"אבי!!תזמין משטרה!!!"
אמא שלי צעקה לאבא.
"לא!!!!"
"מה לא?!"
היא לא הבינה אותי..
"היא לא תעשה לכם כלום!!
אבל, אל תתקשר לשום מקום!!
שמתם לב מה השעה?
שמתם לב מתי חזרתי לבית?!
אם הם היו רוצים לפגוע בנו
אתם חושבים שהם לא היו עושים לי כבר משהו?!"
"אולי היא צודקת, שירה.
אולי הם באמת חברותיות!!"
אבא שלי אמר לאמא..
"אני לונה..נעים מאוד.
הכרתי את אלינור בחוץ..
אל תפחדו..
לא אני ולא האחרים מתכוונים לפגוע בכם.."
היא אמרה להורים שלי.
"אולי תסבירו לנו לשם מה הגעתם..
מה אתםרוצים..
מי אתם..
נו..את יודעת..
הכל!!"
ישבנו בסלון..
אני בנתיםם הלכתי להכין לנו משהו לשתות..
בזמן שלונה סיפרה להם הכלל...
ראיתי במבטם שהם..
דיי מפחדים עדיין..
אבל גם דיי מחבבים אותה.
"אולי תישארי לישון אצלנו?"
שאלתי אותה.
"אמ..טוב..אם זה בסדר כמובן!"
"אוקיי..
אז היא גם חמודה..
וגם מנומסת!!
פשש...יפה!
"בטח!
מצידנו אין בעייה..נכון אבי?!"
"כן, ברור..
אבל ההורים שלך?!
זה בסדר?"אבא שאל.
"בטח..אנחנו צריכים לחזור לבית כשמתחיל להאיר..
אז אין לי בעייה עם זה.."
"אוקיי..
אז את נשארת לישון אצלי?!"
"אם זה דווקא תיהיה בעיה!"
"מה?!
היא אמרה שלא!!
מה יש לה פיצול אישיות?!
כולם הסתכלו עלייה מוזר..
לא הבינו מה היא רוצה.
---------------------------------------------
תגיבוווו
אוקייייייייייייייייייי
חח אהבתי שזה לא כמו כל הסיפורים
חח הזוי ביותר
אבל נראה לאן זה ימשיך..
תמשיכי מאמי שלי 😊
סוריי...אני אמשיך עכשיו..
עוד בערך 20 דקות יהיה המשךךך..
"אני יכולה להישאר אצלך..
הבעיה היא שאני לא ישנה..."
לונה אמרה..
"מה?למה?!"
לא הבנתי..
מה?!הם לא ישנים שם?
בחלל..או איפה שזה לא יהיה????
"כי אנחנו..ישנים לפני השקיעה...
וגם לא הרבה זמן...
בערך שעה וחצי..
משהו כזה..
שעה-שעה וחצי לפני השקיעה
אנחנו כבר מרגישים עייפים..
אחרי כל העבודה והטיולים..
ואז אנחנו נרדמים..
ובשקיעה אנחנו מתעוררים לבד.."
"אה..וזה מספיק לכם לישון?!"
"כה..ברור!!!"
"טוב..אז סבבה...גם אני לא אלך לישון..
אני אשן מחר אחרי שתלכי.."
"אין לך בעיה עם זה?!"
"לא!ממש לא!!
זה מה שאני עושה כל מסיבה שאנחנו מארגנות.."
"קבוצות ה"פקאצות"?"
"חח..כן..אבל לא תמיד פקאצות!!"
עלינו לחדר..
לא עשינו משהו מיוחד..
סתם דיברנו
צחקנו
סיפרנו..
היא סיפרה לי על החיים שלה
אני על שלי..
"את רצינית?"
היא שאלה אותי.
"כן!! אף פעם לא הייתי כזאת רצינית!"
אמרתי לה.
"מה?!
את אף פעם לא.."
-------------------
את ההמשך תגלו בפרק הבא..
אבל אל תיהיו רעים..
תגיבוו..
נחמד מאמייייייייי 😊 תמשיכי
אני ממש מצטערת שלא המשכתי הרבה זמן..
פשוט הייתי בחו
"ל..
ואז כשחזרתי המסך לא עבד...וגם עכשיו לא ממש רואים טוב..
אזמשבוע הבא יהיו המשכים..
ואני אנסה לפני..
כמו הסיפור "אהבה אמיתית וקשה.."
גם זה סיפור של טניה (טוניטה..)
אני רק החלטתי לפרסם אותו..
ועכשיו כשהיא הצטרפה..
היא תמשיך אותו..
אוהבת...
חעחעח..
טניושש...
חולה עלייךךך..
בקרוב יהיה המשך..
אני מקווה שבאמת יואהבו ת'דסיפור הזה..
אם לא..
אני לא אמשיך לפרסם אותו..
ואני אמשיך רק תסיפור החדש שלי..
שאותו כן אהבו..
פרק 6..
"מה?את אף פעם לא התאהבת?!"
היא הייתה מופתעת.
"לא...לפי מה שסיפרתי לך..
לא יצא לי להכיר בנים..
אני רואה אותם מדי פעם..
אבל לא מכירה אותם..
לכן אני לא יכולה להתאהב בהם.."
"הבנתי..
ומה רק בגיל 16 תוכלי להכיר אותם?!"
"משהו כזה!" עניתי..
"אבל אפשר להשתגע!!"
"אני יודעת!!"
"יש לך עוד משהו לדבר עליו?!"היא שאלה..
"כה!!"
"מה?!"
"ספרי לי עליכם שוב..
למה בידיוק הגעתם לפה?!
לשם מה?!
מה אתם מחפשים?!"
"אמ..
תאמת הגענו לפה לחפש.."
היא עצרה..ולא המשיכה!
לא הבנתי אותה..
"לחפש?!מה לחפש?!
בית חדש?!מה?!?!!?"
"תביני..בכוכב שלנו..הייתה מלחמה..לפני 13 שנה בערךך...
מלחמה עם כמה אנשים מפה..
הם רצו להכיר אותנו..
כשהם הגיעו הם פגשו אנשים שדומים להם..
יענו בני אדם..
הם חשבו שחטפנו..
אבל זה ממש לא נכון..
כשרק התחלנו להתפתח..
ההורים הראשונים היו
איש שלנו..ואיש שלכם..
לכן עכשיו כל תינוק שנולד דומה שבן אדם
ובגיל 15 הוא מתחיל להפוף לאט לאט ליצור משלנו..
אז הם ראו כמה אנשים שדמו להם..
ולא הקשיבו לנו..
ולכןהם לקחו אותם..
אז עכשיו החלטנו לחזור
אחרי המון זמן
ולחפש אחר האנשים אלה..."
"ואווו..איזה סיפור.."
"כן אה?!
את קולטת..יש לי פה אחות קטנה!!"
"מעניין מי זאת?!
בת כמה היא?!"
"13 וחצי בערך.."
"יאא...
יכול ליהיות שהיא בגיל שלי!!!"
בגלל שאף אחד לא מגיב לי..
יותר אני לא ממשיכה ת'סיפור..
לפחות ת'סיפור שלי עכשיו אתן קוראות..
ומקווה שתמשיכו..
