הייתי ס"ה בת 16 וחצי ילדה תמימה..חמודה ומאמינה באהבה
נישארתי עים המורה לפיסיקה שלי הוא בן 27 לבד,בכיתה, רק אני והוא.
הוא היה צריך לעזור לי בכמה תרגילים לא היה איש בבית הספר..... רק אני והוא!
ישבתי לידו על הכיסא בעוד שהוא מסביר לי תחומר
לאחר שהוא היסביר לי הכול קמתי ללכת הביתה
אני:תודה המורה אתה באמת עזרתה לי
המורה:באלך לעזור לי גם?
שתקתי. לא כך כך הבנתי למה הוא היתכוון
אני:טוב תודה עוד הפעם אני הולכת
המורה: חכי בואי לפה שחכת משהו
התקרבתי לשולחן שלו
ואז הוא קם ותפס אותי
אני: מה אתה עושה??? צעקתי עליו
המורה: אני כבר מזמן רוצה אותך
אני:די נו תעזוב אותי
הוא היתחיל לנשק לי תצוואר ולאחר מכן ירד לחזה...
ניסיתי לעייף אותו ממני איך לא הצלחתי
לאחר מכן הוא העייף את כל הדברים מהשולחן וזרק אותי לשם!
ניסיתי ליצרוח להיתנגד איך ללא הצלחה
המורה: מזמן חיכיתי לזה
הוא הוריד ממני את החולצה קרע ממני תחזיייה היתחיל לנשק אותי בכל הגוף
אחריי זה הוא הוריד ממני תמיכנס,תתחתון
נישארתי שם שוכבת
ערומה
ללא כוח
בכיתי בכיתי ובכיתי שם בכיתה זרוקה על השולחן ללא בגדים
מחשבות רבות עברו לי בראש
הוא אנס אותי. ואני פה זרוקה. בכיתה.
אהבתם? תגיבו.
יואווווווווווו אמאא איזההה חייהה
כןותבת מדהיםםם
מסכנהה =\
התחלההה יפהה
המשךך
-שכבתי על הרצפה בלי שום תזוזה, רק בכיתי ובכיתי
רציתי למות באותו רגע. רציתי שמישהו יעייר אותי ויגיד לי
-ילדה זה סיוט. קומי כבר. זה רק חלום. חלום רע.
אבל אף אחד לא בא ושכבתי שם בכיתה לבד הגוף שלי היה שם.
אבל הנשמה שלי לא. וגמני אני לא הייתי כבר שם.
אני כבר לא קיימת. אני אנני. והנשמה שלי?!
היא הלכה. ביחד עים הבטולים שלי.
לאחר כמה שעות קמתי אספתי את כל הבגדים שלי היתלבשתי ויצאתי מהבית ספר.לפני שיצאתי היסתובבתי והיסתקלתי מסביב וניזכרתי בכל המשפטים שהמורים תמיד אומרים
"פה זה הבית השני שלכם, המשפחה השנייה" התחלתי שוב ליבכות
ולא רציתי לחזור לשם. לעולמים.
התחלתי ללכת.. ובדרך חשבתי,למה החיים שלי כל כך אומללים? למה אימא שלי הייתה חייבת למות מסרטן ולמה אבא שלי בכלל לא אוהב אותי. מה עשיתי רע? מה?!?!?
המשכתי ללכת.. וללכת רציתי להגיעה לשום מקום
אולי שם יכבדו אותי יותר.
מה יש לכבד חשבתי? אני כלום.
מבלי לשים לב הגעתי לבית זה היה ניראלי כמו בית נטוש כלשהו..
היתקרבתי עליו והיסתקלתי זה היה בית גדול ענק עים שתי קומות
ניכנסתי פנימה לקומה ראשונה והתחלתי לטייל בבית. בלי פחד,בלי חששות
מי מה יש לי כבר לחשוש וניגבתי דימעה זולגת מעייני.
הייתי כל כך עייפה, היתיישבתי לא יודעת איפה פשוט היתיישבתי איפשהו בחדר בבית הזה, בבית הנטוש היתיישבתי ואני חושבת שנירדמתי כי כשהיתעוררתי הייה כבר חשוך
פיתאום ראיתי משהו זז בבית קמתי ליראות מה זה וראיתי
גור קטן של כלב,קטן וחמוד
היתקרבתי עלייו והרמתי אותו ואז היתיישבתי על הרצפה המלוכלכת ביחד עים כלבלב הקטן הנחתי אותו בעדינות על הברכיים שלי והתחלתי ללטף הוא היה כזה קטן וזה חמוד.
עים הוא רק היה יודע כמה רוע יש בעולם הזה חשבתי לעצמי. החלטתי לחזור לבית. בטח אבא שלי כבר דואג לי. יצאתי מהבית ביחד עים הכלב החלטתי לקחת אותו איתי.
התחלתי ללכת לכיוון הבית. ואז ראיתי ילד בוכה הילד הירישם את ראשו והיסתקל על הכלב
ורץ לכיווני וניסה להגיד משהו איך מירוב הבכי לא יצאו לו מילים מהפה.
אני:זה בסדר חמור כבר הבנתי נאבד לך הכלב נכון?
הילד: כן ופרץ בבכי
נשקתי לכלב.. ומסרתי אותו לילד
אני:שמור עליו והמשכתתי ללכת
הגעתי הביתה. ניכנסתי לבית רציתי כבר להיכנס להיתקלח ולהוריד ממני את כל הגועל הזה ואת הריח של המורה שלי.שמעתי אבא שלי צועק
אבא: נטליי???????
אני: כן אבא???
אבא:תעלי למעלה חמודה בואי תגידי שלום לאבא
אני:בסדר שנייה
התחלתי לעלות במדרגות לקומה שנייה ניכסנתי בדרך לחדר שלי הנחתי תטיק על המיטה. ואז הלכתי לחדר של אבא שלי
כשניכנסתי ראיתי את אבא שלי אורז מזוודה
אני: אנחנו נוסעים לאן שהו? בעוד שאני מיתקרבת עליו ונותנת לו נשיקה בלחי
אבא:אנחנו?! לא! אני?! כן וחייך
אני:לאן אתה נוסע?
אבא:אני נוסע בקשר לעבודה אני יחזור תוך שבוע שבועיים מקווה שתיהיה בסדר אני מאשיר לך כסף ותיהיה לך עקרת בית למיקרה שתצטרכי משהו ועים משהו תוכלי ללכת לדודה שלך.
אני:בסדר אבא אני הולכת לחדר מתי אתה נוסע?
אבא: מחר בבוקר
שתקתי. לא אמרתי מילה פשוט יצאתי מהחדר
ניכנסתי לחדר לקחתי חולצה שגדולה עלי. היא הייתה פעם של אימא שלי
היקרבתי תחולצה עלי והירחתי אותה. מממ.. עדיין יש לזה תריח של אימא ודמעות זלגו מעייני לקחתי תחולצה וניכנסתי לחדר אמבטייה ניכנסתי להיתקלח הייתי בערך חצי שעה במיקלחת עים לא יותר רציתי להוריד את הכול את כל הגועל הזה מהגוף שלי כל כך רע לי.
יצאתי מהמיקלחת. היתנגבתי ושמתי תחולצה של אימא
הלכתי לחדר היסתקלתי במראה.לקחתי מסרק מהשידה והתחלתי לשרק את שערי השחור והחלק. לאחר שסירקתי הלכתי לאמבטייה לקחת תפלא שלי כי שחכתי שאתמול השארתי אותו שמה. אוף מה קורה איתי אני מעופפת, לקחתי תפלא וחזרתי לחדר
הפעלתי תמחשב ראיתי הודעות באייסי אבל לא היה מעניין אותי כלום כרגע.
שמתי מוסיקה ברקע ונישכבתי על המיטה חשבתי כל מיני מחשבות
ואז ניזכרתי בו. במורה הסוטה,מה אני יעשה אני בחיים לא רוצה לחזור לביצפר יותר.
פיתאום היתנגן השיר האהוב עלי ברקע של
*שלומי שבת וירון כהן- המלאך שלי*
אל תאמרי שזה נגמר,
אל תאמרי שזה עבר,
לא אוכל להיות לבד כאן בלעדייך.
בזכרון אחד נזכר,
וזה נראה לי קצת מוזר,
שהלב שלי בוער, קורא אלייך.
השיר הזה גרם לי להירדם ככה זרוקה על המיטה,עים פלא ביד,ומחשבות רבות מיתרוצצות לי בראש!
הרגשתי מישהו מלטף את פניי פקחתי את עייני וראיתי מולי את...
המשך יבוא אהבתם תגיבוו???
יפההה..
תמשיכי מאמי ((:
מוואה
