היא כל כך אהבה אותו בעומק ליבה.. כל רצתה אותו.. רצתה לומר לו מה אליו היא מרגישה.
לא היה לה את האומץ כדי לספר לו על רגשותיה והיא דחתה את זה כל פעם וזה רק העיק עליה יותר ויותר.
עד שנודע לה שהיא חולה. בהתחלה היא לא ידעה איך להגיב לא ידעה מה לעשות, כל היום היא רק שכבה במיטה ובכתה.
היא לא ידעה כמה זמן נשאר לה לחיות, והייתה לה עוד תקווה שהיא תנצח את הסרטן.
אבל היא לא הייתה בטוחה, היא פחדה.. פחדה מהמוות שהיה הדבר שהכי אפחיד אותה בחייה והכי סיקרן אותה. אבל היא לא ידעה שהוא כל כך קרוב אליה.
יום אחד לפני שהיא התחילה את הטיפולים היא נזכרה בו.. במתן והחליטה שזהו היא מספרת לו את מה שהיא מרגישה.. מספרת לו מה שהיא חושבת עליו וכמה היא אוהבת אותו..
לא היה איכפת לה שהוא לא יחזיר לה אהבה, היא ידעה שזה מה שיקרה אבל רצתה להוריד אבן מהלב שלה..
היא ניגשה אליו, לקחה אותו לצד וסיפרה לו: "מתן, זה מצחיק אותי להגיד לך דבר כזה.. בחיים לא ידעתי שיהיה לי את האומץ לעשות זאת אבל הייתי חייבת להגיד לך שאני מרגישה אליך משהו" כשהיא אמרה לו את זה ליבה דפק בחוזקה והיא ראתה איך פניו החווירו ושהוא לא יודע איך להגיב.
"זה בסדר.. אל תרגיש לא נעים." היא אמרה לו.. "אני ידעתי שאתה לא מרגיש אלי כלום ושאנחנו רק ידידים טובים פשוט הייתי חייבת לומר לך את זה.." היא אמרה ורצה משם..
היא התיישבה על הדשא בחצר בית הספר קיפלה את ברכיה אליה ובכתה.
למה החיים אכזריים אליה? למה כלום לא מצליח לה? ומה היא בסך הכל רצתה בחייה טיפונת של אהבה?
הזמן עבר והטיפולים התחילו.. היו ימים שהיא אגיע לבית הספר והיו כאלו שלא.. השער התחיל לנשור לה לעט, לעט.. והיא התחלה להתחמק ממנו.. היא לא רצתה שידע שהיא חולת סרטן..
והוא לעט, לעט הבין.. שהוא אוהב אותה.. הגעגועים כל כך הכאיבו לו.. הוא כל כך רצה לנשק אותה ולחבק אותה ולהגיד לה שהוא אוהב אותה כמו שהיא אותו..
הוא כל כך דאג לה. היא נעלמה פתאום.. לא מגיעה לבית הספר ומתחמקת ממנו..
עברה חצי שנה כבר.. ושני החלה להיות כבר חלשה, היא הרזתה ברמות יותר רזה ממה שהייתה קודם..
והשער? השער נשר כולו מראשה.
פניה היו חיוורות והיה קשה להסתיר שהיא לא חולה.
יום אחד הוא ראה אותה מרחוק ורץ אליה, תפס בידה. היא ראתה אותו ומיד הסתירה את פניה ממנו..
הוא הביט בה וליבו נשבר לרסיסים.. כאב לא ממראה, הוא הבין פתאום איפה כל הזמן הזה היא הייתה..
"שני???" הוא אמר וליטף את פניה "למה לא סיפרת לי? מה יש לך? במה את חולה?" הוא אמר ולקח אותה הצידה.. הם התיישבו על הספסל מביטים אחד בשני.. היא מפוחדת לדבר איתו והוא מפוחד לאבד אותה.
היא סיפרה לו שהיא חולה בסרטן הדם שהיא עומדת למות.. שאין לה הרבה זמן לחיות.
"אני אוהב אותך.." הוא אמר לה ונשק לה על השפתיים בפתאומיות.
"מה אתה עושה?" היא הזיזה אותו, היא חשבה שהוא מרחם עליה בגלל שהיא חולה, היא לא ידעה שהוא באמת מרגיש אליה אהבה... שהוא מרגיש אליה רגש חזק בדיוק כמו שהיא מרגישה אליו.
"אני באמת אוהב אותך!! אני הבנתי את זה כשנעלמת מחיי.. שניתקת איתי את הקשר.. את לא יודעת איך הגעגועים גברו וגברו.. באמת.. היה לי קשה להודות בזה שאני אוהב אותך אבל הבנתי את זה לבסוף.. בבקשה תגידי לי שאת עדיין אוהבת אותי ושאת תחיי!" הוא אמר לה מחזיק לה את היד חזק..
והיא ישר חיבקה אותו ובכתה על כתפו..
"אני מצטערת הרופאים אומרים שלא נשאר לי הרבה.." היא אמרה וכאב לו, כאילו החדירו לו סכין חדה חדה לתוך הלב..
"אני רוצה שהנשיקה הצרפתית הראשונה שלי תהיה איתך.. אתה מרשה?" היא צחקה ולא האמינה שתשאל אותו את זה..
הוא התקרב אליה מול כל הבית ספר, לא היה איכפת להם בכלל.. והם התנשקו נשיקה סוחפת.. הרגישו שרק הם שם..
הוא נזכר בהכל... איך זה עבר כל כך מהר.. הוא שכב שם על קברה, כשליבו מדמם.. הוא הניח שם.. זר ורדים אדום.. וחשב איך הוא איבד את אהבת חיוו..
הילדה הראשונה שהוא אהב באמת.. שכל כך כאב לו אותה לאבד..
הוא ישב שם והביט בקברה ולא האמין.. שדווקא שני שם. ילדה שהייתה מאושרת, היא הייתה כל כך צעירה, רק בכיתה ט'. הילדה שהתנשקה איתו את הנשיקה הראשונה שלה.. שהוא היה החבר הראשון שלה.
הוא נשכב שם ליד הקבר ועבר עליו עם היד.. "שני אני כל כך אוהב אותך אני מבטיח שתישארי בליבי לעד".
תגיבווווו =]
אוהבת המון -זוהר- 😊
זוהר..
זה כל עצובב..
מרגש..
יש לי צמרמורת..
את כותבת מדהים!!
תמשיכי לכתוב תמיד!!
אוהבת אותך...
QUOTE (טניושש @ 20/05/2006) זוהר..
זה כל עצובב..
מרגש..
יש לי צמרמורת..
את כותבת מדהים!!
תמשיכי לכתוב תמיד!!
אוהבת אותך...
😂
ווואי זורי איזההה עצובבבבבבב=[
מסכניםםם...
אווףףף...לחשוב שזה קורה כל כך הרבה לכל כך הרבה אוהבים..
אהבתי מאוד
כתיבה מושלמת!
שלך תמידדד,יפיתי=]]
טניוש תודה חמודההה
בתאלוש תודה גם לךך =]
יפיתיי כן... זה עצובב שמקרים כאלה קורים באמת בחיים המציאותיים =[
תודה על התגובה
אוהבת המון -זוהר- 😊
אין על מה בובייי
ובבקשה כנסי לסיפור שלי😉
מחכה לך,
יפיתי=]
יפיתיי אני נטשתי מלא סיפורים.. אני מה זה מצטערת..
אני כותבת גם סיפור משלי ובקושי יש לי זמן גם לעדכן אותו..
מקווה שתסלחי לי =/
-זוהר- 😊
מדהיםםם!!
זהה כזהה עצווב :[
אבבלל הכתיייבהה שלךך כ"כ יפפה!
אלל תפססייקי לכתווב בחייםם!
אוווהבבת מלללא
נוופי
חחח תודהה איזה חמודה מואהה ענקית -זוהר- 😊
זוהריייייייייייי
בובהההההההה שלייייי
איזה יפההה !!
כל כך מרגש ומצמרררררר
איזה כישרון מהלך שכמותךךך
כל כך עצובבבבבב ועצוב שמקרים כאלה קורים😢
אוהבת אותךךךךךךךךךךךך
ותמשיכי לרשום תמידדדד
מור'צי 😊
תודההההההה =]
חח אני כישרון מהלך ומה את? כישרון רץ? 😉
חחח סתם אוהבת אותך המון המון -זוהר- 😊
