לא נראה לי אתם זוכרים ויש לכם כוח לקרוא אבל לאמשנה

"אני בן 15 ויש לי חברה כבר שבועיים בערך, אני יודע שזה קשר לא ארוך בכלל אבל הייתי מאוהב בה כבר שנתיים בערך. הייתה לי חברה באמצע..וגם נשיקות וקטעים אבל אני חושב שתמיד אהבתי אותה. ( בין השנתיים האלה).
אנחנו חברים ומאז שאנחנו חברים לא נפגשנו הרבה, (היא נסעה עם המשפחה, אני נסעתי לטיול, עכשיו ליל סדר..) אני יקרא לה ד' כי אני מעדיף לא לנקוב בשמות.
בקיצור, יש עוד ילדה אחת שהיא גרה רחוק ממני והכרנו דרך תנועת נוער, היא מאוד דומה לי וכל דבר שסיפרנו אחד לשני תואם בינינו, הרגשתי אליה גם עוד לפני שהייתי עם חברה שלי ולא מזמן היה טיול של התנועה, נקרא לה י'
בקיצור אני וי' נפשנו שוב שם..אחרי שדיברנו די קבוע במסנג'ר.
דיברנו הרבה בטיול..והיינו ביחד כזה..
כמובן שלא בגדתי בחברה שלי אבל הכרתי יותר את י'.
בטיול שכנעתי את עצמי שאני אוהב את ד' ואהבתי אותה וי' זה סתם הידלקות..אבל אני מרגיש כל כך אחר..
פתאום כל ההתלהבות שהייתה לי בקשר עם ד' ירדה..פתאום אני חושב כל הזמן על י' במקום על ד'.
אני לא יודע אם י' מרגישה אליי בכל משהו..למרות שמדי פעם היא כן נתנה סימן.
אבל זו לא הפואנטה..הפואנטה אם אני צריך לחכות קצת, לתת לקשר עוד זמן (אני וד' לא נפגשנו מאז שיצאתי לטיול-איפה שקרה לי כל השינוי והבילבול ברגשות) או ללכת עם הלב עכשיו איך שזה ולהיפרד.
אני כל כך מבולבל..ואני חושב על י' כל הזמן..צד אחד גם אומר שכל כך לא נעים לי מד'
אני הייתי הנשיקה הראשונה שלה..אני החבר הראשון שלה..והיא כל כך מדהימה ואני ירגיש כל כך לא טוב עם עצמי אם אני יפרד ממנה..אבל אי אפשר לדאוג לכולם..=\
אני כבר משתגע..ולא ידעתי את מי לשתף, העדפתי להעלות את זה לפה, דיון של אנשים בלי אינטרסים, שלא מכירים את האנשים
בבקשה, תעזרו לי. "

זו הייתה הודעה אחרי

"בקיצור, אתמול נפגשתי עם ד' הייתי אצל חבר שגר קרוב אליה וקפצתי..היינו ביחד איזה רבע שעה..והיא אחלה..והייתי בסדר..לא כל ההתלהבות חזרה לי..אבל..היה די בסדר
ובכל זאת, אני עדיין בספקות, אני מדבר עכשיו עם י'...
ושומע שירים וחושב..ורק י' בראש שלי..
אוףףףף.. "

וזו הודעה אחרי

"אז ככה,
אתמול היינו ביומולדת של איזה חבר..הרבה אנשים באו וגם היא.
היינו די אדישים אחד לשני והרגשתי שקורה איתה משהו, גם בשיחות הקודמות שהיו לנו היא הייתה קרה ואדישה.
אז די הכרחתי אותה שנדבר..כי היא לא ממש יודעת לדבר ואיך להתנהג במצבים כאלה,
בסופו של דבר..כנראה שגם לה זה לא ממש התאים, והיה לה קצת קשה והיא לא ידעה איך להתמודד עם קשר.
ואני, רק אמרתי לה את האמת.
שאני רק רוצה שיהיה לה טוב ושהיא תהיה שלמה עם מה שהיא מחליטה.
וזהו, שאלתי אותה שוב, אם היא בטוחה וזה.
וזה נגמר בצורה הכי טובה, ואנחנו אחלה עכשיו."


נכון שאתם מרגישים שמשהו התהפך?
אז זהו, כנראה שגם לה זה לא היה מתאים ממש ואני לא הייתי צריך להגיד מילה, יצאתי הכי טוב שיכול להיות וזה נגמר יפה."


זה היה די מזמן, לפני איזה חודש וחצי-חודשיים
אז המשכתי לי בחיי, הכל היה יפה וטוב, הייתי שלם עם ההחלטה לחלוטין והמשכתי לדבר עם י' כמובן אבל היא התחילה להיות פחות נחמדה, והרגשות שלי נחלשו, ואז זה די נגמר ואנחנו מדגברים ממש לעיתים רחוקות.
אני וד' המשכנו בקשר אחלה של ידידים, ולאט לאט התחלתי להרגיש שוב, ואז הבנתי שהיא האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים, הכי טהורה ומדהימה, ששלוש שנים של אהבה אמיתית הן לא סתם, אהבתי אותה מכל ליבי.
היה איזה ערב כלשהו בבית ספר שלנו, וידעתי שהיא מרגישה משהו גם, הכרתי אותה כל כך טוב, הכרתי את ההתבטאות החיצונית וידעתי לפרש את זה למחשבות שלה, וידעתי פשוט שיש לה גם משהו.
בכל אופן בערב הזה אמרתי לה שאני מתגעגע אבל מה שקיבלתי היה חיבוק, שכל כך התגעגעתי אליו, חזק ואמיתי ממנה אבל היא לא רצתה, היא לא רצתה קשר, ואני חושב שהיא לא ידעה מה היא מרגישה פשוט.
זה היה כמה ימים לפני ל"ג בעומר, ואני, אני הייתי עצוב בכיתי קצת וכל כך רציתי אותה, רציתי כל כך את החיבוק הזה שלה, את החיוך המדהים הזה, את האפשרות לתת לה.. אבל לא היה לי את זה.
הגיע ל"ג בעומר, והרגשתי שאם אני לא אדבר איתה אני לא יוכל לעמוד בזה, היא הייתה שם עם כל החברים היינו המון אנשים, לקחתי אותה ודיברנו, אמרתי לה שאני מצטער שאני מעמיד אותה במצב כזה אבל אני חייב לשפוך מה אני מרגיש, אמרתי לה את האמת, אני כל הזמן חושב עליה, כל שיר שאני שומע מתקשר אליה, כל טלפון או הודעה במסנג'ר גורם לי לקפוץ ושאני מבין שזו לא היא ואני מאוכזב
, שהאהבה הזו היא הכי גדולה שהייתה לי ושהיא לא מפסיקה, שהיא כל הזמן בראש שלי ואני כל כך אוהב אותה.
ואז שוב, היא ישר נתנה לי חיבוק, חיבוק אוהב כזה, מדהים כזה, של דניאל..וזובי על הד' הלוואי שתראה כמה אני אוהב אותה, שתבין שהיא ממיסה אותי עם החיבוקים האלו ושאני לא יכול לעמוד בפניה, שאני לא יכול להוריד את העיניים ממנה.
התחבקנו המון זמן, שנינו בכינו, אני לא בטוח למה היא בכתה, אני יודע למה אני , לא יכולתי בלעדיה ואני לא יכול בלעדיה, המשכנו לדבר, היינו לבד, ואז נשכבנו על הדשא, הסתכלנו למעלה, ואז הסתכלתי עליה, היד שלה הייתה מאחורי הראש שלי, לאט לאט היא דחפה קצת, אני קצת ו..זה פשוט קרה.
התנשקנו והייתי כל כך מאושר, כל כך התגעגעתי לריח שלה, לטעם שלה, רעדתי, כמו בפעם הראשונה שהתנשקנו, הייתי די שמח, חוץ מהעובדה שידעתי שזה לא מתאים לה עכשיו.
בכל אופן, התנשקנו ואז היה ממש קר אז חזרנו להביא שמיכה או שק שינה, ואז הרגשתי שהיא מתייחסת קצת אחרת ליד כולם, בהתחלה זה לא היה קריטי בכלל, כי אז הלכנו והיינו ביחד אחרי זה שוב עד הבוקר, שוב נשיקות, והיא גם אמרה שהיא אוהבת אותי, והחלטנו שנזרום, שנראה מה יהיה.
בבוקר חזרנו, ופתאום היא התייחסה אחרת, הייתה קצת סנובית ליד כולם, אפילו הלכתי וישבתי לבד וחשבתי, היא ראתה אותי, אני בטוח אבל היא לא באה. אם היא הייתה יושבת לבד תוך רגע הייתי בא.
לא ויתרתי לעצמי ולקחתי אותה לדבר, פשוט אמרתי לה מה הקטע?..מה את אכפת לך כל כך מהחברה?
היא אמרה שאין לה כוח לדבר עכשיו ממש ושהיא נורא נורא עייפה והתחילה ללכת בחזרה, אמרתי לה שתתגבר ותסביר לי מה הקטע הזה? שתחזור מהר ותסביר לי..מה אני בנאדם אחר לידם?!..כל כך התעצבנתי והלכתי, הלכתי וניסיתי להוציא את העצבים על כל דבר..בעטתי בדברים זרקתי אבנים הרמתי בטון מה לא..כמובן ששום דבר לא עזר. בחיים לא כעסתי עליה, אני חושב שזה היה כעס כולל על הדברים שעברנו בכללי ובמיוחד זה.
לפני שהספקתי לחזור היא כבר הלכה.
לא יכולתי בלעדיה שניה, התקשרתי ואמרתי לה "אם אכפת לך ממני תתקשרי מתי שאת יכולה לדבר" וניתקתי
היא התקשרה יום למחרת ודיברנו, היא אמרה שהיא לא רוצה כלום,שהיא לא רוצה שיהיה בינינו כלום..
לא הבנתי, מה היא לא רוצה שנהיה ידידים אפילו?..גם את זה שאלתי אותה, אני לא זוכר אם היא ענתה בכלל, אמרתי לה שהיא לא יכולה לעשות לי את זה, בכיתי כל הזמן, אני חושב שגם היא בכתה קצת.
לא מובן לי, אבל היטא אמרה שהיא לא רוצה כלום, המשפט הזה פגע בי כל כך.
היא הבטיחה שהיא תתקשר שוב אחרי שסיימנו את השיחה, אבל היא לא התקשרה
אותו יום, בכיתי כל כך הרבה, לפחות 4 שעות, חשבתי על כל האהבה שלי, כל הדברים שהיה לנו ביחד, השיחות הארוכות מ10 בלילה עד 4 בבוקר בכל יום של החופש הגדול שעבר שעבר, פעם ראשונה שאמרתי לה שאני אוהב אותה וקיבלתי דחייה לפני שנתיים, הידידות הקרובה שהייתה לנו, שנפגשנו המון, ההתרחקות הזמנית שהייתה, החברות שלנו, ששם נזכרתי בהרבה יותר פרטים, וגם כל הקטע שסיפרתי לכם, הכל רץ לי בפרטי פרטים, בכיתי מהנשמה, כל כך הרבה.
אחרי כמה ימים של בכי מטורף, בכיתי כל יום פשוט.
הייתה יום הולדת לחבר, היינו שם, והרגשתי מה נכון לי לעשות
לקחתי אותה לדבר אחרי שחבר שלי אמר לי לא לעשות את זה..אבל עשיתי את זה..אמרתי לה שתגיד לי
שהיא לא אוהבת אותי ושהיא לא רוצה איתי כלום כי אני לא יכול יותר ואני משתגע.
והיא אמרה, היא אמרה את זה
שאלתי אותה, את לא מרגישה כלום?
היא אמרה..לא
שאלתי אותה אז למה זה היה?
היא אמרה..לאידעת אני בנאדם מגעיל אני יודעת
חיבקתי אותה, אני יכול לסלוח לה על כל דבר, לתמוך בה בכל דבר, לתת לה כל דבר שתבקש, אני לא יכול בלעדיה, אבל חבר שלי אמר לי שזה לא אפשרי, שהיא בטוח מרגישה משהו..ואני מאמין לו, היא לא בנאדם כזה, הייתי הנשיקה,החבר הראשון שלה, היא לא הייתה עושה את זה סתם. אבל, אחרי זה שהיא אמרה לי, השתחררתי קצת, הרגשתי יותר טוב, היה לי יותר קל להדחיק את האהבה שלי, כי לא הייתי בספקות לגבי הרגשות שלה..
ובכל זאת, האהבה שלי אליה לא נגמרת, ואני אוהב אותה ואני מוכן לתת בשבילה הכל.
לא תהיה עוד מלבדה, לא תהיה עוד אהבה כזו.
החיים בשבילי חסרי משמעות בעיקרון, ולא לא במובן של אני הולך להתאבד, אלא באמת בקטע שהם לא שווים כלום כרגע, רק היא שווה משהו, אני לא יודע מה לעשות, אני יודע שהאהבה הזו לא תיגמר, ואני מפחד שהיא לא תיגמר לעולם, היא כל כך גדולה ואני יודע שחלק ממכם מבינים מזו אהבה, אבל היא לא מודעת לזה שאף אחד לא יאהב אותה כמו שאני, ואני יודע את זה

תעשו מה שאתם מרגישים לנכון חברים, אם יש לכם את האהבה שלכם איתכם, תנצלו את זה כמה שיותר, אתם לא מבינים איך זה כשאין את האהבה,
אדם