יצא נחמד
:]
לפני אינספור שנים קיללה המכשפה זוג מלכים
שביתם הבכורה בהתאהבותה הראשונה
תאבד את עצמה , ותמות .
מאז הורייה של הנסיכה
אינה נתנו לה להכיר איש , וסגרו אל ליבה
שאהבה היא לא תרגיש.
נסיכה היא ולה כסף רב
אך חסר לה משהו יקר מכל זהב
אך אין זה אפשרי , אם שערי ליבה סגורים.
ביום סערה אחד כשאיש לא הבחין
ברחה הנסיכה אל היער המצחין
היא שמעה זעקה , נבהלה כולה
התנגשה באחד האבנים ונפלה
לפתע היא הרגישה הילה קסומה מרחפת מעלייה
התבוננה בבועת הנהר שניצב מולה
וראתה דמות נסיך תכול עיינים ,
היא קמה
ומהנהר לא הסיטה את העיינים
השתקפות השמיים שטופי הכוכבים עם מראהו של הנסיך
גרם לנסיכה להרגיש כמרחפת באוייר
"נסיכה .." קרא לה הנסיך , "תחכי לי נסיכה ,
אני אחזור" ונעלם.
וכך כל ערב , כשהשמש נמה
והירח הציץ , היא פסעה אל עבר היער
ישבה על הנדנדה הבלוייה
וחיכתה , וציפתה ,
ימים ולילות
אך הוא לא בא . . .
לפתע היא חשה כאב , כאב עצום
ודמעת יהלום מזגוגית עייניה זלגה
היא איבדה מכוחה , ונפלה מהנדנדה
ושלושה שושנים דהויים נפלו על שמלתה הלבנה
-המכשפה אלייה התקרבה וצחקה
"אוי נסיכה , הרי הנך יודעת שנסיכים יש רק באגדה!"-





