"תעצרי שנייה!" צעקתי בכול כוחי כשדמעות מציפות את פרצופי ומתנפצות לאיטן על האדמה החמה
מחומה של השמש היוקדת.. "לך לעזעזאל!" צעקת בחזרה אפילו לא הסתובבת,לא הבטת עליי..
המשכת לרוץ,ואני עומד שם דומם,לא מבין,לא מעכל שיכולתי לפגוע בך כך...
ניגבתי מהר את הדמעות,את כבר לא נראית באופק אך רגליי החלו נושאות אותי,רצות אחרייך..
הריח המשכר שלך היה כמין סימן דרך לרגליי ורצתי בעקבותיו... מהר יותר,ועוד יותר מהר.
הכאב בצד ימין לא איחר להגיע אבל המשכתי לרוץ והדמעות ממשיכות לנזול,לזלוג כפלגי מים אדירים..
כי אני לא מבין,לא מעכל שיכולתי לפגוע בך כך...לא הפסקתי לרוץ והמחשבות לא הפסיקו
לזוז במוחי.. עצרתי לרגע,מנסה להדביק את קצב נשימתי ואז,כמין פלשבק קטן,נזכרתי..
_________________________
"אוו,כןן.." היא גנחה, היינו כגוף אחד,מאוחדים,מיוזעים וחרמנים..
"מה זזהה?!!?" צעקת כשנכנסת לפתע לחדר... לא ידעתי מה לעשות,לא הבנתי מה אני עושה...
אני כ"כ אוהב אותך חשבתי לעצמי אבל למה,למה הייתי צריך לבגוד בך כך..? חשבתי לעצמי אבל את
התחלת רצה...
"תעצרי שנייה!" צעקתי בכול כוחי כשדמעות מציפות את פרצופי ומתנפצות לאיטן על האדמה החמה
מחומה של השמש היוקדת.. "לך לעזעזאל!" צעקת בחזרה אפילו לא הסתובבת,לא הבטת עליי..
המשכת לרוץ,ואני עומד שם דומם,לא מבין,לא מעכל שיכולתי לפגוע בך כך...
ניערתי את מוחי כמנסה להוציא את הזיכרון הכואב ממוחי,ממחשבותיי.. "מאיהה?! מאייה?" צעקתי בקולי
קולות ושמעתי את ההד מהדהד במרחבי העולם,כמנסה להגיע עד אלייך...אך כנראה שללא הועיל..
לפתע,נשמע קול בכי חירשי, חשבתי אולי זו היא.. התחלתי מתקדם והבכי נשמע יותר ויותר חזק..
"מאיה?" התקרבתי בחשש מתקרב לאט לאט וניגש כדי לחבקק אותה אבל היא..
סטרה לי!
+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+_+
לא יודע מאיפה הרעיון....
ולא יודע מה הפואנטה של הקטע.. 😁 😁
תגובות..?





