גן של שושנים , צבעם האדום בהק כמיליון כוכבים. חייכת אליי.. "אני אקטוף לך אחד" אמרתי.
אמרת לי שאין זה שלנו אסור לנו לקטוף ". "ואני התעקשתי -איש לא ישים לב בחיסרונו של שושן אחד , יש פה מאות.
"איני זקוקה לדבר שאינו שייך לי.. אנא ממך!" מחית והמשכת ללכת.
רצתי לעברך , אל נא תעצבי , ואת חייכת . המשכנו ללכת.הבחנתי בפרח נבול , צבעו דהוי כצבע האפור
התרשי לי.. ?, פרח זה נבול , איש לא יבחין בחיסרונו. ואת שוב ענית לי , הוא שונה , לכן בחיסרונו יבחינו.
ואני , שהתייאשתי כבר , ויתרתי. המשכנו.
חצי שנה עברה , נראית לי שונה.. בקושי היינו מדברים , הלילות מלאי הכוכבים ושמיים מאירים
הפכו פתאום לזכרונות רחוקים. היינו ביחד , אך הרגשתי לבד. גם את , את נראית שונה
שפתייך האדומות חדלו מלחייך ... ולעיתיים היית נסתרת ממגעי .. לעיתים לא מדברת
כשהייתי מתקרב ביקשת להיות לבד..
ערב אחד ביקשת ממני שניפגש , השמיים החלו להתאפר , גשמים החלו יורדים
ושנינו ישבנו במדרכה הרטובה ליד בניינך. הבטת בי בפנים שונות , חיוורות . "זה נגמר" הטלת עליי את חולשתי
הרגשתי ליבי כמרוסק.. ניסיתי לדבר.. ואת הנחת אצבעתך על פי , אל תאמר דבר , תחייה את חייך , זה נ ג מ ר!
ימים עברו , איתם השבועות .. הייתי רואה אותך פחות .. לעיתים הייתי רואה אותך עומדת בחלון , שמתי לב
שאת מביטה בי .. , אך כששמת לב למבטי הסטת את הוילון. הרגשתי כל כך אבוד , לעיתים הייתי עובר
בגן השושנים .. כל-כך רציתי לקטוף לך אחד .. האדום שלהם הזכיר לי את שפתייך , אלו שהייתי נוהג לנשק.
והפרח הנבול , עדין היה לבד בין אלפי עשבים , נראה כאילו נבול מבחוץ אך חי מבפנים.
יום אחד שוב עברתי בגן השושנים , אדום , אדום .. אך משהו היה חסר בעייני .. ממש באמצע הגן
היה חסר שושן קטן.. הבנתי מדוע אמרת שיבחינו בחסרונו . המשכתי ללכת הבטתי אל עבר הפרח הנבול
וצבעו הפך מאפור לשחור , הוא נראה נבול מתמיד ... כאילו אינו עוד חי מבפנים .. נבול מבפנים , נבול מבחוץ.
הרגשתי משהו שונה בתוכי , רצתי אל ביתך ... אמבולנס חנה מול בניינך , לא חשדתי בכלום ..
הם סחבו מישהו באלונקה , התבוננתי , לא היה ניתן לראות כלום ,רק מסך לבן , ושפתיים אדומות , אדומות..
ראיתי את אימך בוכה .. התקרבתי אלייה , בעוד ליבי בוכה בפנים , לא רציתי להאמין.. היא אמרה לי שהיית חולה בסרטן
והוא קטף אותך. את זוכרת שאמרת לי שגם בחיסרונו של שושן נבול ישימו לב ...?!
רק רציתי להגיד לך ..
שצדקת.
לעיתים אני הולך לגן השושנים ומצפה שהשושן שנקטף שוב יצמח.. אך השושן כאילו נקטף לעד
והשושן הנבול .. ניתן להבחין בחסרונו .. להזכר בו .. ולחפש אותו בין אלפי עשבים.
=[
מדהיםםםם
והרעיון עצמו של הקטע אם אני לא טועה זה של רעות קליין :/
היא חברה טובה טובה שלי 😊
הממ כן ..
קראתי את מה שהיא כתבה..[שזהה פשוט מדהים]
וזה העלה לי סיטואציה כזאת..
אבל זה לא אותו דבר :]
ותוודה מאמי.
ללאב ,
נופי.
יאו נופיייייייייייייי
איזה יפהההההההההה
פשוט כישרון מהלךךך
יאוו ממש ממש אהבתיי
כייף פשוט לקרואאאאאאאאא
תמשיכי לרשום תמידדדדדדדדדד
לפ יוו
מור'צי 😊
ואו..
עעצוובב בטייררוףףףףףףףףףף..=,[
את כותבת מדהיםם!!
תמשיכי לכתוובב
אווהב'תך!!
פששש איזה שפה גבוהה!
וואווו אהבתי בובי
שלךך,
יפיתי=]
QUOTE (יפיתי-דבירוש @ 27/05/2006) פששש איזה שפה גבוהה!
וואווו אהבתי בובי
שלךך,
יפיתי=]
😛
מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
איזה כתיבה אמאאאאאא
את לא מבינה אני כולי כאן עם דמעות וצמרמורותתתתתתת
יואווווו אמרתי לך כבר שאני חולה על הכתיבה שלך?!?!?!
היא פשוט מיוחדתתתתתת
מושלמתתתתתתתתתת
אוהבת אותך המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
רותם..
