ושוב ים של דמעות זולגות
אני מנסה לעצור אותן,
אך הן לא מקשיבות..
הן לא מפסיקות.
עד שסופסוף נראה שקורה לי משו טוב בחיים האלה
הם באים והורסים הכל
וגורמים לדמעות לזלוג
דייייייייי!
אני כבר לא יכולה יותר
נמאס לי..!=[
לפעמים אני חושבת-למה?
למה אני פה?
ואיזה תפקיד אני אמורה למלא בעולם?
לסבול כל היום?
או אולי לשבת ולבכות?
רע לי ואין לי יותר כוחות.
אני מעמידה פנים שטוב לי
אבל בפנים רע לי וכואב לי
הנפש שלי זועקת
הנפש שלי בוכה כל דקה
אבל לשניהם לא אכפת
הם ממשיכים כאילו אין אפחד מסביבם
הם עיוורים לכל הכאב ששורר בי
והכי כואב זה-שאני אפילו לא יכולה לדבר על זה
לא יכולה לפתוח כלום
אני תקועה בחיים המגעילים האלה
לא מתקדמת
לא זזה
והכל בגללם
כל צעד שאני עושה אני פוחדת
לפני כל מעשה אני חוששת
וחושבת
לא רוצה לחיות ככה
למה לי?!
הרי אני ממילא רק סובלת
לא רוצה לחיות ככה יותר
ושוב הדמעות יגיעו ויזלגו
ואני ינסה לעצור אותן
אך הן לא יקשיבו
ולא יפסיקן
ואני אשאר תקועה סתם.. בעולם..





