"בוקררר כמו רוני הגיע הזמן ללכת לגן!"
"כבר אימא אני רוצה עוד לישוןןןן "
"נו רונייייייייייי תפסיקי עם הבעיות שלך על הבוקר אני עוד יאחר לעבודה בגללך
"עכשיו כל בוקר יהיה אותו סיפור? יש לי עכשיו מספיק על הראש אז תחסכי לי את זה ותקומי עכשיו!!"
רוני כמה בלי לפתוח את התלבשה ועשתה את הדרוש להכנות הבוקר
וירדה בזירות מדרגה מדרגה בדרך למטבח לעוד יום שהתחיל על רגל שמאל
"אני מוכנה אימא" אמרה רוני בלחש ועמדה עם התיק הקטן הורדרד שלה
כבר ליד הדלת.
"אוקי קדימה לעוד יום חייכה אימא" ולגמה עוד קצת מהכוס הקפה שלה
והניחה אותו בכיור והתקדמה לכיוון הדלת
היא הושיטה את הידיים לחבק את ביתה אך רוני מיד הסתובבה ופתחה את הדלת מתרוממת על אצבעותיה הקטנות
והתקדמה למכונית הכחולה שעמדה בחנייה כרגיל
"עוד יום מתחיל " אימא נאנחה וסגרה אחריה את הדלת
"בואי אני יחגור אותך "אמרה אמא אחרי שפתחה את הדלת האחורית
"אני יכולה לבד תחגרי את עצמך" רוני התעצבנה נכנסה וסגרה אחריה את דלת
"קליק נשמעה החגורה של אימא חגרת את עצמך רוני?"
"כן אמא" אמרה רוני באדישות שהייתה מאוד בוגרת לגילה
הנסיעה עברה בשקט....
"אוף נמאס לי מהפקקים האלו על הבוקר זה מרתיח אותי כל פעם מחדש
את מסכימה איתי רוני'צקה?" מנסה שוב לדבר עם רוני
רוני זימזמה לעצמה והסתכלה בחלון על העוברים ושבים
"את בכלל מקשיבה לי?"
רוני לא ענתה ושילבה את ידיה
"טוב דיי מספיק! אולי תגידי לי מה קרה לך?"
"מה קרה לי,את שואלת מה קרה לי? את הפעם לא צעקת עליי אמא!
מה קרה לך,למה את מתייחסת אליי בזמן האחרון ככה"
"אויי רוני אני כל כך מצטערת אני ממש לא התכוונתי לצעוק עלייך,את מכירה את אמא שהיא לחוצה אני מצטערת טוב אוצר שלי?"
"טוב אימא ..."רוני הוציאה הפעם חיוך קטן לעבר אימא
וחיבקה את אמא חזק חזק...
טוב נוסעים חייכה אמא לרוני וחזרה לכייוון ההגה
"בוםםםםםםםםםםםםםםםםםם"
הצפירות היו מחרישות אוזניים המון אמבולנסים, דם, צעקות.
"רוניייייייי איפה רוני שלי" האם צעקה שהיא שרועה על הכביש שמסביבה כמה מטפלים "איפההילדה שלי" היא חיפשה בידיה
"היא בסדר היא באמבולנס מחכה לך " אמר אחד המטפלים בעל עיניים כחולות
"אז קחו אותי אליה עכשיו" האם נלחצה ופחדה מאוד לגורלה של ביתה הקטנה
היא קמה על רגליה והייתה קצת מטושטשת אך יכלה ללכת היא נעזרה באנשי מד"א הנאמנים והם הגיעו לאמבולנס תוך כמה דקות
רוני שכבה שם בהכרה מלאה מסתכלת לכל הכיוונים לא בוכה,לא צועקת כי רוני היא כבר ילדה גדולה ככה אומרים כולם חשבה לעצמה
"רונייי ילדה שלייי אמא פה היא פה" חייכה וחיבקה אותה אל חיקה
הנסיעה לבית החולים עברה דיי מהר תוך כמה דקות הם כבר היו מטופלים ע"י כמה רופאים שרצו לעבר האמבולנס עוד לפני שעצר
"גברת הבר אני חושב..יותר נכון אני בטוח שהבת שלך תעבור עוד היום ניתוח בחלק העליון של הבטן יש שם חתך די עמוק וכנראה שנצתך לנתח"
"מההה? איפה ? איך לא שמו לב לזה?"
"שמו לב אבל רק רופאים מוסמכים יכולים לטפל בחתך כזה אז הם רק חבשו שלא יהיה זיהום"
"בסדר"
"אז בואי תחתמי לי פה"
"אין סיכון בזה?"
"לא,אחד למיליון"
האם הדאגנית חתמה על המסמך המאפשר לרופאים לבצע ניתוח ברוני
היא ליוותה את ביתה לחדר הניתוח מחזיקה בידה ומעודדת אותה,שהכול בסדר וזה יעבור עוד לפני שתספור עד 100
"רוני יפה שלי ,עכשיו יתנו לך זריקה קטנה שלא תרגישי כלום ואני יהיה איתך פה שתתעוררי"
"אמא?!"
"מה ילדה שלי?"
"תבטיחי לי שלא תעזבי אותי,אפעם אפעם.."
"מבטיחה אוצר שלי את החיים שלי הנשמה שלי,הגאווה שלי אני בחיים לא יעזוב אותך"
"אני אוהבת אותך אמא את הכי הכי"
"גם אני יפה שלי"
הילדה לאט לאט עצמה את עיניה ונרדמה
האם חיקתה בחוץ לסיום הניתוח
היא הסתובבה מימין לשמאל משמאל לימין לחוצה כי בחיים לא הייתה או הרגישה רחוקה כל כך מביתה הקטנה שיקרה לה יותר מכל דבר בעולם!
פתאום יצא הרופא שראשו מושפל מוריד את כפפה הגומי מידיו
"גברת הבר,אני מצטער,אני ממש מצטער אבל הילדה נפטרה על שולחן הניתוחים"
"אלוהיםםםםםםםםםם אלוהים...תנו לי לראות אותה למה לקחת לי אותה "יא זעקה לתקרה חסרת כול שבורה על הריצפה נתמכת בכמה אנשים טובים שרצו לעזור היא התקמה לעבר חדר הניתוח
חדר שהעביר בה צמרמורת..
התקדמה לעבר השולחן ולחשב לילדה ,לילדה הקטנה והיחידה שלה"
רוני,אהובה שלי ילדה יחידה ומדהימה שלי אני אוהבת אותך
את יודעת שאני לא התכוונתי לצעוק עלייך בבוקר אני כל כך מצטערת על זה
עכשיו שאת נדמת שהחיוך שלך לא ישכח ממני לעולם והעיניים שלך ה' העיניים שלך היא פרצה בבכי העיניים היפות והמתוקות שלך אני לא ישכח אותך לעולם
וכמו שהבטחתי לך אני פה לידך אבל את לא מתעוררת ,למה את לא מתעוררתתתתתתתתתתתת היא זעקה לחלל החדר ה' תשמור לי עליה,רק תשמור לי עליה היא נקטפה לי כל כך צעירה כי היא האוצר שלי החיים שלי
שעכשיו גם אותה אין לי,המוות מגיע לכולם בסופו של דבר
ואין דרך לברוח ממנו ,רק תשמור לי עליההה " אחרי כמה דקות עם ביתה היא נשקה לה נשיקה אחרונה ונעלמה.....
מה שרציתי להעביר פה זה שתמיד תגידו לאנשים שאתם אוהבים כמה שאתם אוהבים אותם כמה שאתם מעריכים אותם כי לפעמים אתם לא יודעים מה צופה לכם העתיד, מה יקרה מחר ואפילו עוד שעה ....
אז תחיו את החיים ותנצלו כל רגע ורגע
אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
ומקווה שאהבתםם והפנמתם😊
תגיבו לי זה חשוב לייי
מור'צי 😊





