הוא שונא אותי, פשוט שונא, אותי
אני יודעת שאני אשמה, שהייתי מגעילה
לא יכולתי יותר, לא רציתי להראות שקופה
"אני שונא אותך" מילותיו מהדהדות בראשי
ראשי החלול שעכשיו לא מסוגל לחשוב על כלום
מלבד על אותו רגע, על אותן מילים, על המבטים
כאב לי, "אתה שונא אותי?" שאלתי כלא מאמינה
הוא הסתכל עליי שניה או שתיים
"את פשוט מעצבנת" הוא אמר והסיט את מבטו ממני
"לא ענית לי" פניתי אליו שוב "אתה שונא אותי?"
מבטו חזר אלי, ושוב אותן שניה או שתיים שהכאיבו לי כמו סכין בלב
"כן, אני שונא אותך" אמרת בלי לחשוב, או כן לחשוב
הוא שונא, הוא שונא אותי בגללי, באשמתי
כי אני טיפשה מידיי, לא רגישה מידיי, אגואיסטית מידיי
"מזל שזה הדדי" החזרתי לו
הוא הסתכל עלי, עיקם את מבטו כאילו לא מאמין וחזר להביט על הקיר שממול
ידעתי שהוא לא באמת שונא אותי, לפחות לכך קיוותי
המשכתי בשקט שלי, בפחד וצחוקי נמהל בצחוק אחרים
הוא הביט בי כאילו נבהל
"מה אתה מסכל?" שאלתי והוא פשוט שלח נשיקה באויר עם חיוך מתוק
יכולתי להשבע שהרגשתי אותה נוחתת לי על הלחי ברכות, במתיקות
לא חייכתי, המשכתי להיות כל כך רעה, שיחקתי אותה קשוחה
הוא נפגע, הרגשתי את זה דרך מבטו המאוכזב
ועכשיו הוא שונא אותי או אולי אוהב, אך הכאב מלפני רגע עדיין נישאר כואב.
קטע נחמד
מוזמנים להגיב...
המשך יום מהנההה...
אוהבתתתתתתתתת
לילווושש😊
אהבתי...
ואחרי אתמול משו שקרה לי אני מרגישה די מחוברת לזה....
יש לך סיגנון כתיבה יפה..
=]
חיחי תודה מאמי...
שמחה שאהבת..
אוהבתת
לילוווש😊
ואאאי מהממםם=]
זה לא עליךך כן?
וואיי זה מהמםם
אהבתייי =]
חח איזה חמודווווותתת..
תודה לכן מתוקות..
ולא בתאלוש זה לא עליי...
אוהבתתתת
לילוווש😊
