מפחיד איך שהחיים מתקדמים.
מפחיד לראות אותם ממשיכים.
אי אפשר לדעת מה יהיה ומה היה..
הכל זז במהירות כ"כ גדולה.
מה שהיה אתמול, נמחק היום..
מה שיהיה מחר, ימחוק את ההיום.
הכל נראה פיתאום כ"כ מסובך..
אדם אחר, כבר לא ילדה.
לא אותו הבנאדם שהייתי פעם..
כבר לא מלאה חסרת ביטחון, כבר לא ילדה עם פנים יפות..
נערה-אישה, בוגרת, אולי יפהפייה..?
כבר אי אפשר לדעת איך אתפתח עוד.
תמיד כשאני חושבת שהחיים לא יוכלו להפתיע אותי יותר,
הם מפתיעים אותי מחדש.
עוד אדם נעלם, עוד אדם מצטרף..
ניתוק קשרים,
משחקים,
ילדים...
סקס?
הכל מתערבב עם האלכוהול.. נראה אותו הדבר..
אולי עדיף כך?
ממתי אלכוהול?! ממתי הכל בא?..
מתי הפסקתי להיות אותה הילדה הטובה?..
מתי הפסקתי להיות ילדה?..
עוד וי לאוסף,
עוד משחקים..
עוד אדם שנופל לרשת ומאבד השליטה,
שעל הכל אני מנצחת, וכולי שתיקה קרה..
עוד אדם שבטוח שמצא אהבה..
הכל משתנה, מאבדים את הסביבה..
לאן הלכה כל האהבה?..
נקרעה חתיכה עם האונס.
עוד אחת עם הניצול..
אחת עם מחלה והרזון..
אחת איבדה שליטה, שחשבה שנשארת לבד..
אחת שמעה שההורים מתגרשים והחליטה שזה נגמר..
מתישהו החליטה להתאבד, אבל לבסוף חתיכה חדשה קרעה את מקומה..
עוד אחת נאבדה עם האמא שהלכה להזדיין..
ואולי עוד אחת עם הגילויים שהחיים הם לא מה שהם?
כל שאר חתיכות האהבה, האדומה-לבנה, טהורה.. הלב שהיה פעם כ"כ רחב..
הכל נעלם ביחד עם התמימות.
ומה נשאר לאותה ילדה אישה יפהפייה, לשעבר נערה-ילדה תמימה ואוהבת, עגלגלה ומחייכת?
שיער בלונדיני, פנים יפהפיות. עיניים גדולות עם מבט מתגרה, תנועות תמימות, מבט סקסי, שפתיים עדינות.. כמסיכה לריקנות. גוף מחוטב עם טליה ומותניים צרים, גוף קטן ונמוך עם חזה גדול, ומבנה מחוטב..
ושוב הכל, מסיכה לריקנות.
נשארה לה היופי, נשארה האינטילגנציה.
נשארה הבעת התדהמה של כולם לאחר שיחה של כמה דקות.
נשארה ההתפעלות של כולם מהמושלמת, שמשיגה הכל בחיים.
אם זה מפורסמים, אם זה מבוגרים, עד כמה יפים, עד כמה חכמים,
אם זה ציונים טובים וחיי חברה סוערים.
אבל מה נשאר מאותה הילדה המאושרת?





