"שדות ביקשו אל הגשם
הגלים ביקשו אל החוף
ואני ביקשתי את ליבך לקטוף
אז התחלתי ללכת לך אמרתי שיצא לי לחלוף
אך אני בקשתי את ליבך לקטוף
לא זה לא יהיה השיר שלנו
זה רק הכאב שמתעטף
ועם הזמן זה עוד יותר שורף
לא זה לא יהיה השיר שלנו
לא תדעי שכתבתי בשבילך
איך שבכיתי בגללך
אני אדליק את שמיים
הכוכבים יאירו לך בלי סוף
כי אני בקשתי את ליבך לקטוף
פרפר ביקש אל החופש
הציפורים בקשו אל המעוף
ואני ביקשתי את ליבך לקטוף
לא זה לא יהיה השיר שלנו
זה רק הכאב שמתעטף
ועם הזמן זה עוד יותר שורף
לא זה לא יהיה השיר שלנו (לא זה לא מה שיציל אותנו)
את לא תדעי שכתבתי בשבילך
איך שבכיתי בגללך"
השיר של אביב גפן התנגן לו במחשב,
בזה אחר זה, אני מקשיב למילים שחדרו לי עמוק בפנים,
נזכר בפנייך, בחיוכך, ביופי שבך, ביופי שבתוכך,
המילים שכל כך התאימו לי עכשיו,
הרגשתי כאילו זה נכתב עליי, כאילו כל מילה היא בשבילי
או בעצם בשבילך,
איך שאני בוכה בגללך,
כותב לך, שר ובוכה, רק בוכה
את לעולם לא תדעי
מה חוללת בתוך ליבי
אני מרגיש מוכשף, מאוהב,
אני פה לבדי, עם הקסם שהותרת בי
וזה רק אני, אני לבד
בלי אף אחד,
זה רק אני, אני לבד
בלעדייך,
והשיר שוב מתנגן לו כאילו מעולם לא הפסיק
הדמעות החלו יורדות בזאת אחר זאת,
הכאב שבפנים, החיוך שעל הפנים,
ואף אחד לעולם לא יידע
ואת, את לעולם לא תדעי
כי
לא זה לא יהיה השיר שלנו
זה רק הכאב שמתעטף
ועם הזמן זה עוד יותר שורף
לא זה לא יהיה השיר שלנו
לא תדעי שכתבתי בשבילך
איך שבכיתי בגללך...
רק תני לי סימן שאת אוהבת
תני לי סיכוי- ואתן לך להרגיש נאהבת......





