QUOTE (עדניייי @ 25/08/2007) יוווווו..
את כותבת כל כך טוב שאני לא יכולה להסביר את זה!!!!!
את מתארת כל דבר כאילו את היית בדיוק במצב שלה ואותה השנייה, כאילו את מרגישה כל מה שהיא מרגישה,הכל מפורט בצורה כל כך טובה וכל כך מובנת, ואני באמת מצליחה להיכנס לתוכה והיות היא לאותו הרגע, אני פשוט סוגדת לך...את כל כך כל כך טובה!!!!
אני מקווה שאת מכניסה לתוכך את כל המחמאות וממשיכה לכתוב איתן, לתת להן לרומם אותך.
שיהיה לך בהצלחה בכל מה שתכתבי ...וכשתמשיכי את הסיפור..
אוהבת
עדן 😊
---------------------------------------
אין סיכויים אין תקוות אפילו לא לאהבות
אין דרך אין מוצא גם אם אני רוצה...
נתתי לך את כל ליבי למרות שאני רגילה כבר לשבירות
אתה לקחת אותו שיחקת איתו ואז אני הרגשתי רק אכזבות.
אני מרגישה מרומה אני מרגישה נבגדת
אני מרגישה שבורה אני מתאבדת.
רק בוכה עם השירים
חושבת על הסיכויים
על הקרבה על השיחה על המילה הטובה
על העצבות בתוכי שלא מחזיקה עוד מעמד
על הרגישות שתהיה לעד
אליך..
ואי כל כך נכון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מסכימה עם כל מילה ומילה :]
פשוט מדהייייייייים !
המממשך .
ואואו..
את כ"כ מוכשרת, שפשוט אין מילים..
מדהים..
המשך...😊
תודה ענקית על כל התגובות שלכם...
תנסו להבין אותי עם הקטע של העדכונים...
עוברת עליי לא תקופה קלה...
=פרק 187=
"ולכן כאשר אנחנו מכפילים את הצלע בזווית אנחנו מקבלים את..." המורה המשיכה לדבר ולדבר והראש שלי
בכלל היה במקום אחר. מידי פעם הבטתי על נועה, היא הייתה נראית כל כך מאושרת, בדיוק כמו שאני הייתי
עד לפני חודשיים.
"מיטל... מיטל!", לירז לחשה אליי
אני: "אה?"
לירז: "התכוננת?"
אני: "מה, למה?"
לירז: "למבחן..."
אני: "מה, איזה מבחן?" הרמתי מעט את קולי
לירז: "יש עכשיו מבחן, מה, את לא רואה שהמורה מחלקת טפסים?"
אני: "לא ידעתי..."
לירז: "וואי, את לא נורמלית, אני אמרתי לך שלשום!"
אני: "יאו איזה עצבים..." סיננתי בכעס והכנסתי את כל הדברים לתיק.
בטופס היו 5 שאלות, כל אחת מהן הייתה שווה 20 נקודות. מלא זוויות, פרבולות, צלעות, קווים,
דרךXזמן, לא הבנתי כלום.
"את יודעת משהו?" שאלתי את לירז שישבה שולחן ליידי
לירז: "איזה תשובה את צריכה?" היא לחשה במהירות
אני: "1, 2, 3, 4, 5 וגם את 6"
לירז: "את לא נורמלית..." היא הביטה בי בהלם
המורה: "לירז! בואי, תשבי פה ליידי", כל כך התעבנתי. לירז לקחה את העיפרון והטופס
והתיישבה על יד המורה. ניסיתי להבין, להיזר, לא ידעתי כלום. עניתי רק על רבע מתשובה 5,
רק סירטטתי, לא עשיתי כלום. לאט לאט הכיתה התרוקנה מתלמידים, צלצול הפעמון נשמע ואני
קמתי והגשתי למורה את הטופס.
"מה זה?, זה ריק!", היא הגיבה בכעס
אני: "כן... אני... לא ממש הספקתי להתכונן"
המורה: "את התחלת לזלזל בשבועיים האחרונים, את יודעת? ועוד לא התחלנו את השנה, מה יהיה בבגרות?"
אני: "אני מצטערת אני... מבטיחה להשלים את החומר"
המורה: "אני רוצה שתבואי לתגבורים מיום ראשון, מ2 עד 4"
אני: "מה? לא... אני אלמד בבית"
המורה: "לא, אני רוצה שתיהי בתגבורים, זה חשוב"
אני: "טוב..."
יצאתי מהכיתה והתהלכתי לכיוון השער, יום שישי, היום האהוב עליי, מסיימים ב12.
הפלאפון שלי צלצל, שמו של סער הופיע על הצג.
"היי מאמי" עניתי בחיוך
סער: "מה קורה איתך? נעלמת לי בשבוע האחרון..."
אני: "כן, מצטערת אני..."
סער: "זה בסדר" הוא צחק "אז מה קורה איתך?"
אני: "הכל בסדר, חיים אתה יודע"
סער: "כן. תגידי, יש מצב לראות אותך היום?"
אני: "האמת שהבנות רוצות שנצא למסיבה"
סער: "יש היום מסיבה אחלה בווקס, תבואו"
אני: "כן, ניראה"
סער: "אוקיי, אין בעיה אני אדבר איתך לקראת הערב טוב מאמי?"
אני: "סבבה מאמי, ביי בנתיים"
סער: "ביי מתוקה"
ניתקתי את השיחה, בדיוק ראיתי את בן יוצא, נזכרתי במה שהוא רשם לי לפני כמה ימים באייסיקיו,
שהוא לא רוצה שום קשר איתי, סובבתי את פניי לצד השני והמשכתי ללכת.
---
"מה, היום אתן יוצאות רק הבנות?" עמית ששאל במבט שמסמל קינאה
לירז: "כן, הרבה זמן לא יצאנו רק אנחנו..."
עמית: "טוב"
לירז: "נו מה, אתה מקנא לי עכשיו?"
עמית: "לא יודע... אתן בטח תשתו ואת יודעת... מפחד"
לירז: "חמוד" היא חייכה "אין לך ממה לפחד, אתה יודע שלעולם אני לא אבגוד בך"
עמית: "אף פעם לא היית עם מישהו אחר, בזמן שאנחנו ביחד נכון?"
לירז: "בחיים לא" היא נשקה על שפתיו "ואתה?" היא שאלה והוא שתק.
הוא שוב נזכר באותו הלילה במועדון עם נסטיה כשהוא היה שתוי, הוא שוב נזכר באיידס.
הוא ידע שזה ממש לא הרגע המתאים כדי לספר לה את האמת.
עמית: "אף פעם" הוא אמר בשקט
לירז: "מה קרה, נהיית לי פתאום עצוב..."
עמית: "כלום יפה שלי" הוא חייך "אבל תבטיחי לי שתשמרי על עצמך היום"
לירז: "מבטיחה" היא חייכה "יאללה הנה האוטובוס שלי, ביי מאמי אוהבת אותך"
היא נשקה על שפתיו, נשיקה ארוכה.
עמית: "גם אני אוהב אותך נסיכה, דברי איתי"
לירז שילמה לנהג והתיישבה באחד מהמושבים האחורים, כל הדרך הבייתה היא חשבה איך
תגיב אם היא תגלה שעמית היה עם מישהי. היא קודם תכעס, תריב איתו, אחריי זה היא
תרצה לדעת מי זו, ואז היא גם תריב איתה. היא התחילה להיות עצובה ומייד סילקה את כל המחשבות האלו מראשה.
---
אנה יצאה מחדרה עם הקביים, אחותה הקטנה מייד חייכה אלייה.
"נכון שעוד מעט לא תצטרכי את המקלות האלו?" היא שאלה בקולת מתוק
אנה: "נכון" היא חייכה "אל תדאגי, בקרוב. תעזרי לי רגע לשבת"
היא ביקשה ויוליה עזרה לה לשבת על הספה, אנה נשענה אחורנית והדליקה את הטלוויזיה,
כל כך הרבה זמן היא לא ישבה ככה בסלון, היא אפילו שמה לב שהוא קצת השתנה.
פתאום יש עציץ על המזנון בסלון, הספה עברה לקיר השני.
"אני רואה שאמא עשתה פה שינויים" אנה אמרה בחיוך
יוליה: "מה? אה כן, וואי זה מלפני 3 חודשים"
אנה: "אה..." היא השיבה בעצב. מעניין עוד כמה דברים היא פספסה בכל הזמן הזה.
---
"איך היה באימון חמוד?", ליסה שאלה את בן בחיוך
בן: "קשה", הוא הניח את התיק הגדול על הריצפה "אני שונא את האימונים של יום שישי,
הם מודיעים בחמישי בלילה, שונא את זה"
הוא אמר בכעס ופתח את המקרר, הוציא משם בקבוק מים קטן ושתה את כולו.
ליסה: "תעלה להתקלח, עוד מעט האוכל מוכן וגם אבא צריך להגיע כל רגע"
בן: "טוב אמא", הוא עלה אל חדרו והתפשט, נכנס אל הדוש ופתח קודם כל את המים הקרים ואז קצת מהחמים.
---
יצאתי מהמקלחת, התנגבתי ולבשתי מכנס שחור קצר וגופייה שחורה, התיישבתי על אדן החלון כהרגלי
והדלקתי סיגרייה, עישנתי אותה באיטיות. שמתי לב שבימים האחרונים יוצא לי לחשוב עוד ועוד על סער,
יוצר לי פתאום להתגעגע אליו, לרצות לנשק אותו, פתאום מופיעים להם מן פרפרפים קטים כאלו בבטן, כמובן
שהם לא מגיעים לאחוז אחד מתוך הפרפרים שהיו לי עם בן. הורדתי את מגן הזיעה השחור שהיה על ידי
והבטתי על החתכים,
זה היה מזעזע, הם עדיין היו נראים מאוד טריים, כאילו לא עברו כמה ימים.
---
ברקע התנגן לו השיר Mockingbird של אמינם, אמיר בדיוק סיים לסדר את חדרו בידרת
החדר הקטנה שהשכיר באילת, הוא נשכב על המיטה ולא הבין למה ברגע שהוא יצא מבית היתומים של ג'ון ווינסטון
הוא שכר דירה באילת, בעיר הכי חמה בישראל. כל יום הוא אותו דבר. הוא מתעורר ב7 ומתייצב בקניון
ב8, במשך 7 שעות הוא פותח לאנשים תיקים, אומר "בוקר טוב"/"שלום"/"צהריים טובים" כמו תוכי,
ב3 הוא אוכל או פיצה או המבורגר, לאחר מכן הוא הולך לישון, ב6 הוא קם, מתקלח, מתאמן קצת בבית
כדי לשמור על הכושר, רואה קצת טלוויזיה, יוצא לסיבוב בטיילת, נכנס לפאב הקבוע ומזמין את הבירה הקבועה.
מכיר קצת בנות, חוזר לדירה והולך לישון. ככה כל יום.
הוא פתח את המחשב הנייד השחור שלו ופתח מסמך חדש בוורד.
'דרושה שותפה לדירה ברחוב הנביאים, דירת 2 חדרים, משופצת, מזגן, מרפסת'
הוא רשם גם מספר טלפון ושלח את זה באימייל לעיתון המקומי.
---
"אמא אני יוצאת היום" נטלי הודיעה לאמא ופתחה את המקרר, "נו מה זה, אין כלום לאכול?"
אמא: "לא היה לי כסף לעשות קניות, אני אעשה יום ראשון" היא השיבה וחזרה להביט בטלוויזיה
נטלי: "אה, לא אכפת לך שהבת שלך מורעבת?"
אמא: "את יכולה גם לקנות את וידעת, גם את עובדת נטלי"
נטלי: "מה זה קשור?! בני נוער עובדים בשביל דברים כמו מותרות, יציאות, בגדים פה ושם, אני לא אמורה
לקנות אוכל לבית!"
אמא: "אז אל תקני!"
נטלי: "יופי באמת. את אוכלת בעבודה אז מה אכפת לך שאין אוכל בבית, ממש יופי!" היא צעקה "כוסאמק"
היא סיננה ונכנסה לחדרה.
היא התיישבה על המחשב וכתבה אוואי
---
לא פהההה!!!!!
ולא לשגע ת'שכלל!
---
אבל כמובן, אנשים לא ממש יודעים הבנת הנקרא...
~*~*~
בן - נטלי? מה עובר עלייך?
נטלי - כלום...
בן - אז למה האוואי הזה?
נטלי - ככה עצבנית
בן - טוב...
נטלי - מה קורה איתך?
בן - עייף.. משעמם
נטלי - עושה משהו בערב?
בן - לא יודע, נועה רוצה לסרט וליאור רוצה מסיבה
נטלי - לך עם ליאור...
בן - חחח כמה צפוי שתגידי את זה
נטלי - נכון, אבל מסיבה יותר כייף מסרט
בן - תלוי עם מי... נועה היא חברה שלי
מן הסתם אני אמור להנות איתה בסרט
נטלי - טוב מה אני אגיד לך, אין לי כח לדבר
אני עפה לישון קצת ואז יוצאת, ביי ביי
בן - עם מי?
נטלי - דורין, לירז ומיטל
בן - אההה נטלי
נטלי - מה?
בן - תשמרי על מיטל שלא תשתה הרבה
נטלי - אל תדאג החבר שלה ידאג לזה יאללה ביי
בן - מה? נטליי
בן - תעני רגע
בן - את פה??
~*~*~
נטלי סגרה פעם אחר פעם את חלון השיחה שלה עם בן ונשכבה על המיטה.היא לפעמים כל כך קינתה במיטל,
בנועה, בכל הבנות האלו. לכולן יש בית גדול, ריצפה חדשה, חדר יפה. לכולן יש מזגן בבית, תמיד
יש אוכל וחטיפים במקרר. רק החיים שלה דפוקים, רק היא חיה כרגיל שבעצם זה ניקרא עוני. בקושי יש
לה מה ללבוש, הבית תמיד מבולגן, קטן כל כך, חם. היא המשיכה לחשוב איך חייה היו נראים אילו
הייתה נולדת להורים כמו ההורים של נועה לדוגמה... היא המשיכה לדמיין ולדמיין עד שנירדמה.
---
לאחר שסיימנו לאכול שמתי את הצלחת שלי בקיור ועליתי לחדר שלי, עברתי קצת עם הפן על השיער ופתחתי
האת הארון. החלטתי ללבוש סקיני ג'ינס בהיר, גופייה שחורה קצת רחבה רגילה כזו ונעלי עקב שחורות
עם פתח כזה באצבעות. התלבשתי והתאפרתי קצת, כרגיל, הרבה שחור בעיניים, לירז שונאת
את איך שהתחלתי להתאפר בזמן האחרון.
הוצאתי 10 מהמגירה וביקשתי מאבא עוד 50, לקחתי פלאפון ומפתחות ויצאתי מהבית לכיוון המרכז,
שם קבענו. כשהגעתי ראיתי את לירז, דורין ונטלי, שלושתיהן נראו ממש יפות.
"יופי שאירחת בחצי שעה..." דורין אמרה
אני: "מצטערת..." עיקמתי את שפתיי
לירז: "לא נורא, נו יאללה בואו נקנה לשתות"
כל אחת הוציאה מהכיס כסף והביאה לנטלי, היא נכנסה לקיוסק של חיים ויצאה לאחר כמה דקות עם בקבוק
פינלנדיה וכמה אקסאלים.
נטלי: "הוא עשה לנו הנחה" היא חייכה
לירז: "ו ברור שיעשה" היא צחקה
תפסנו מונית וירדנו על יד הדאנס בר/מועדון.
נטלי: "ידידים שלי אמרו שהמקום הזה מעולה"
דורין: "תיכף ניראה" היא חייכה
התיישבנו באחד הספסלים על יד המועדון והתחלנו לשתות, רציתי היום לאבד קצת את הראש, להנות, לשכוח.
נטלי: "שומעת רגע מיטל, היום דיברתי עם בן באייסיקיו, אמרתי לו שאנחנו הולכות למסיבה וזה, פתאום מה
הוא כתב? 'תשמרי עלייה שלא תשתה הרבה' אז אמרתי לו שהחבר שלך כבר ידאג לך ואז הוא שלח מלא הודעות
ולא עניתי, ראית? הוא עדיין מקנא לך..."
חיוך קטן עלה על פניי, "אבל מה זה משנה, הוא עדיין איתה"
לירז: "טוב דיי הנה את שוב נכנסת לדיכי"
דורין: "כן, תיכף ניכנס ואת תראי מלא בנים חתיכים" היא צחקה
"כן..." אמרתי בשקט ושתיתי עוד כוס.
---
"וואי עכשיו זה עולה לי לראש" בן חייך כשהוא, ליאור ואסף נכנסו למועדון
הם התחילו לרקוד בהתחלה שלושתם עד שמישהי התחילה לרקוד עם אסף והם הלכו לרקוד ביחד בצד.
ליאור: "יופי, לשנינו יש חברות אסור לעשות כלום" הוא צחק והתיישב על אחת הספות
בן: "לאא מה אתה עושה?!" הוא הקים אותו "אני חולה על השיר הזה" הוא צעק, שניהם המשיכו לרקוד
ליאור: "טוב אין לי כח אני הלכתי לקנות משו לשתות" אמר לאחר כמה דקות
בן המשיך לרקוד לבדו עד שנערה בערך בגובה שלו התחילה לרקוד איתו, היא נצמדה אליו ורקדה לפי הקצב
"יש לי חברה", הוא אמר והתרחק מעט
...: "חברה זה לא קיר" היא חייכה
הוא דפק לה מבט מזלזל והלך לשבת על יד ליאור, בבר.
ליאור: "מה היא רצתה מימך?" הוא צחק ולקח עוד לגימה מהבירה
בן: "סתם דפוקה אחת..." הוא מלמל והדליק סיגריה "לאן אסף נעלם?"
ליאור: "אה, הוא עם ההיא באוטו שלך"
בן: "מה זה?!"
ליאור: "כן נו, הבאתי לו את המפתחות..."
בן: "אם הם יהרסו לי את האוטו אני שוחט אותך!"
ליאור: "נו מה אתה טמבל? זה אסף! אל תדאג"
בן: "מקווה!" הוא אמר ושתה מבקבוק הבירה הכהה של ליאור
---
כבר הרגשתי שהרגליים שלי מתחילות להתעייף, הבטתי בשעון היד הכסוף שלי, 02:57, אנחנו
עוד צריכות להישאר פה עד 4 בערך, אם לא יותר.
"אני הולכת לשבת קצת טוב?!", צעקתי אל דורין, לירז ונטלי
הן הנהנו בראשן לאות הסכמה ואני הלכתי לשבת באחת הספות.
ליידי היו זוג שלא הפסיקו להתנשק, הבן ישב על הספה והבת ישבה עליו, עם הפנים אליו, נזכרתי שוב
בי ובבן... ואז קלטתי אותו, מישהו שניראה בערך ב20, גבוהה, שיער כהה ועיניים בהירות,
הוא עמד עם החברים שלו על יד הבר ולא הפסיק להסתכל אליי, חייכתי. ראיתי אותו מתקרב, מעניין
איך אני נראית עכשיו.
"אפשר לשבת?", הוא שאל
אני: "כן..." חייכתי
הוא התיישב על ידי ושאל למה אני יושבת לבד עם עצמי
אני: "קצת נחה, כואבות לי הרגליים"
הוא: "קוראים לי איתי"
אני: "אני מיטל" חייכתי
הוא: "בת כמה את?"
אני: "16 וחודש" צחקתי "ואתה?"
הוא: "19 וחצי... את פה עם חברות?"
אני: "כן... תגיד, בא לך לצאת לעשות סיבוב?"
הוא: "בואי" הוא נתן לי יד ושנינו יצאנו ביחד מהמועדון. האוויר בחוץ היה די קריר יחסית לאוויר החם
והחנוק שבפנים.
אני: "שנייה אני רוצה לשתות" אמרתי ונכנסתי לקיוסק שבחוץ, קניתי לי בקבוק מיים קטן קר ויצאתי חזרה,
הבטתי בו, הוא באמת היה יפה. רציתי להיות איתו, שיהיה משהו אבל פשוט בן לא יצא מהראש שלי, זה כל
כך עצבן אותי כי אני בטוחה שהוא עם נועה ולא חושב עליי, למה רק אני נתקעת עם כל המחשבות האלו?
"בואי נשב?" הוא שאל בחיוך
התיישבנו על אחד הספסלים באיזור, עדיין יכולנו לשמוע את השירים המקפיצים מהמועדון.
איתי: "למה את נראית כזו עצובה?" הוא שאל פתאום לאחר כמה דקות של שקט
אני: "לא עצובה מאמי..." אמרתי בשקט, אני אחת שלא יכולה להסתיר את מה שהיא מרגישה
איתי: "רואים את זה עלייך. קרה משהו?"
אני: "סתם..."
איתי: "זה בטוח לא תם אם זה גורם לך להרגיש ככה עצובה"
אני: "פרידה מהחבר..."
איתי: "אוהו, עכשיו אני מבין... מתי נפרדתם?"
אני: "לפני חודש ומשהו, חודשיים... לא יודעת, לא משנה לי כבר"
איתי: "ולמה?"
אני: "סיפור ארוך, באמת שלא בא לי להיכנס לזה שוב או לדבר על זה, זה סתם עושה לי רע. מה איתך,
לך יש מישהי?"
איתי: "בערך..." הוא אמר ואני מייד התאכזבתי.
אני: "מה זאת אומרת בערך?"
איתי: "רק... היינו ביחד חצי שנה וחזרנו אתמול... לא יודע מה זה נקרא"
אני: "אז למה באת לשבת איתי והכל?"
איתי: "כי את נראית לי אחלה של ילדה ו..."
אני: "אבל אמרת שיש לך מישהי לא?"
איתי: "אבל מה זה משנה?"
אני: "זה משנה כי זה כאילו אתה בוגד"
איתי: "זה לא נקרא בגידה"
אני: "טוב, תראה בי בגדו וממש לא הייתי רוצה להיות זו שעוזרת לבגוד טוב?" אמרתי בכעס וקמתי מישם.
הוא קרא לי, קם אחריי אבל פשוט נכנסתי חזרה למועדון.
---
בן נכנס לחדרו ומייד הוריד את בגדיו, הוא נכנס למקלחת קצרה, כשיצא לבש בוקסר לבן והדליק את המזגן.
הוא התחבר אל האייסיקיו וכתב אוואי
---
לילה טובבב
חזרתי מהאומן היה אשש...
---
הוא ראה שמיטל מחוברת על אוואי ומייד קרא אותו
---
תמיד הייתי צריכה זמן לעצמי
אף פעם לא חשבתי שאצטרך אותך כשאני בוכה
והימים מרגישים כמו שני כשאני לבד
והמיטה שבה שכבת
שומרת את הצד שלך
כשאתה הולך
אני סופרת את הצעדים שלך
האם אתה רואה עד כמה אני זקוקה לך עכשיו?
לא פה, עם הבנות...
---
הוא מייד תהה לעצמו על מי היא כתבה את זה, ואם היא כתבה את זה עליו?
---
נכנסתי הבייתה וראיתי שאבא ישן, עליתי מייד לחדר שלי והתקלחתי, שיצאתי ראיתי שיש לי כמה הודעות באייסיקיו
מכמה ילדים מהשכבה, לא היה לי כח לענות לאף אחד, ראיתי שבן מחובר, רציתי כל כך לשלוח לו הודעה
אבל נזכרתי במה שהוא רשם, זה כל כך ביאס אותי.
לאחר שהתייבשתי החלפתי לתחתון וגופייה ונשכבתי על המיטה, עצמתי את עיניי ונרדמתי די מהר.
---
"יאללה את מוכנה?", קייט נכנסה אל חדרה של נועה שבדיוק לבשה את בגד הים הוורוד שלה.
נועה: "כן שנייה רק שמה גופייה וחצאית"
קייט: "את ממש רזית. שתדעי לך שהיה לך הרבה יותר יפה קודם"
נועה: "לדעתך" היא אמרה בכעס ושמה חצאית ג'ינס מעל הבגד ים.
קייט: "טוב אני מחכה לך למטה"
נועה: "אוקיי"
לאחר שקייט יצאה נועה הורידה שוב את החצאית ועלתה על המשקל במהירות, 42, היא עלתה.
היא הרגישה כל כך שמנה באותו רגע וישר החליטה לפתוח בצום.
היא התלבשה שוב וירדה למטה, היא הייתה כל כך חיוורת.
כל המשפחה נכנסה אל המכונית היוקרתית, הם אספו את שובל בדרך והגיעו אל חוף הים.
"בואי ניכנס כבר..." שובל משכה את נועה בידה
נועה: "תכף, הנה ההורים שלי נכנסים תיכנסי איתם ועם אחותי" היא חייכה "אני רוצה קצת להשתזף"
שובל לא התביישה מכיוון שהייתה כמו בת משפחה אצל משפחת זוסמן ונכנסה עם קיילן, איה וקייט אל המים.
נועה מרחה את שמן השיזוף על גופה הדקיק ונשכבה אל גבה, לאחר כמה דקות היא הרגישה משהו ליידה,
היא פקחה את עינייה.
"אני יכולה לעזור לך במשהו?" היא שאלה את הבחור החמוד שהתיישב על ידה
...: "אסור להתחיל איתך?"
נועה: "למה אסור? מותר" היא חייכה והביטה בו "בן כמה אתה?"
...: "18, את?"
נועה: "16 וחצי, אתה מכאן, מת"א?"
...: "כן... קוראים לי נועם אגב, ולך?"
נועה: "נועה... טוב תראה, אני רוצה קצת להשתזף, זה המס' שלי, תרשום..."
נועם: "רגע, ואין לך חבר או משהו נכון?"
נועה: "לא, אין לי אף אחד"
איכס,זונה,
שונאת אותתתה , תמישייכיי
אשכרה זונה,
עד שהיא השיגה את מי שהיא רצתה,
ופגעה באנשים בדרך..
בעע עליה !!
פרק מדהים,
מחכה להמשך 3>
זונה הנועה הזאת!!
למה היא הרסה להם?!
פשוט כלבהההההה!!!
מחכה להמשך :]
איזה כלבהה היא!
תמשיכי (:
אין לנועה הזאת גבולות ..
אבריל פששוט מדהים
איזה כיף שהמשכתת..:]
זונה הנועה הזאת :/
פרק יאפה !
איזה נועה זאתת יאאאאלה
בטוחחח הוא יודע על בן או משווו לא סתם הוא ישאל שאלה כזאתת!#
מוששלם
תמשיכייייייי
איזה מגעילהה נועה!!!
המשךך
מגיע לבן מגיע לו!!!! שתבגוד בו אמן!
אקיצר יפה מאוד תמשיכי
חחח איזה זונה .
פרק מדהים [:
