התקוות, הזעקות, הפחד, החששות,
הכל התחיל מאותו יום שאבא גילה שהוא חולה, מאותו יום ארור ששינה את חיי מהקצה לקצה..
קוראים לי אופיר, אופיר כהן, אני בת 15 תלמידת תיכון...
===============================================
אבא השיב את כולנו לשיחה בסלון, חשבתי שזה עוד אחת מכל אותם פגישות משפחתיות,
אבל טעיתי כל כך טעיתי..
הוא התחיל לספר שכבר כמה חודשיים שהוא לא מרגיש טוב, שיש לו כאבים,
ושהוא הלך לבדוק את זה אצל כמה וכמה רופאים..
"הייתי רוצה לחסוך את זה ממכם, אבל אני מעדיף שתגלו את זה ממני,
הרופאים אומרים שאין לי הרבה סיכוי ושנותרו לי כמה שבועות בלבד,
אני חולה, חולה בסרטן"
אותם המילים האלה הידדו לי בראש, כמסרבת להאמין הבטתי באבא והתחלתי לצחוק
כאילו שמעתי איזה בדיחה משעשעת, אחי ואחותי הקטנה הביטו בי
ולפתע מצאתי עצמי עטופה בזרועותיו של ליאור אחי הגדול, הדמעות החלו יורדות בזו אחר זו,
וליבי מסרב להאמין, מסרב להפנים,
אבא ישב כחסר אונים מביט בנו בוכים, עוצר את הדמעות, חונק אותם עמוק בפנים יחד אם כל הייסורים
אמא ישבה ואימצה את דניאל אחותי לזרועתייה,
ניחמנו זה את זה, חוץ מאבא שישב לצידו
"לא... זה פשוט לא נכון" התיישבתי על ברכיו של אבא, מתחילה לשחק אם שיערו
"אני מצטער" לחש לתוך אוזניי
אבא הביט בי אם עיניו העמוקות, והפעם אני זאת שאימצתי אותו לתוך זרועתיי
מתמכרת לתחושה שעוד מעט לא ארגיש עוד,
מתמכרת לריח האהוב, מתמכרת לרגע שלעולם לא אשכח
והנה דמעותיו החלו זולגות זו אחר זו ברגע שליאור דניאל ואמא קמו לקראתנו
זה היה החיבוק הכי חזק שאי פעם התחבקנו, כולנו יחד יושבים חסרי אונים,
מסרבים להאמין, ובעיקר, בעיקר בוכים....
זה היו החודשיים הכי קשים והכי מדהימים בחיי
3 חודשיים זה מה שאני זוכרת,
הגשמנו כל חלום שהיה לנו יחד, עד שאבא החל להתחלש,
ומפה החלו הימים הקשים, אבא מרותק למיטה
בקושי מדבר, בקושי הולך..
"קחי" אמר אבא והושיט לי מעטפה קטנה
"אני רוצה שתקראי את זה אחרי שאני........"
"לא אבא.. אסור לך עכשיו לדבר"
"תקשיבי לי זה נגמר אני מרגיש את זה..
תקראי את זה, ואחר"כ תקראי לכולם,
אני אוהב אותך"
"אני אוהב אותכם" הביט על ליאור, אמא ודניאל
בזה אחר זה נשיקנו את אבא,
הנשיקה האחרונה...
הצרחה הייתה איומה, קולות הבכי, התקווה שנעלמה
עמדנו אל מול הקבר, בוכים, ומתנחמים, מתגעגעים ומאויישים..
הכל נגמר, ופה התחילו לי חיים חדשים, אחרים,
ושונים, כואבים, החיים האמיתיים...
לא אמיתי חס וחלילה טפו, טפו, טפו
לא יודעת זה מה שייצא לי
אוהבת אותכם
מוואהההההההההההההההההה
שמחה שזה לא אמיתי!!
את כותבת מדהים!!
י'א כישרונית!!!!
עצוב כל כך=[
אאוח יש כל כך הרבה מקרים כאלה בחיים=[..
שניני את מדהימה אין לי כבר מילים לתתאר את הכתיבה היפפה הזאת שלך!
אוהההבתותך!
שמחחהה שזה לא אמייתייי!!
אבלל כן ,
קורים דברים כאללה =[
אייזה עצווב
הכתיייבהה שלךךךךךך מדהייממה
וזהה קטטעע מצמרר ומהממםם!
עצוב..העברת בי צמרמורת \=
את כותבת מדהים
המשך
