למה אלוהים?!
אה[?!] למה...?
למה אף אחד לא יכולה לאהוב את מי שאני באמת?
ואולי הם באמת צודקים?
ואולי אני באמת מעצבנת?
ואולי אני באמת מציקה וחסרת חיים?
אבל הם בעצם כמעט היחידים שככה חושבים...
אז למה את החשק והמצב רוח להרוס הם מצליחים?!
למה אני פשוט לא יכולה להיות מאושרת איך שאני?
למה אנשים חייבים תמיד להרוס לי?
מה אכפת להם?
אני מנסה, באמת
אני רוצה
אבל הם הורסים הכל
ואז שוב חוזר העצב במקום השמחה
אני רוצה פשוט להיות מי שאני
להיות אני בלי שיציקו
ולפעמים אפילו יש לי חשק להחליף את ה"אני"
את ה"עצמי" שלי
אולי בגללם ואולי בגללי
אבל אף פעם לא הולך לי
אולי אני באמת מציקה
מעצבנת, או סתם ילדה?
אולי אני באמת מתווכחת על כל דבר בשביל כולם
אבל כזאת אני, אחת שלא יכולה לשתוק לעולם
זה טוב? או אולי רע?
מה לעשות?
להמשיך ככה?
אני רוצה שבאמת יאהבו את מי שאני
וזה תמיד נראה לי כל כך רחוק ממני
נמאס לי מהילדים שתמיד את האף שלהם דוחפים
למקום שלא צריך ולא קשור אליהם
פשוט נמאס!
שונאת להתעצבן בגלל ילדים
שלהרוס הכל חייבים
אבל בסופו של דבר הם מצליחים.
למה אתה לא מתערב אלוהים?
אולי בגלל שהם צודקים?
יש לי עוד כל כך הרבה שאלות
אך על אף אחת מהן אין תשובות
אז אני פשוט יפסיק
וינסה גם להפסיק לבכות
להפסיק לבכות בתוך הלב
בתוך הלב שממשיך וכואב





