"אמאאאאא..."

"אההההההההההההההההה" היא צעקה בתוך החדר לידה תופסת את ידו של מתן.. ונושמת ונושפת.
"גברת מאור יש לך ילדה יפיפייה" אמרה המילדת לבסוף.
מתן הביט בה מאושר לא מאמין.. "יש לנו ילדהה שירה. יש לנו ילדההה" חייך וחשף שיניים..
"אני אבא!! ואת אמא עכשיו!" הוא אמר לשירה ונשק לה על המצח.
ושירה נשמה לרווחה.. "זהו נגמר.." לחשה לה אחת האחיות שהיו שם בחדר.. וניקתה לה את הזעה מפניה.

לאחר כמה שעות..

הגיע מתן אל החדר.. "שירה יפה שלי.. תתעוררי" הוא אמר וליטף את פניה.
"היא מוטשת. הלידה הייתה לה קשה!" אמרה אחת האחיות בחדר שבאה לבדוק מה העניינים איתה.
"כן.. אבל היא חייבת לראות את הבת שלה!!" הוא אמר חד משמעית.
"שירה קומי, התעוררי.." הוא לחש לה ונשק לה על פיה.
"מתן.." היא אמרה בקול צרוד.. ופקחה את עינייה מחייכת באושר.
"יש לי בת?" שאלה
"כן יש לנו בת..!! צריך להחליט על שם."
"אופקק..." היא אמרה אליו תמיד רצתה לקרוא ככה לביתה. כל כך אהבה את השם הזה.
"אופק" הוא חזר אחריה "את באה לראות את אופק?" הוא שאל ועזר לה לקום אל כיסא הגלגלים..
"היא כל כך יפה מתן!" היא אמרה לו והביטה בה.. "כל כך יפה.. כל כך דומה לך!" הסתכלה פעם עליו ופעם עליה.
"אותם עיניים כחולות.. ואותו אף.. תראה היא בלונדינית.." צחקה..
הוא היה בן 22 והיא הייתה בת 21 היא נזכרה באיך ניפגשה איתו בתיכון.. ולא האמינה שהם יהיו ביחד.
הוא היה החלום שלה תמיד.. היא רדפה אחריו חקרה אודותיו ניסתה לדבר איתו.
הוא גם רצה אותה והיא לא ידעה. כשהם גילו אחד על השני החליטו להיות ביחד.. הם התחתנו בשנה האחרונה של מתן בצבא, לאחר שהיו חברים מכיתה י' והוא היה בי'א.
היא רצתה לעזוב את הבית.. לעבור לגור עם מתן לחיות איתו להקים משפחה.. לא הזיז לה שהם עוד צעירים.
היא רצתה לברוח.. היא לא הסתדרה עם המשפחה שלה.
היא תמיד רצתה בת. כדי לכפר על הטעויות של אמא שלה. היא בחיים לא הייתה קרובה לאמא שלה ולא סיפרה לה דבר.. רק רבה איתה ודיברה איתה על עניינים לא אישיים..
"מתן.. אני יטפל בה וידאג לה וידבר איתה הכל אתה תראה אנחנו נהיה ההורים הכי טובים שיש" היא אמרה לו בתקווה שזה מה שיקרה שככה תתנהג ולא תהפוך להיות חלשה כמו אמא שלה.
"זה מה שיקרה אהובתי אני מבטיח לך" הוא אמר ונישק אותה נישק סוחפת באמצע הבית חולים. לא ממש היה איכפת להם מהאחרים, העיקר שאהבה שלהם הייתה חזקה.
==========

"אמא אני שונאת אותךך!!!!" אופק צעקה אל עבר שירה ורצה אל החדר בוכה.
"מתן אני לא יכולה יותר" נשברה שירה והתיישבה עליו.
"אני ניסיתי לעשות הכל. הכל כדי להיות בסדר איתה אבל תראה מה קרה.." דמעות החלו זולגות מעניה.
"די יפה שלי" הוא אמר לה וניגב לה את הדמעות. כמו אז כשהיו צעירים, והיא הייתה נשברת עליו אחרי שסבלה מספיק כאב.
"הכל יסתדר אני מבטיח לך.. אתן תחזרו לדבר כמו פעם. הילדה בת 16 כבר.. אני חושב אולי צריך לתת לה קצת יותר חופש.. תזכרי בפעם כשאנחנו רצינו לצאת והורים שלך לא ירשו לך.. את זוכרת איך כעסת עליהם?" הוא אמר לה והחדיר לה עוד סכין ללב..
"אני בדיוק כמוהה.. בדיוק" היא אמרה והשפילה את ראשה..
"את לא! את הרבה יותר טובה ואת תתקני את זה.." הוא אמר לה בעידוד.
"אמא אני מצטערת.." אופק יצאה מאיזו פינה בבית והביטה בהוריה..
"אני אוהבת אתכם.. ולא התכוונתי לגרום לך לבכות" היא שלחה אליה מן חיוך מבויש.
"בואי הנה.." אמר מתן אליה וחיבק את שתי אהובות ליבו אליו.
"תבטיחו לי שמעכשיו אין סודות יותר בבית! אין צעקות ואין ריבים.." הוא אמר..
"מבטיחות" אמרו שתיהן ביחד.
===
"אז נוסעים לשופינג חמודה?" אמרה שירה ונכנסה לאוטו ואחריה אופק..
"יאללה..." אמרה אופק בהתלהבות "נבזבז קצת כסף לאבא.." חייכה.
-בוםםםםםםםםםםםםםםם-
נשמע פיצוץ לפתע כשהמכונית התנגשה במשאית ממול..
"אמאאאאאאא" צעקהה אופק מביטה לעבר אמא שלה מנסה להיחלץ מהחלקים המונחים עליה ודואגת לשלום אמא שלה... האמא שהיא כל כך אהבה.




סתם מן ספור מוזר כזה...