"אתמול בלילה חלמתי אותך בין זרועתיי,
סלחת לי, אהבת אותי,
ועכשיו?! עכשיו אני עומדת פה לפני מיליוני אנשים
שבאו להיפרד ממך, מליוני אנשים שאהבו אותך
אני עומדת כל כך קרוב אלייך, שרק אבן מפרידה בנינו
אבן אכזרית, אבן כל כך גדולה, שהרסה את חיי,
לפני מותך, קראת לי להיות קרוב למיטתך
אמרת שאתה אוהב, שאתה סולח
ואני, אני רק התחננתי שלא תעזוב, שתישאר,
אבל זה היה מאוחר מידי, כבר היית רחוק,
ביקשת שאני יהיה חזקה,
ואני לא יכולה, אני ניסיתי, אבל הדמעות מתחילות לרדת
בזאת אחר זאת בקצר לא מוגדר, והלב שלי!? הלב שלי עכשיו נשבר,
אני מרגישה חסרת אונים,
אתה בכלל שומע אותי?!
אתה יודע?! אני אוהבתתת אותך"
עמדתי שם שכולם מביטים בי, נשברתי,
הרגשתי מאין בובה על חוטים, שצריכה שיניעו אותה עכשיו,
שצריכה שיחזקו אותה,
עמדתי קרוב אל הקבר, מסרבת ללכת, בוכה, צועקת,
נזכרתי בכל אותך רגעים, באהבה, בשנאה,
בכל מה שעוררת בי ,
ועכשיו!? עכשיו אתה כה רחוק ממני
הגורל הזה, לקח אותך למקום רחוק, ולא תשוב עוד לעולם,
הלב הזה, שבור, הלב הזה אוהב
ואני נותרתי פה,
מתמודדת עם הכאב,
ואני נותרתי פה, נזכרת בדמותך המתרחקת
בריב האחרון,בצעקות,
בכל מה שאמרנו,
עד כמה שסבלנו,
ואני פה נותרתי לבדי
בתקווה שבקרוב מאוד אגיע קרוב אלייך
כן אגיע לשם, רק בשביל שאוכל להיות בין זרועתייך
גם ככה אין לי חיים בלעדייך,
אז חכה לי אהובי, חכה לי אגיע בקרוב,
חכה לי,
"אני יגיע" צעקתיייי..





