=-=-=-=-=-אייאקו =-=-=-=-=

היי.. אני חדשה כאן.. ורציתי לשים פה תסיפור שכתבתי..
הוא מספר על ילדה שעלתה מיפן לישראל [בגיל שבע]
אני שמה את שלושת הפרקים הראשונים אבל לאלו שאין להם כוח לקרוא - שיתחילו לקרוא מהפרק ה2 כי הוא פותח את הסיפור.
😊 מקווה שתאהבו 😊





פרק 1



אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. כשהלכנו ביחד יד ביד אני , אייקו בת השבע ואבי לעבר בניין גדול ומאיים . כשהגענו נעצרנו לפני שער , עליו היה שלט גדול [שלא ממש הצלחתי לקרוא מה היה כתוב בו ] אבל אני מניחה שהיה כתוב שם : "בית הספר היסודי על שם יאנוש קורצ'ק".
אבא הוביל אותי אל הכיתה החדשה שלי ,
ואז נעצר וירד על הברכיים כך שהיה בגובה שלי , ואמר לי ביפנית :
"אייקו אין לך מה לפחד , את יודעת שהם [הוא החווה עם הראש לכיתה] רק בני אדם אחרי הכל. את תפגשי חברים חדשים בלי בעיות"
"אבל אבא..!" פתחתי במחאה , אך לפני שהספקתי להוציא את המשפט מהפה פתחה את הדלת אישה גנדרנית למראה ומטופחת ובקול הצייצני ביותר ששמעתי מעודי שאלה :
"אייקו צ'אנג ?
"זו היא." אמר אבא שלי וחייך חיוך רחב.
המורה החזירה בחיוך והזמינה אותי להיכנס לכיתה.
"כן .. " אמרתי , נתתי נשיקה לאבא ונכנסתי לכיתה בעקבות המורה.
כשנכסתי , הבטתי אל הכיתה.
הרבה זוגות עיינים פנו אלי אך שאר הכיתה המשיכה כהרגלה והעתיקה את התרגילים שהיו כתובים על הלוח.
"זו" אמרה המורה , "אייקו , והיא תלמידה חדשה שעלתה מ-?"
"יפן" עניתי מהר.
עכשיו כבר כל הכיתה פנתה להביט בי בתהיה.
"אני מקווה שתתנו לה להשתלב מהר ותכירו לה את בית הספר " היא אמרה.
"עכשיו נמצא לך מקום"
היא סקרה את הכיתה ומצאה שולחן פנוי בפינה השמאלית ביותר.
"נועם , אייקו תשב לידך"
"אבל לילית !! נועה יושבת לידי ואת יודעת את זה! את סתם מנסה להפריד בינינו ! מחר נועה תבוא היום היא חולה והילדה הזאת "- היא הסתכלה עלי בעינים החומות הגדולות שלה " הילדה הזאת תשב במקומה!"
"נועם , נועה תוכל לשבת לידך בכל שיעור אחר , אבל בשיעורי חשבון אייקו תשב לידך , ואת כמובן יודעת שאני לא מנסה להפריד בינכן " היא אמרה ושלחה מבט נוזף בנועם.
אבל נראה היה שנועם לא מתכוונת לוותר על הקרב הזה.
"אבל..!"
"וזה סוף העניין!" אייקו תקחי את התיק והחפצים שלך , קחי כיסא ושבי ליד נועם."
נועם , שהיתה ילדה יפה יחסית , עם עיינים גדולות וחומות ושעיר חום בוהק אסוף בצמה לא נראתה כל כך שמחה שעברתי לידה.
"היי" אמרתי לה.
ולמרות שחשבתי שנועם , תהיה קרה אלי בגלל הריב עם המורה היא ענתה לי בחזרה.
"היי.. תגידי את באמת יפנית?"
"כן .. לא רואים עלי ??" אמרתי והצבעתי על העיינים שלי.
"חחח את מצחיקה "
"תודה"
ואיך את יודעת לדבר עברית כל כך טוב?"
"לימדו אותי עוד מאז שהייתי קטנה"
"יפה " היא אמרה ושתקה.
כמה שניות אחר כך , תלשה דף מהמחברת [שהיתה ריקה משום מה] והתחילה לצייר קוים.
" זה- האיש התלוי "
"לא הבנתי "
"גלגל המזל – מכירה?"
"אני חושבת שכן "
"את צריכה לנחש אותיות של המילה שבחרתי בה , יהיו לך 10 ניחושים כל טעות היא קו , ואם בסוף יצא האיש התלוי יגמרו הניחושים שלך ותפסידי"
"קדימה"
ח'? ל'? ז'? צ'?
התחלתי לשאול.
"רק עוד אות אחת!"
ו'!
"נכון " היא ענתה.
"חתול!!!!" צעקתי ושמחתי שניחשתי מהר כל כך.
"חתול ? המורה פנתה אלי באמצע הסבר על כמה זה 2+2+2 "
"סליחה המורה " עניתי לה והיא הסתובבה וחזרה ללוח . הפנתי מבט לנועם , שהוציאה למורה לשון והחלה לצחוק צחוק אילם , נאחזת בבטן שלה.

"אייקו חכי! אני אלווה אותך. איפה את גרה?"
" בערך שם .. פונים שמאלה ומגיעים לרחוב שלי ואת השם שלו אני לא יודעת .. אולי צמון ."
"ויצמן ! " אמרה נועם מחייכת.
זה הרחוב בו גרה נועה , החברה –הכי – טובה שלי.
"אני צריכה להביא לה שיעורים אז אני בכל מקרה אלך איתך"
וככה הלכנו נועם ואני .
"אז.. יש לך חיה בבית?"
ולפני שהספקתי לענות היא שאלה
"יש לך חתול?"
"לא .." עניתי. "אבא שלי אלרגי לחתולים "
"חבל. לנועה יש חתול. הוא כתום !" היא אמרה.
"וקוראים לו גזר , אני נתתי לו את השם " . היא נראתה גאה בעצמה.
"אין לי חתול אבל יש לי-
"ולי יש צב קוראים לו צבי וקיבלתי אותו במתנה ליום ההולדת ה8 שלי!"
לא נראה היה שנועם תיתן לי לדבר. הבנתי שנועם מאוד אוהבת לדבר ובמיוחד על עצמה.
שתקתי ונתתי לה לדבר.
"אין לי חתול , אבל יש לי כלב " אמרתי לה.
"כלב אפילו יותר טוב! איזה סוג?"
לא ידעתי מה לומר. "יש לו נקודות עליו"
"דלמטי??? " אמרה נועם ופתחה עיינים.
"כן! זה הסוג"
"הנה סיבה לבוא לבקר אותך מתישהו " היא אמרה וקרצה לי.
"כאן נועם גרה" נעמדנו מול בית פרטי מטופח ומסביבו חומה.
"אולי תבואי??.."
"אין לי בעיה"
"נועה תשמח לפגוש אותך"
נכנסנו דרך שער וסגרנו אותו. את הדלת פתחה לנו אישה , אמא של נועה בחלוק בית כחול ומגבת על הראש שלה.
"שלום סמדר" נועם אמרה לה.
"שלום " .
"מי זו הילדה היפה הזו שהבאת איתך נועם.?"
"אייקו .. היא ילדה חדשה"
"נעים להכיר " אמרה אמא של נועה.
נראה היה שנועם , היא בת בית בביתה של נועה.
הלכנו לעבר הדלת האחרונה במסדרון ונועם פתחה את הדלת.
נועה , ילדה בלונדינית , יפה ממש , עדינה ועם עיינים כחולות הסירה מבט מהספר הגדול שקראה בו .
"נועם ! מה קורה?"
"ומי זאת??"
"זאת אייקו" נועם העיפה מבט אלי . "היא חדשה בכיתה.. רציתי שתכירו את יודעת.."
נועה רק הסתכלה עלי בעיינים בוחנות ואמרה " שם יפה יש לך. תחכו לי בסלון – אני כבר אגיע"
נועם ואני ישבנו בסלון כשנועה הגיעה והתיישבה איתנו.
"סיימת שיעורים?" שאלה נועם.
"ברור" .
הבנתי שנועם מזלזלת בלימודים ונועה היא.. איך לומר.. חרשנית לא קטנה.
"ברור" נועם חיקתה אותה בקול מצחיק.
"אייקו – זו נועה נועה זו אייקו"
"היי" אמרתי לה וחייכתי.
"היי" נועה החזירה.
פתאום יצא מישהו מהחדר הסמוך.
"הי נועם.. מי זאת?"
"זאת אייקו" נועם התחילה להסביר בהתלהבות , ונראה היה שכל תהליך ה –להכיר-את-אייקו-לאנשים שימח אותה. "היא יפנית , היא חדשה בכיתה והיא אפילו יודעת עברית מצוין!"
הילד הסתכל עלי במבט אדיש. "אני אח של נועה – ירון"
"שלום " אמרתי .
"אז.. את באמת יפנית הא? תאמרי לי משהו ביפנית ?"
אמרתי לו מתאפקת שלא לצחוק.
"מה זה אומר?"
"זה אומר שלום אח של נועה"
"ואני אומרת –" נועה פתחה את הפה. "שזה הזמן שתחזור לחדר שלך "
"ביי" אח של נועה חייך אלי וחזר לחדר שלו.
"ואת – " הוא אמר לנועה ,מציץ מהדלת "תתחילי להירגע!" וטרק אותה.
"סתם אידיוט" מילמלה נועה..
"אז מה באמת אמרת לו?? " נועם כנראה הבחינה שעמדתי לפרוץ בצחוק.
"שהוא נראה כמו תפוח אדמה גדול"
נועה ונועם התגלגלו מצחוק על הרצפה .
וככה בעצם , אפשר לומר , פגשתי את החברות הכי טובות שלי.


פרק 2


"אייקו? בוקר קדימה להתעורר !"
"לאאא... בצפר... אמא.."
"מה?"
"בבקשה אל תכריחי אותי"
"אל תתחילי עם השטויות שלך .. קומי עוד מעט 7 וחצי"
יצאתי מהחדר מפהקת , והלכתי למטבח.
אבא ישב על הכיסא וקרא עיתון, וכתם שכב על הרצפה משחק עם צעצוע העצם האהוב שלו . הכנתי לעצמי קפה ובאתי לשתות אותו בדיוק כש –
"איייייקו לענות לטלפון!"
"רק שניההה"
"הלו.?"
זו היתה נועה.
"אייקו .. היי תקשיבי יש מצב שתביאי לי שיעורים להיום?"
"אין בעיה.. למה את לא באה?"
"אני קצת.. טוב הרבה.. חולה בטירוף.. " היא אמרה ושמעתי אותה מקנחת את האף דרך הטלפון.
"טוב טוב חח תרגישי טוב ואני כבר אביא לך שיעורים.."
"אוקי.. "
"אז ביי מאמי ודש לגזר"
"חכי –"
"גזר יש לך דש"
"חחחח מצחיקה.."
"ומה איתי?? " שמעתי את ירון שואל .
"תמסרי גם לבטטה דש"
"גם לך יש ישמן [= "
"אז ביי"
"ביי"
כשסימנו לדבר השעה היתה כבר רבע לשמונה.
הלכתי לחדר , לבשתי חולצת בצפר וג'ינס התארגנתי ויצאתי מהבית.
היום נועה לא הלכה איתי ככה שהלכתי לבד. לפחות עד שראיתי את קייט בצד השני של הרחוב.
"היי קייט !" עצרתי אותה .
"מנשמ'ע אייקו?"
והלכנו ביחד לבצפר עד שנפרדנו.
קייט היא ידידה , לא חברה שלי כי לא ממש יוצא לנו להתראות אחת עם השניה.
היא לומדת שכבה מעלי [כיתה ח] ונפגשנו פעם, לפני שלוש שנים כשהיינו ביחד בחוג לריקודי ג'אז.
"ילדההה מניינים איתך??"
הרגשתי כאפה ענקית נוחתת על הגב שלי והסתובבתי.
"ירוןן!! י'בטטה אחד!! אתה יודע אתה יכול לומר שלום ולא להוריד לי חצי גב"
"שלום שלום גם לך"
"ומה אומרים לי?? " נועם הופיעה משומקום.
"ומי את בדיוק??" עניתי.
"תביאי חיבוווק" והיא מחצה אותי 😮
"ואת תביאי נשיקה" מאחורי נועם הופיע חבר שלה , דניאל, שבאותו רגע היה עסוק בלמצוא את הלשון של נועם בפה שלו.
"איכ. לפחות אל תעשו את זה במקום ציבורי .. חחח" ירון הביט בגועל. היה ברור שהוא מקנא לפי המבטים ששלח בנועם.
"כשלך תהיה חברה גם אתה תנשק אותה יטמבל" דניאל ענה לו.
"בוא.. לא נפריע להם .. " אמרתי צוחקת.
מאז ומתמיד היתי ביישנית כזו . עד עכשיו לא היה לי חבר. טוב. יצאתי לדייט פעם אחת אבל עם מישהו בשם ליאור שהיה החנון הכי גדול בעולם בערך.
וכל פעם – כל פעם שנועם או נועה היו מספרות לי על הבחור הנחמד שהציע להן לצאת או .. מה שחבר שלהן אומר להן אני נתקפת בקנאה..
"טוב אז כאן אנחנו נפרדים..אייקו את בסדר?" אני , שהרהרתי בעניין החברים של נועה ונועם שכחתי לגמרי מירון שהלך לידי.
"כן , כן הכל טוב.. רק קצת עייפה" אמרתי וחייכתי.
"אז נראה אותך"
"גם אותך בטטון"
נתתי לו נשיקה בלחי ונפרדנו.
היה צילצול ועליתי מהר במדרגות לשיעור כימיה.
נועם פגשה אותי למעלה.
"אז איפה נועל'ה שלנו היום?"
"חולה.. מסתבר"
"היא כנראה באמת חולה .. אם היא מפסידה את השיעור האהוב שלה.. כימיה... היא לא תחיה בלעדיו.."
"מי אוהב כימיה בכלל??" שאל דניאל .
"נועה!" ענינו לו שתינו וצחקנו.
"כולם לשבת " אמר המורה שלנו ברקו.
התיישבתי במקום שלי ונזכרתי שאם נועה לא באה היום – אני יושבת לבד.
או לפחות לבד עד שברקו ישים לב אלי.
הפעם האחרונה שבה נועה לא באה וישבתי לבד נגמרה ברע.
ברקו החליט להעביר לידי את קוסטה , ילד מוזר שחי בבועה משלו, בקושי מדבר ואין לו חברים, ובעיקר ממציא דברים מוזרים בשיעורים. פעם אחת קלטתי אותו מנסה להעיף חודים עם העט שלו ומחק.
בכל מקרה- אותו שיעור , הניסוי שעשינו , אפשר לומר נגמר בפיצוץ או לפחות נגמר בזה שהג'ינס האהוב עלי נהרס.
"היום תלמידים נתחיל את השיעור ב- .. כן?"
בפתח הכיתה עמד ילד , עם עיינים ירוקות ושיער שחור שנראה מבולבל לחלוטין . אוהו כן. הוא היה יפני.
"סאן ג'ין .. אני אמור ללמוד כאן?"
"אוהו כן שמעתי משהו על כך שישנו תלמיד חדש .. אבל לא חשבתי כמובן שתבוא כל כך מהר.."
"איפה אני יושב?"
בבקשה לא בבקשה לא בבקשה לא בבקשה לא.!!! חשבתי בלב. אל תעביר אותו לידי.. אני כל כך ביישנית בבקשה לא.. אני לא אדע מה לומר .. אני אגמגם אני –
"יש מקום פנוי ליד אייקו "
אוי לא.




פרק 3


בבקשה לא.. אני לא אדע מה לומר .. אני אגמגם אני –
"יש מקום פנוי ליד אייקו "
אוי לא.
------------------------------------------------------------------------------------------------------
"איפה אני יכול לקחת כיסא?"
"שם .. " ברקו הצביע על כיסא שעמד בפינה.
סאן ג'ין לקח את הכיסא והרים אותו.
באותו זמן , שהייתי מאובנת מפחד , שמתי לב כמה שהוא לא נראה בגילנו.
הוא היה גבוה , עם כתפיים רחבות ונראה גם בוגר יותר. איכשהו , אם לא הייתי יודעת שהוא תלמיד כיתה ז' כבר היתי מחשיבה אותו לאחד מט'.
"היי" סאן ג'ין חייך אליי.
"היי.. נעים להכיר" אמרתי והרגשתי שהלחיים שלי בוערות.
נועם שלחה לי פתק. היה כתוב בו.. "אז.. מתי החתונה???"
. "תשתקי" סיננתי לה מבלי שסאן ג'ין ישמע.
והיא רק צחקה. בטח שצחקה .. אחרי הכל.. לה יש חבר... מה אכפת לה ?
הסטתי מבט ועשיתי את עצמי קוראת בספר , למרות שידעתי שסאן ג'ין מסתכל עלי , עם העיניים הירוקות שלו.
"כולם לפתוח את הספר בעמוד 78."
קראנו..
וקראנו.. וכל כך השתעממתי ...עד ש..
"פסס.. תגידי השיעור הזה חופר.. או שזה רק אני?"
"חחח.. כימיה.. זה השיעור הכי משעמם בעולם.."
"אני מעדיף אומנות.."
"יותר מעניין.. אתה טוב בזה?"
"אני לא רוצה להישמע צנוע.. אבל אני מצייר מעולה.."
"באמת צנוע 😊 "
"אני אשמח לראות.."
"אני אשמח להראות לך.. " [=
הוא צייר לי ורד.
"בבקשה"
"ממש יפה"
"תודה .. קחי.. זה בשבילך"
"חח באמת?"
"כולו שלך.."
"תודה"
מתחת לציור היה כתוב בכתב קטן ומושלם.. "לאייקו – ורד שלא ינבול לעולם "
"אולי תעשי לי סיבוב הכירות אחרי השיעור?"
"הכירות עם..?"
"חח בית הספר .."
"אין בעיות.."
חייכנו אחד לשני [הסמקתי כמו מטורפת כמובן]
וחזרנו לקרוא בספר כימיה המטופש..
הצילצול העיר את הכיתה וכולם אירגנו את התיק וחיכו לצאת מהכיתה..
"אז את באה?" סאן ג'ין שאל אותי בציפייה.
"חכה שניה.. אין לך בעיה ש.. "
"היי.. בואננננה זה היה שיעור מטמטם.." נועם צצה מאחורי.
"...חברה שלי נועם תבוא איתנו..?"
"אין לי בעיה.. נעים להכיר נועם .. חח אני סאן ג'ין .. "
"חח חמוד.. רק תחכו שניה אני נפרדת מדני.."
סאן ג'ין הסתכל עליי בשאלה.
"חבר שלה"
"אוהו"
"אולי נצא לטייל קצת.. עד שהיא תחזור?"
יצאנו החוצה, למדשאות .
"אז.. עלית מיפן .??"
סאן ג'ין צחק. " מה פתאום ... אני מכאן ! ברור שאני מכאן.. אחרת.. איך אני מדבר עברית טוב?"
"חחח .. גם משהו.. קיוויתי.."
הוא הסתכל עלי .
"אני עליתי מיפן"
"בגיל?"
"שבע.."
"אני נולדתי פה.." הוא אמר.
"איפה גרת קודם?"
"חיפה" הוא אמר והיה שמץ של געגוע בקול שלו.
"זה ממש רחוק.. מחיפה לתל אביב.. למה עברתם?"
"אבא קיבל משרה חדשה.. וגם – יש לנו קרובים כאן..חשבתי שיהיה נורא לעבור לעיר חדשה.. בלי חברים .. אבל אז .. פגשתי אותך.." הוא אמר וחייך.
"אתה ממש חמוד"
אני אמרתי את זה ???! אני?! אייקו תשתקי! אלוהים.. למה אני חייבת לומר מה שעובר לי בראש??
"חחח גם את " הוא אמר וחייך אלי חיוך מושלם.
אני חושבת שהתאהבתי. חשבתי בלב.
"נו נו... ככה מחכים לי?!" נועם חזרה.
"נפרדת ממנו שעות.. החלטנו לחכות בחוץ"
אחר כך , עשינו לסאן ג'ין טיול קטן בבית הספר.. הכרנו לו את אולם הספורט הכיתה שלנו השיכבות האחרות וכמובן את..
"ואלו השירותים!" נועם הכריזה ונופפה עם היידים.
"מה שמזכיר לי.." והיא נכנסה ונעלמה...
אני וסאן ג'ין צחקנו..
"בוא נחכה לה בחוץ.."
עד שנועם חזרה הספקתי להכיר את סאן ג'ין קצת יותר טוב. הבנתי , שיש לו אחות קטנה , הורים מעצבנים ושיש לו חתול שקוראים לו ברי. שם מצחיק אם תשאלו אותי.

"סתומה. אני יודעת שבכוונה השארת אותי לבד איתו"
"מה סתומה? נתתי לך צ'אנס לדבר איתו.. ככה לא היתם מדברים לעולם!"
"אני אוהבת אותך"
"ואני אוהבת אותך " היא אמרה.
והמשיכה – "אני אוהבת אותך מאוהבת" וקרצה לי.
"זוג יפנים חמוד שכמותכם"
חמש שניות אחר כך , נועם חטפה כאפה ממני.. וכנראה הבינה שאני עדיין לא מוכנה לדבר על הרגשות שלי לסאן ג'ין.
"זה כאב.."
"הגיע לך."

בסוף היום, כשיצאנו אני , נועם , ירון ודניאל סאן ג'ין עמד בשער , מחפש מישהו.
מישהו שהתברר לי שהייתי אני.
"תראי מי פה.." נועם לחשה לי.
"היי !"
"היי.."
"תגידי , -" סאן ג'ין לקח אותי הצידה "אולי.. את רוצה לצאת מתישהו? זאת אומרת רק את ואני.. שנכיר יותר טוב.. למרות שאם זה מוקדם מדי אני אבין פשוט.."

"אממ..אני..אעהה.."
"היא תשמח" נועם התפרצה לשיחה.
הוא ואני הסמקנו.
"אוקי... אני רוצה . למה לא?" חייכתי אליו .
"אני אדבר איתך" הוא אמר .. ונתן לי את הטלפון שלו.
"אתה רוצה לבוא איתנו הביתה?"שאלתי בתקווה..
"בטח"
המשכנו ללכת עד שנזכרתי , שנועה מחכה לי ואני חייבת להביא לה שיעורים.
המשכתי עם נועם ירון וסאן ג'ין לרחוב ויצמן , [שזה בעצם הרחוב שבו אני גרה..]
הבאתי לנועה את השיעורים דרך ירון , אח שלה, ונועם פנתה לבית שלה.
"להתראות מאמי" היא חייכה. ידעתי שהיא שמחה להשאיר אותנו לבד. כלבה.
"לחברה שלכן קוראים.. נועה?" סאן ג'ין שאל פתאום.
"כן.. היא אחות של ירון"
"זה מבלבל .. נועם ונועה..."
"בגלל זה אני קוראת לנועה בכינוי.. אני קוראת לה נעי"
"נעי.. איזה מן שם זה חח?"
"גם לך יש שם די ארוך.. גם לך נמציא כינוי"
"רק אל תקראי לי נעי 😮 "
"חח לא.. מה דעתך על סאן?"
"לאא.."
"אוקי.. אני אהיה יותר מקורית.. מה דעתך על ג'ין?"
"זה כבר נשמע יותר טוב" הוא חייך.
"יש לי שם מעצבן " סאן ג'ין צחק.
"יש לך שם נחמד. אבל הוא לא מעצבן.. לא מעצבן כמו אייקו.."
"השם שלך ממש יפה ."
"אם אתה אומר.."
"אני יודעת.. אני אקרא לך אס ג'י!"
"אולי.. תקראי לי ג'ין וזהו???"
"טוב.אס ג'י 😁 "

"אז.. " סאן ג'ין עצר אותי.
"רוצה לעלות?"
הבטתי בבנין הקומות שעמד מולי בתדהמה.
"ככ..כאן אתה גר?"


(: המשך בקרוב .. מאוד [=