים הכל הכל
גם שהייתה מאושרת ראיתי
היא לא ידעה מי אני אף פעם לא העזתי להתקרב אליה מספיק
למרות הכל היא הייתה יפה כל השחור שלבשה...בעיניה היה לה מן מבט עצוב כזה אבל פרוע כזה שצריך חברה..
היא לא מתקרבת לאף אחד ואף אחד לא יודע אבל אולי היא פשוט לא יכולה מרוב הכאב שיש לה....
אולי זה בגלל אמא שלה שמתה בתאונת דרכים והחברה הכי טובה שעברה לחו"ל ואולי גם זה שאבא שלה התחיל לשתות
לא יודע...אולי
היא ישבה בכיתה תמיד בשורה האחרונה בשולחן ליד החלון...אף אחד לא ראה אותה אף פעם בוכה היא הייתה חזקה או שכך טענו
אני מכיר אותה כבר מכיתה ז' פעם אינה הייתה כזאת היא הייתה חייכנית באמת בחורה יפה כזאת שתפיל כל בן...אבל מאז התאונה של אמא שלה כאילו כל עולמה התהפך הכל נהייה יותר גרוע
לא מזמן המורה נכנסה לאחר שהיא לא באה כבר שבועיים...ידעתי שזה יהיה קשור אליה כי היא כבר לא באה הרבה זמן וציוניה היו טובים ולמרות היחס המועדף שניסו לתת לה המורות היא רק התרחקה יותר מכולם..המחנכת והמנהלת ניכנסו ופשוט הודיעו בקלילות שהיא כבר לא ביניינו היו הרבה מופתעים אבל בעיקר היה שקט..פשוט שקט קר שלא אפיין את הכיתה שלי אף אחד לא ידע את מי היא אהבה חוץ ממני את אותו אחד מהשיכבה שמעליינו הייתה צופה בתמונתו שעות הייתי כמו איש הסודות שלה ידעתי עליה כמעט הכל....יש שאמרו שפשוט לא התעוררה מהחלום שלה
אבל רק אני ידעתי את האמת שהיא פשוט קפצה מהצוק......





