...
רציתי להגיד לך כמה דברים, בתקווה שתביני..
לפני כמה זמן הכרתי ילדה מאוד מיוחדת מבחינתי, ילדה שאני מאוד מעריכה..
ילדה שאני לוקחת ממנה דוגמא, ילדה שבלעדייה ובלעדיי העצות שלה
אלוהים יודע מה הייתי עושה ואיך הייתי מסתבכת..
ילדה שעברה הרבה יותר ממני, ומעריכה הרבה יותר ממני דברים..
ילדה בוגרת, מבינה, דואגת, ילדה מלאת שימחת חיים..
ילדה שהייתי מתחלפת איתה לו רק הייתה לי אפשרות..
לפני כמה ימים היא נאבדה לי, אני לא מוצאת אותה..
אני מנסה לראות אותה, לשמור איתה על קשר....
אבל אין, היא בלתי ניתנת להשגה, כלום...לא נותר ממנה זכר..
לפני יומיים הבנתי שהילדה שהחזיקה אותי, לא מסוגלת להחזיק את עצמה..
את יודעת מה זה עשה לי?.., זה ממש העציב אותי...
ואני אפילו לא יודעת להגיד מה אני מרגישה..
איבדתי אותה, את הילדה שמצאה אותי..
ו..
הילדה שמצאה אותי זו את,
מצאת אותי, הכנסת לי שמחת חיים כשהייתי זקוקה לזה..
הארת לי ת'דרך עם האור שלך, עם האור שבך..
ועכשיו?..עכשיו את נשברת לי,
בגלל מה?..בגלל איזה בן?..
עברת דברים הרבה יותר קשים מזה..
ו ע ב ר ת אותם..
אני לא רוצה לשמוע אותך מתיאשת, מדוכאת בגלל דבר כזה..
זה בסדר, זה הגיוני..זו אהבה.. זה עושה כאב לפעמים..
אבל הכל תקופתי, ואני לא ירשה לעצמי לאבד אותה, אותך..
אני לא רוצה שתהיי לי עצובה פתאום,
אני לא רוצה שתבכי בגלל מישהו שמי יודע מה הבעיות שלו...
את יכולה להתגבר על הכל, אני יעזור לך..
אבל את צריכה לעזור לי לעזור לך, אני צריכה את הרצון שלך..
איך זה?





