תמיד אמרו לי תיסתכני..
אבל שאלתי בשביל מה?
תמיז אמרו לי תנסי להגשים את החלום..
אבל שאלתי בשביל מה?
כי במילא ידעתי את התשובה..
ידעתי ש-לא! זאת הסיבה היחידה
שלא הסתכנתי ולא שקעתי בחלומות מיותרים.
הייתי פרח.. שניסו להשקות אותו, לתפח אותו.. לעזור לו..
הייתי פרח שלא קיבל את העזרה ונבל.
הייתי כמו ענן שספג מליון דמעות אליו..
ובסוף לא יכל לספוג עוד אז הדמעות זלגו אחת אחרי השנייה..
הייתי כמו פרפר שחי יום אחד ואחר כך מת..
יום אחד טוב ואחר כך זמן מה של עצב..
הייתי כמו סירה ששטה בים שקט והכל רגוע..
ואז היא טבעה כשהים החל סוער..
הייתי כמו.. רק הייתי!
אני כבר לא יותר מה שרציתי..
קיוויתי, חיכתי, צחקתי ובכיתי..
אבל הכל נעלם אני כבר לא מה שהייתי..
אני פרח... ששכח לגדול.. הוא לא נובל הוא לא סובל הוא פשוט עומד במקום.
אני כמו ענן.. רק בקיץ.. סופג דמעות ולא בוכה.. הכאב נשאר ולא יוצא.
אני כמו סירה בים... שלא מרגישה יותר דבר.. היא שטה עם הזרם, לא שואלת שאלות.
לאן שתשוט הסירה, כנראה זה מה שצריך להיות.
אני עכשיו פגועה.. אני יודעת מה אני רוצה.. אולי זה ישתנה, אבל בינתיים ככה זה.
אני מנסה ומנסה ובסוף אני יצליח את כל הרגשות שיש לי אני יבריח.





