הם שקרנים, הם שקרנים בעיניי...
הכל מזוייף מבחוץ, הכל טוב ויפה..
כמו שאני רק חולמת שיהיה..
אבל, למרות הכל..
משהו בי אומר
שאני יעצור הכל, ולא אוותר
וכשאתה לי אומר
נחכה, עד שהכל יגמר..
אני מרגישה, שהכל כבר נגמר
שכבר מאוחר, לשכוח ממך..
באמת,עדיף כבר לגמור, מאשר לוותר..
אני יודעת שעכשיו כבר מאוחר,מאוחר להצטער..
זה אפילו לא מעלה בי דמעות
מרוב שהכאב הוא חזק..
והוא תקוע, תקוע כמו פקק..
סותם..
ועוד משהו, משהו שעושה לי עוד יותר לכאוב..
זה שעכשיו אני מפחדת, לאהוב!
