טובי אתם אפילו לא חייבים להגיב
אין אני יודעת שאני כל הזמן מתחילה סיפור חדש
אבלל אין מה לעשות אני פשוט מנסה לכתוב משהו שאני ייתחבר אליו
ואני לא מצליחהה =/
להתבגר- פירושו ללכת בעקבות החלום
לא לוותר, לא להיתייאש, לא ליפול,
לעשות הכל בשביל להגיע למטרה,
להתבגר פירושו להבין- שחלומות לפעמים מתגשמים
"את לא הולכת לאודישן הזה" התעצבן אבא
"אתה פשוט לא מבין
זה החלוםםםםםםם שלי" התעצבנתי גמני
"זה לא יעזור לך בחיים" ניסה לשכנע
"המוזיקה זה החיים שלי, זה האושר והעצב שלי..
בעזרת המוזיקה אני יתפרנס.." ניסתי להסביר
"תעזוב את הילדה" התערבה אמא
"את עוד תומכת בה?!" שאל בעצבים
"כן" השיבה בפשטות
"את יודעת מה?! תעשי מה שאת רוצה
רק תזכרי שאני לא תומך בך" פנה אליי
"אני יזכורר אל תדאג" עניתי בעצבים
והתקדמתי לכיוון החדר, וכמו תמיד הדף היה למולי
וכתבתי כל מה שאני מרגישה
את כל האכזבה, את כל הכאב, את כל התקווה..
=================================
"הבא בתור" שמעתי את קול הבוחן
עמדתי לשנייה כקפואה איני הזזתי את רגליי
ולא את ידיי, הדרך להגשמת החלום הייתה ממש קרובה
צעד אחד קדימה ואני כבר בהתחלה..
"שלום"
"שלום עניתי"
"אז.. את אופיר?! אופיר כהן" שאל
"כן.."
"מה תשירי?"
"שיר של מירי מסיקה" עניתי ספק אם בחשש או בפחד
הבאתי לנגנים את התבים
והתחתי לשיר,
עצמתי את עייני, מתמכרת למוזיקה המתנגנת,
ולאט לאט התחלתי מזיזה את שפתיי לקצב המוזיקה,
"הוא לא יודע איך שאני חושבת עליו
הוא לא יודע איך כל מבט משפיע עליי
דיי במילה אחת,דיי במבט אחד
לבד בלילה בלי שירגיש אני שרה אליו דיי במילה אחת
דיי במשפט אחד"
השיר נגמר, הוא הביט בי אם עיניו העמוקות,
לא אמר מילה, וגרם לפחד לעלות,
"אין ספק שעברת" אמר בהתלהבות
"באמת?!"
"יש לך בכלל ספק?! שמעת את עצמך שרה..?! את עוד תגיעי רחוק,
אני מבטיח" חייך..
מיליתי את הפרטים וקבעתי איתו לפעם הבאה
"אמאאאאאאאאא עברתיייייייי" צעקתי לתוך שפורפרת הפלא, שהייתי כבר בדרכי הביתה
"אני שמחהה" השיבה והיה אפשר לשמוע בקולה שהיא התרגשה נורא
"יוואוו.. אני אוהבתת אותךך.. אוהבת אוהבת אוהבת"
"חחח גמני אותך אופיר..."
"נדברר בה ביי"
ומפה הדרך לא הייתה קלה,
הדרך להגשמת החלום,
שאולי בסופו של דבר לא ייתגשם אף פעם..
שניייייייייייי 😊
מושלםםם יפתיייי תמשיכייי מהררר
וואי שניני זה נשמעעע מזה יפההההההה!!
אין פשוטט את כל כךך מוכשרתת!!
תמשיכי דחוףףףףףף
שלךךך,
יפיתי=]]
להתבגר פירושו לקום אחרי שנופלים
להילחם לפני שמתייאשים
ללכת בדרך החלום
לא לוותר גם שזה נראה בלתי אפשרי
להתבגר פירושו
להיות עצמך ולחפש לאן מעוידות פנייך..
ומפה הדרך לא הייתה קלה,
הדרך להגשמת החלום,
שאולי בסופו של דבר לא ייתגשם אף פעם..
רוב היום היייתי באולפנים, או בלימודים,
מקליטה שירים, שרה, לומדת,
רוב השירים שהקלטתי היו שלי
והיו חלק גם שכתבו בשבילי,
אהבתי את זה, אהבתי כל כך..
אבא לא תמך בי, בקושי שהיינו מדברים, לפעמים נפלתי,
לא היה קל לי, בכלל לא.. אפילו היה לי קשה,
אבל המוזיקה היא הכל בשבילי דרכה אני בעצם מביעה את עצמי
את מי שאני ומה שאני רוצה להיות..
"אוקיי אופיר זהו להיום"
"אוקיי... יש שיר שאני צריכה ללמוד?" שאלתי
"כן.. את זה" והגיש לי דף מלא בטבים ובשיר
"זה בעיקרון יהיה השיר שנפרסם ברדיו"
"באמת?!" התלהבתי
חזרתי על המילים, והתחלתי כבר להתכונן, ככה שאני לבדי באולפן
כל מילה ציררה אותי כל כך..............
==================================
"אופיר?" אבא דפק בדלת חדרי
"כנס" צעקתי
"תראי.. אני רוצה לדבר איתך" אמר כשהיתיישב על המיטה
"אני מקשיבה"
"שמעתי אתמול את השיר ברדיו"
"ו...?!" ניסתי להבין
"בחיים לא תיארתי לעצמי שיש לך קול כל כך יפה" התרגש
"כי אף פעם לא היית מוכן לשמוע אותי"
"אני מצטער"
"אבא מה אתה רוצה להגיד בזה?!"
"אני עדיין חושב שמוזיקה לא תעזור לך בחיים
אבל אם זה מה שאת רוצה אני תומך בך"
חיבקתי אותו כל כך חזק..
זה מה שהיה חסר לי כל החודשיים האלה,
אבא שלי.. שהוא יקשיב לי שהוא יתמוך בי
ובעיקר שהוא יהיה איתי..
"אופירררררררר" צעקה אמא בהתרגשות
"מה קרה?!" נבהלתיי
"הכתבההההההההה בעיתון.. היא עלייךךך"
"מה?!" קפצתי מהמיטה
ואמא הביאה לי את העיתון לידיים
הרגשתי כל כך מוזר,
פחדתי, פחדתי ממשהו לא ידוע
ואולי באמת זה לא מה שאני רוצה
אני לא אוהבת פירסום
אני פשוט אוהבת לשיר
ואולי אני צריכה להתאמץ קצת יותר
ואם אני בסוף יתייאש
הרבה שאלות עלו בי
ופתאום הבנתי, שזה לא הולך להיות כל כך קל כמו שחשבתי..
סיפור ממש יפה!!
אהבתי..
תמשיכי!!
מוזמנת להיכנס לסיפור שלי..
ווואיייייייייי שנינושששש
מושלםםם =]
תמשיכיי מאמייי מהרר
יפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפה ררררררצח
,[[[ :
תממשיכי מותק😊
שני מאמי, התחלה מדהימה, רעיון פשוט יפה ומקורי..
אני מתה על הכתיבה שלך, על כל מה שאת כותבת..
על כל סיפור שאת רושמת, מתחילה ואז לא מסיימת.. 😢
וזה מה שמצער אותי..
כי אני כבר היתמכרתיי..
וזה דיי דפוק שכל פעם את מתחילה סיפור חדש ומכניסה אותנו אליו ואז בסוף מפסיקה אותו כי את לא מתחברת אליו.
חשבת על זה שאנשים קוראים וכבר ממש מאוהבים בסיפור?
אם את כותבת סיפור, זה לקחת על עצמך אחריות, מעבר לכל ההנאה שיוצאת לך מלכתוב אותו..
מקווה שלסיפור הזה כן תתחברי...
אני אהבתי אותו.. ואני ממש מצפה להמשך... ולעיקביות..
אוהבת אותך בצורה מטורפת!!
סתיוו'ש 😊
מהממםם
בטירוףףף =]]
המשךך
דחוף =]]
