הזוכרת את כשניצבו פנינו
בדוכן הפירות השוכנתי,
בת 16 היית
כשתפוח אדום מבריק
נפל מחיקך
ידעתי שתפוח זה אינו שלך
אך שתקתי.
ואת הבטת בי בעיינים
מפוחדות .
חייכתי
וסימנתי סמל לשתיקתי
חייכת
ואני איבדתי עצמי בתווי פנייך.
עייניך כפנינים היקרות כפז
שפתייך יוקדות כאש
ואת כל-כולך עטופה
בקסם אישי.
הושטת לי את יידך
שבילים של נימי דם
חשפו את סודך.
מילה לא פצעת ,
מראה שפתייך
כתפורות בחוט משי זול.
את הבטת בי בזגוגיות
עיינים דומעות דם
ואני כשיכור מולך
שבוי
בנסתר שבך.
"הזוכרת את?"





