המכתב... :)

טיפות גדולות של גשם טפטפו בחוץ ונטלו על החלון. הכבישים היו ריקים בשעה זו של היום. בידי החזקתי את המכתב לעידו. היה לי הרבה מה לומר לו, במילים לא הייתי מצליחה וגם לא דרך ה-ICQ אז החלטתי לכתוב לו את הכול. אבא של עידו חבר של אבא שלי עוד מאז הצבא ככה שאני מכירה את עידו בערך כל חיי אבל בתקופה מסוימת הקשר נותק בינינו ורק בשנתיים האחרונות חזרתי לדבר איתם. ליאת אחותו היא חברה מאוד טובה שלי כבר הרבה זמן. אז למרות שהם לא גרים בראשון לידי אני רואה אותם כמעט כל הזמן ואין יום שעובר מבלי לדבר איתם. גם הילה חברה שלהם אבל פחות היא עשוקה כל היום בעיניים הפרטים שלה וחברים שלה. היא מקפיצה אותי לליאת עכשיו. גם עידו יהיה שם. דיברתי איתו מוקדם יותר באותו יום. בשיחה נושא הצבא בכלל לא עלה על הפרק אבל הוא היה קיים שם ושנינו ידענו שהצב לא יחזור למה שהיה. הגשם החל להתחזק והפל למבול של ממש. ''בר תוציאי לי את הפלאפון שלי מהתיק בבקשה...'' אמרה הילה וקרעה לי את חוט המחשבה. הוצאתי את הפלאפון שכחול שלה, על המסך הראשי היה כתוב 'שתי הודעות חדשות' בטח משהו עובר על הילה גם אם היו לה שתי הודעות והיא לא ידעה עליהם. והילה כאילו קראה את מחשבותיי ומלמלה לעצמה בשקט..''שתי הודעות? אני ממש לא מרוכזת....'' אם הילה לא הייתה מקרה אבוד הייתי חושבת שהיא יכולה להיות דמות קומית ממש טובה! היא חושבת שבגלל שהיא קצת יותר משנה בצבא זה אומר שהיא מבינה את כל האנשים בעולם.. היא עסוקה בעצמה ובאיזה שהוא מקום היא ממש פוסטמה. שאני מסתכלת על הילה אני מקנאה בה. למרות שהיא עסוקה בעצמה ולימודי האיפור הבינלאומיים שלה, היא ממש יפה וממש חכמה, יש לה בטחון עצמי להגיד את כל מה שהיא רוצה למי שהיא רוצה היא תמיד צודקת ותמיד לא משנה מתי ואיפה היא נראית מעולה! אני מקנאה בה על זה שלכל מקום שהיא הולכת תמיד מסתכלים עליה ורוצים בחברתה הרבה יותר ממה שרוצים איתי. למרות הקנאה שאוכלת אותי ... אני מאוד אוהבת אותה. היא אחותי ותמיד ניסתה לעזור לי בכל דרך אפשרית. בזמן האחרון אנחנו כבר לא כמו פעם , אנחנו רבות כל הזמן ואני מתחילה לשנוא אותה על זה שהיא כל כך טובה בכל דבר שהיא עושה ויש לה חברים אמיתיים וכולם נחמדים ויפים ויש לה מלא צחוקים עם כולם וטוב לה כל כך עם מי שהיא ומה שהיא ואיפה שהיא. ''מה את הולכת לעשות אצל ליאת??'' הילה שוב קטעה את חוט המחשבה שלה שהיה במקרה עליה. ''סתם נשב נשמע מוזיקה ונדבר ונעשה צחוקים ואולי גם דנה וגילי יבואו ו...נראה מה יהיה..'' עניתי ביובש, לא היה לי כוח אליה ולקצוצים שלה. אך אחד במילא לא מבין יש מצבים שצריך להשאיר את הבנאדם לבדו. לבסוף אחרי שעה קלה הגענו לבית של משפחת אורן. ''ביי הילה תודה שהקפצת אותי...לאן את נוסעת עכשיו?'' שאלתי אותה. היא התחילה לחייג מספר בדיבורית של האוטו וענתה לי כבדרך אגב ''אני נוסעת להרצלייה לנועה תתקשרי אליי שאת רוצה שאני אבוא לקחת אותך''. היא ענתה וחייכה אליי. ''בסדר אני עם הפלאפון שלי נדבר...ביי'' עניתי ויצאתי מהמכונית הכסופה של אחותי. רצתי מהר אל תוך שטח הבניין להימלט מהגשם השוטף ולחצתי על האינטרקום שלידו כתוב 'משפחת אורן' ותוך כמה רגעים הייתי במעלית בדרכי לקומה 4. החזקתי חזק את המכתב לעידו, זה היה חשוב שלי ושמחתי בשביל עידו שמחר מתחילים החיים. אבל מבפנים הייתי קצת מצוברחת..הקשר ישתנה מעכשיו... זה לא יהיה אותו דבר.


דפקתי על הדלת ושרית אורן פתחה אותה בפני והזמינה אותי להיכנס. הרבה זמן לא ראיתי את שרית ושמחתי לראות אותה. היא הייתה אמא של ליאת ועידו. היא נמוכה קצת ויש לה שיער בלונדיני חלק ועיניים צוחקות כחולות. ''אוהו בר חמודה הרבה זמן לא ראינו אותך...שוקו חם?'' היא שאלה אותי. ''כן בבקשה.... איפה ליאת?'' שאלתי אותה. ''ליאת בחדר שלה מכינה שיעורים ... אני אקרה לכן שהשוקו יהיה מוכן'' היא חייכה אלי חיוך מתוק ואני פניתי לחדר של ליאת. בדרך עברתי דרך חדרו של עידו, רציתי לדפוק בדלת להיכנס ולומר שלום..אבל לא עשיתי זאת...משום מה המצב נראה שונה עכשיו. כשנכנסתי לחדר של ליאת חיכה לי בלגן נוראי שמאוד לא אופייני את ליאת. הבגדים שלה היו מפוזרים בכל הספר וכל שולחן הכתיבה היה מלא דפים, חוברות, כלי כתיבה וכל דבר אפשרי. המיטה היה מבולגנת והר של בובות מפוזר עליה בלי סדר. ''בר מאמי הגעת.....שבי'' היא אמרה בזמן שאספה את שיערותיה הארוכות והבלונדיות בגומייה וורודה. ''אני אשב אם אמצע מקום לשבת..'' אמרתי והדפתי כמה בובות כדי לפנות לעצמי מקום. ''חח כן קצת מבולגן פה היום.....אני לומדת ו....הייתי על המחשב .. ו... לא סדרתי פה די הרבה זמן...חח'' היא התנצלה בחיוך מבויש. התיישבתי וחיפשתי נושא לשיחה וכשגיליתי שליאת חזרה לסיכומים במחשב הבנתי שאין ברירה....חייבים לעצור את השקט ולדבר על הלימודים! ''במה יש לך מבחן?'' שאלתי ביובש..''יש לי בעוד יומיים מבחן בכימיה לא אמרתי לך??... ויו בר אני מה זה מצטערת עוד מעט אני אצטרך ללכת מישהו מפגר היה אמור להודיע לי שיש פעולה בצופים ... רוצה אולי לבוא איתי??'' היא שאלה ותלתה בי עיניים מתחננות. ידעתי שבאמת חשוב לה שאני אבוא איתה. ראיתי את זה בעיניים שלה. ''לא...אני לא אבוא...אני אתקשר לאחותי שתבוא לקחת אותי כשתלכי. אין לי מה לחפש בצופים.'' אמרתי באכזבה. ''את יכולה לחכות לי פה אני חוזרת תוך שעה גג שעתיים, ועידו פה אז את יכולה להיות איתו בינתיים.'' רק כשליאת הזכירה את העובדה שעידו נמצא בבית נזכרתי שאני עדיין אוחזת במכתב. ''טוב נראה כבר...כנראה שאשאר או משהו...'' אי אפשר להגיד שלא נעלבתי וליאת הייתה יכולה לוותר על הפעולה. אבל זה לא היה נורא כל כך. דווקא רציתי להישאר עם עידו. לפני הצבא. ''מתי את הולכת?'' שאלתי אותה. ליאת קמה ממקומה מניחה הרים של דפים על השולחן ונגשה לארון לחפש את החאקי של הצופים. מכיוון שכמעט כל הבגדים טיילו להם ככה בחדר את החאקי היא מצאה בלי בעיה במדף השלישי. היה נכנסה לאמבטיה ותוך כמה דקות שיערותיה הבלונדיניות היו פזורות על כתפיה והשתלבו עם החאקי. היא חבקה אותי ואמרה ''בר אני מה זה מצטערת שככה אני הולכת...באמת!!''. היא נראתה חמודה כל כך שכל הכעס והעלבון נעלמו מיד. ''זה בסדר ליאת תלכי כבר שלא תאחרי....אני אסתדר פה..חחחחחח'' ואז היא יצאה צעקה ''ביי'' אחרון והדלת נטרקה מאחוריה.
נכנסתי למטבח וראיתי את שרית יושבת וקוראת עיתון. ''איפה ליאת? השוקו שלכם מתקרר'' היא שאלה וטבלה עוגייה בקפה ששתתה. ''היא הלכה לצופים'' עניתי והתיישבתי מולה ולקחתי את אחת מהכוסות עם השוקו החם. הצצתי דרך החלון הגשם עוד לא נפסק. ''מה היא כבר הלכה? לא אמרה 'ביי' ולא כלום ... חח כל הזמן ממהרת. מה איתך בר? איך הלימודים?'' שאלה אותי. ''בסדר..עוד מתחילות הבגרויות אז יש הרבה לחץ'' עניתי ושתיתי מהשוקו. ''כן. לא נורא זה עובר מהר.'' היא אמרה וקמה ממקומה ''את רוצה עוד עוגיות?'' שאלה אותי. ''לא את יכולה להחזיר אותן.'' עניתי ולגמתי את הלגימה האחרונה שהייתה בספל והכנסתי אותו בכיור. הדלת של עידו נפתחה והוא יצא מהחדר ונכנס למטבח. ''ככה את פה ולא אומרת שלום?'' הסתכלתי עליו וחייכתי ''הדלת סגורה..לא רציתי להפריע'' לא היה לי משהו אחר לומר והרגשתי מטופשת. הוא לקח שתי כוסות ומילא בתוכן פטל ''ליאת הלכה?'' שאל. ''כן היא הלכה לצופים. עידו אני גם הולכת עוד מעט לעשות קניות. אתה צריך משהו? בר, את רוצה משהו?'' שרית ענתה והייתה בדרכה ליציאה מהמטבח. הנדתי את ראשי לאות שלילה. היא יצאה מהמטבח. עידו המשיך את הכנת הפטל לכוסות גבוהות ושסיים לקח את שתי הכוסות ''בואי בר יש לי מלא שירים להראות לך.'' קמתי ויצאתי אחריו אל חדרו. ההכנות לצבא כבר נראו ברורות והמכתב שכתבתי היה בכיס של הג'ינס שלי. רשימת ההפעלה של השירים עבדה בלי ווליום. התיישבנו והתחלנו לשמוע מוזיקה. השיחה זרמה וכמו תמיד דיברנו והיו צחוקים לא הרגשתי איך הזמן טס והופ עברו לי שעתיים מחיי.
הפלאפון שלי החיל לרטוט וסימן שיחה נכנסת מאחותי. ''אה? ........כן את יכולה לבוא כבר.......בסדר.....כן ....לא.... טוב תתקשרי שתהיי למטה......טוב ביי''. ניתקתי איתה את השיחה. ''עוד מעט הילה באה לקחת אותי, אז לפני שאני הולכת קח את זה.'' אמרתי ושלפתי מהכיס את המכתב. ''מה זה?'' הוא שאל ולקח את הנייר המקופל. ''זה משהו שכתבתי לך... תקרא את זה אחרי שאני אלך....'' אמרתי שראיתי שהוא מתחיל לפתוח כדי לקרוא. הפלאפון שלי שוב התחיל לרטוט. ''הילה את למטה??'' שאלתי את אחותי. מהצד השני שמעתי תשובה חיובית אז קמתי ממקומי. ''ביי עידו נהיה בקשר אחרי זה...תתחבר ל-אייסיקיוט אחרי זה..'' קמתי ויצאתי מהחדר.
ירדתי במדרגות וראיתי את המכונית הכסופה של הילה. הגשם פסק אבל נשאר קריר בחוץ. רצתי למכונית והתחלנו לנסוע הביתה.

המכתב:

עידו כמה מילים לפני שאתה הופך להיות רכוש צה''ל. צבא= שכונה.